שאלה רטורית....

[פרוש רשי]

שאלה רטורית....

או.קיי. מעשה שהיה, כך היה.... נפרדתי מהחבר (ליתר דיוק, הוא נפרד ממני) ועברו 3 חודשים מאז, אבל שמרנו על קשר אחרי הפרידה, ועכשיו הוא התנתק לחלוטין, ואני די בטוחה שלא נחזור להיות בקשר, ואני לא רוצה לחזור ביחד, אבל אני עדין מתגעגעת לאדם שהיה היחיד שבאמת ציפה לתשובה כנה ששאל אותי "מה שלומי" וזה די ברור לי שהוא המשיך הלאה, ואני לא רוצה לצוץ לו מהאוב, לדעת שגם הוא עדין חושב עלי לא יעזור לי, האמת שכבר אין לנו מה לומר אחד לשני, בפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא פגע בי, יותר ממה שהוא פגע בי פרידה עצמה (אולי בגלל שידעתי שעכשיו זה באמת סופי) אתם בטח שואלים מה אני רוצה בעצם, אני שואלת את עצמי... כנראה שאני תוהה איך אפשר להתגבר ולא להתגעגע, הזמן לא יעשה את שלו - זה בולשיט כי אפשר לשקוע ולהעמיק בזה במשך הזמן ורב הדגים שיש בים די מסריחים (מצטערת בנים, זו האמת) ותבוא אהבה חדשה - הכל בולשיט אחד גדול, אין אהבה בלי מפח נפש בסופה, אני לא יושבת בבית ומבכה את האהבה, האמת החיים שלי די טובים אולי השאלה בעצם מה עדיף, שתהיה לך אהבה ולאבד אותה או לא לאהוב בכלל

 

[orit74]

אכן שאלה רטורית

הרגשות שאת חשה , לגיטימיים , כל אחד אני מניחה מרגיש ככה אחרי פרידה , פתאום נהיה חלל וזה מעיק . רק הזמן ירפא את זה , לא מגדירה כמה , אבל זנ הדבר היחיד . אין לך מה לעשות אלא להשלים עם המצב .

 

[הנוטה להאמין]

Better to have loved and lost than

never to have love at all... אומר הפתגם. ובצדק. (ותרגום לחרשים... עדיף לאהוב ולאבד, מלא לאהוב בכלל)

 

[הנוטה להאמין]

ועוד תוספת קטנה...

ההתנסות, החוויה, הזכרונות הטובים (וגם אלה שלא)... שווים את כל הכאב והצער שעשויים לבוא אח"כ. למדת מזה משהו, לא?

 

[orit74]

הפעם מסכימה

אין כאן בכלל התלבטות בנושא , ברור שעדיף להתאהב , זה כל היופי להתאהב ולהיות נאהב , אם זה נגמר לא נור א , אלו החיים עד שמגיעים לדבר האמיתי שנמשך לנתח ( בתקווה ) .

 

[פרוש רשי]

כמו שאמרתי שאלה רטורית

אכן זה המניע בחיים אבל שום דבר לא נמשך לנצח....

 

[הנוטה להאמין]

נכון... חוץ מדבר אחד...

אופטימיות. היא יכולה להמשך לנצח. וזה מרכיב חשוב לחיים מאושרים.

 

[פרוש רשי]

../images/Emo45.gif

אבל במידה, כדי לא לאבד כל אחיזה למציאות...

 

[פרוש רשי]

למדתי הרבה

ועשיו אני לומדת להמשיך הלאה....

 

[הנוטה להאמין]

../images/Emo45.gif המון בהצלחה.

