הרבה יותר קל לקיים מצוות.
מנסיוני האישי, ולדעתי הכללית, החיים בצל האמונה הם חיים הרבה יותר קלים, ו"פריקת" עול המצוות היא בכלל העמסה של עולם חדש ואחר לגמרי אשר הוא מכביד לא פחות, אך היופי שבו הוא שהכובד משחרר. לדעתי, יש שני סוגים של "יוצאים בשאלה". יש את אלה שהם היו בעברם "דתילונים", איפשהו באמצע, עם כיפה, בלי כיפה, וכו´ וכו´, ובשלב מסוים הם מתרחקים מכור מחצבתם ע"י מעשה חיצוני נטול עומק (הורדת כיפה, לצאת למועדונים?). בכל פעם שאני נתקל בכאלה, ושומע את הכינוי שמדביקים להם, אני די מתחלחל לחשוב שהשטחיות הזו מיוחסת גם לי... אבל מילא. הסוג השני הם אנשים שעזבו את המקור בשל השאלה המנקרת "מי אני", והנסיון לגיבוש זהות עצמית, תפיסת מקום בעולם והיחס אליו אל מול מה שלימדו אותו כ"נכון" ואמת והחיפוש אחר ה"אמת" שלך. לדעתי, הבריחה מהדת מטעמי נוחות, והיציאה מהדת מטעמי מצפון ואידאולוגיה, הן שתי יציאות שונות ולכן אסור להכליל. וכמו שמטאור אמר - כל אחד והעולם שהוא סוחב. דרך אגב - אני חדש בפורום ושמח להיות כאן. כיף לקרוא אתכם.
