שאלה קשה

ממממממממממ לא בטוח...

ראשית כל- לגבי אכילת החזיר. כמה שידוע לי, לא מצוינת במקרא מצווה שאוסרת על אכילת חזיר. אבל גם אם כן (אני פשוט לא בטוח בזה)- האיסור על אכילת חזיר נבע מחשש להרעלה. כמה שהבשר הזה טעים ומשובח (לא שאני יודע..
) ככה הוא מתקלקל מהר. בעבר, כידוע לכולנו, לא היו מקררים או מקפיאים, לכן יצא פסק הלכה שאסר אכילת חזיר, שבא כתוצאה מדאגה לבריאותו של העם היהודי.
וטוב שכך. ועכשיו, למי שעוד לא יודע, יש בכל בית מקרר. והמסקנות מוזמנות להתקבל. לגבי יום השבת- למה המצווה הזו יוצאת כנגד השכל הישר? בלי קשר לבריאת העולם, האין זה הגיוני שלאדם יהיה יום מנוחה קבוע? לא רק בתרבות שלנו הייתה שבת, ליתר דיוק, אפילו אצל הבבלים היה יום שנקרא "שפטו" (מוזר כמה שזה דומה בצליל- SHAPATO) שהיה יום מנוחה קבוע. לגבי שנת השמיטה- אולי זה גורם נזק לחקלאות, אבל זה מאוד הגיוני לתת לאדמה לנוח שנה ולאגור מחדש את אוצרותיה על כל הדשנים הטבעיים והמינרלים. אין כאן שום דבר שיוצא נגד ההגיון הפשוט. ולבסוף, לגבי שחיטת הפרה האדומה- כל תרבות בעולם העתיק הייתה צריכה סמלים. בדיוק כמו שבית המקדש היה לאדם בלבד, ולא שימש כמשכנו של אלוהים, כך גם אותו אדם היה צריך סמלים מסוים כדי להביע מצבים ודברים שונים בחייו. בין אם זה עגל זהב, פירמידה, צלב, שחיטת פרה או תרנגול, רחצה במקווה, עליה לרגל למכה, או הדלקת נרות. הכל סמלי- הכל בא לשרת את הפסיכולוגיה שלנו, כדי שלנו יהיה נ-ו-ח. כן כן, אפילו המצוות והפסקים שמגבילים אותנו, נוצרו ע"י אנשים חכמים שרצו להכניסנו למסגרת, עצם ההגבלה היא האמונה. עצם אי- העשיה נובעת מאמונה שנובעת מאי- העשיה. מעגל קסמים שכזה. ולבסוף, אני מסכים איתך שזה מדהים איך נשמרו הדת, התרבות והמסורת שלנו. אבל לדעתי העניין נובע משתי סיבות- 1. הגלות- עצם היותנו מפוזרים בכל מקום גרמה לכך שגם אם במקום אחד פגעו בדת שלנו, ו"השכיחו" אותה מפני היהודים באזור ההוא, תמיד היא נשארה באיזורים אחרים, כי ידם של ה"משכיחים" לא היתה ארוכה כל כך על מנת להגיע לכל מקום. 2. התנ"ך- אם לרגע נתעלם מהדת עצמה, מקדושת התנ"ך, ונתייחס אליו כאל ספר. לא ספר פשוט, ספר מדהים, ספר שמלמד אותך אינספור דברים, ספר- דעת. זה היה, יש ויהיה ה- ספר של כל העולם. תביני, אנשים צריכים להאחז במשהו. הם צריכים, כאמור, סמל. הם צריכים תקווה והם צריכים לדעת שמשהו עומד מאחוריהם ומגן עליהם. מאז ומתמיד הספר הזה היה ספרו של העם היהודי. ואין ולא היה יהודי אחד בכל העולם שלא ידע על התנ"ך. אם ניקח את העובדה הזו, ונשלב בה אלמנטים פסיכואנליטיים וסוציולוגיים, הרי זה יהיה ברור שבעיתות משבר ומצוקה יהודים ידבקו בתנ"ך, כי זה מה שהם מכירים, ובעיקר- זה מה שהם לא מכירים, זה מה שנסתר מהם, הדת, לכן תקוותם בזה. אז נכון, להרבה יהודים היה קל יותר להתיוון או להתאסלם ולשכוח מהתנ"ך, והם אכן עשו זאת, אך אלה שנשארו דבקים למסורת, ולאו דווקא לדת עצמה- הם אלה שנשאו על כתפם את נס השרדותו של העם היהודי. ואם נתייחס לשואה, שהרי זה הנושא של הפורום הזה, כמה אנשים התפללו בעומדם במקלחות במיידאנק? כמה אנשים סיכנו את חייהם ושמרו איתם ספר תנ"ך תוך מנוסתם מהצורר הנאצי? יהיו כאלה שיחשבו שאני סותר את עצמי באומרי דברים אלה, אבל תבינו- פסיכולוגיה. פסיכולוגיה ושוב פסיכולוגיה. הכל בראש שלנו. ולמה? כי אנחנו זקוקים לזה. מתישהו איפשהו במרוצת הזמן זה התגבש, זה שונה, נתווספו לזה אינספור פירושים וספרים חיצוניים, זה עדיין מתגבש, וזה עדיין משתנה- ואנשים דבקים בזה כי זה מה שהם גדלו עליו, וזה מה שהם מכירים. והם לא יכולים להכיר במציאות אחרת, בה כל ה"אני מאמין" שלהם הוא קצת אחר. אני חושב שאני זה שצריך להגיד "סורי על האורך"... *מצטער אם יש טעויות, כתבתי מהר.. יום טוב לכם, ליאור
 