 

[הפיקולו החיפאי]

התקלות מבצעית של ממש

אהבה יכולה להיות דבר טוב או דבר רע. אם את מגישה כי את אוהבת את אותו בחור, אני לא אומר חס וחלילה לשבת לו על הנשמה, אבל אם את מרגישה אליו את כל הרגש הי חז בעולם, אני לא חושב שאת צריכה לוותר. יותר מזה, אני אבוא בוידוי ראשוני פה: 4 חודשים לפני שיחרורי מהשירות הסדיר הגיעה חיילת חדשה ליחידה. כבר שנה לפני השיחרור הציעו לי תפקיד די נכסף בקבע אך סירבתי כי רציתי להשתחרר. ואז היא הגיעה. "נועה". עולה חדשה מצרפת. כן, צרפת!!! עד לגיוסה לצבא היא הייתה ר שנה וחצי לארץ. אני אקצר... באותו יום (אני חוזר!!!) באותו יום שהיא הגיעה ליחידה באתי למג"ד ואמרתי לו שאני נשאר קבע לשנה אחת. אמרתי לעצמי שהיא תהיה אישתי. שנה שלמה רק חיזרתי אחריה. עשיתי הכל בשבילה וק בשבילה. אנשים כבר צחקו עליי. אני לא וויתרתי. היא אהבה אותו אך היא אמרה שאנחנו לא מתאימים. לסיום. אני השתחררתי וגם היא. ודריכנו נפרדו. עד היום אני לא יודע מה איתה. "נועה", אני שומר לך עדין מקום בלב.

 

[voguemaster]

דעתי בציטוט

If we deny love that is given to us, If we refuse giving love because we fear the pain of loss, then our life empty, our loss greater... אני חושב שזה מסכם את העניין. כלומר, או שהחיים עוברים ללא רגעי אהבה, ואז הם "ריקים", או שבתקופות מסוימות מתוך החיים שלנו יש תקופות עם אהבה, תקופות טובות מאוד. מה עדיף ? בכלל בלי או עם כמה זכרונות טובים וקצת אושר בלב ? אלי

 

[ליאן.]

שאלה נוספת..

בהנחה שבעולם מושלם לא היו בעיות, אך לא היו אהבות, היית רוצה לחיות בכזה עולם ? אהבות ואכזבות.. לעיתים המילים האלה ממש תאומות.. כל פרידה היא קצת כמו אבל. קשה להתנתק, קשה להזכר.. וקשה להמשיך הלאה. האם זה שווה את כל זה ? האמת היא שאני ממש לא יודעת. בכל אכזבה שכזו את מאבדת חלק מעצמך, מהצפיות, מההתרגשות ומהרגשות, מהמחשבות, מהכייף שהיה לכם יחד. אבל כשזה חסר, את מרגישה שחלק מעצמך רדום ורק שתמצאי את אותה אהבה, תתעוררי לחיים. אני חושבת שהחוכמה היא לדעת איך להתמודד עם אכזבות, לדעת איך לדחוף את כל מה שהיה לתוך מגירה צדדית בלב (לא להדחיק, לא לשכוח, רק לשים בצד), זה תמיד יהיה איתך, חלק ממך ומעברך ועלייך ללמוד איך להיות חזקה ולהמשיך הלאה למרות הכל. עם הזמן לומדים גם את זה. ביינתים עלייך להחלים, לתחזק את עצמך, לאהוב ולפנק את עצמך. זיכרי שאת הבנאדם הכי יקר לעצמך אותו את הכי אוהבת בעולם. וזה הדבר הכי חשוב!! לימדי להיות מאושרת מלהיות עם עצמך ובזכות עצמך ולא להיות תלויה באף אחד ובאהבתו אלייך. במשך הזמן, רק אם תרגישי שחסרה לך האהבה, ותרגישי שהתגברת על מה שהיה, כשתדעי שאת מספיק חזקה להתמודד עם מה שיבוא, ותהיי מוכנה להכניס מישהו חדש לליבך ולבטוח באחר, כשתוכלי להעניק ולקבל.. אל תהיי עוורת, אך עשי זאת בלב שלם. למזלנו אנחנו לא עשויים מסוכר ונוכל, וכאדם, להתמודד עם דברים, שייחשבו כמדהימים כשלטווח הרחוק, יתרמו לחוזק (וחוסן) אישיותנו. ברגע שלא תפחדי להפגע או להתאכזב, יפתח בפנייך עולם ומלואו. ליאן.