חשבתי עכשיו על תיאוריה.

אמרתם שזה שהעם היהודי נשמר זה מדהים ואפילו לא מובן בצורה מסויימת. אולי יכול להיות שלא אנחנו (כלומר היהודים) שימרנו את עצמינו כעם אלא דווקא אותם אויבים? אולי עצם העובדה שתמיד היינו זרים ותמיד לא כל כך אהבו אותנו ולא ממש קיבלו אותנו והרחיקו אותנו והשתמשו בנו כ"שעיר לעזזל" היא שהכריחה אותנו תמיד להתאחד ולהשמר כעם נבדל? בעצם, אולי אם מישהו היה באמת נותן לנו להשתלב בעם שלו, בצורה מוחלטת, ולא היה אומר - זה יהודי, או פעם הוא היה יהודי, ואז כשמגיעות צרות אומר - זה בגללו, או הם רצחו את ישו, וכל מני שטוית אחרות; אולי אם באמת היו מתיחסים אלינו סתם כבני אדם, ולא היו שמים מעלינו את הכותרת "יהודי" או "יהודי לשעבר" - לא שאנחנו שמים לעצמינו בקיום המסורת, אלא שעמים אחרים שמים עלינו ברצון להבדיל אותנו מהם ובחוסר רצון לקבל אותנו - אולי אם לא היו עושים את זה, העם היהודי היה נעלם בסופו של דבר...
 
מסכים איתך בכל מאת האחוזים

ויש אפילו הוכחה- תראה מה קרה בעקבות האמנסיפציה של היהודים באירופה במאה ה- 19. התבוללות, שהרחיקה את היהודים מדתם אל עבר הדת השלטת, הנצרות. והמסקנה המתקבלת מכל זה (לדעתי)- עצם היותנו כולנו כאן, במדינת ישראל, מדינת היהודים, לא מאפשרת נסיגה מוחלטת מהדת, עקב העובדה שאנחנו מלוכדים במקום אחד. אני לא מדבר על כל השסעים שיש בינינו, גאוגרפית אנחנו אחד. ולכן תמיד נהיה "יהודים", לא משנה אם מוכרים פה חזיר או קונים בשבת או אם כולם משרתים בצה"ל. תיאוריה מאוד מעניינת, שאני פעם ראשונה נתקל בה. אהבתי.
 
אין סתירה - את קצת מגזימה

המצוות לא בהכרח הגיעו מאמונה (יש הרבה אנשים שבהחלט לא מאמינים שהיה מעמד הר סיני במתכונת בה הוא מתואר בתורה, ואי אפשר להוכיח חד משמעית שהוא כן היה) - הקיום שלהם הגיע מאמונה - וגם זה לא בהכרח. את אומרת שמי שלא מאמין, עדיף כבר שלא יקיים את המצוות. בעצם את אומרת שמי שלא מאמין הוא אדם רע - הרי יש כל כך הרבה מצוות שבין אדם לחברו שהן מאוד מאוד מאוד חשובות - והן גם חלק מהמסורת היהודית. הבעייה היא שחילונים, בעיקר, לא רואים אותם כחלק ממצוות הדת, אלא כדברים שיש לעשות בגלל מוסר - בגלל היותינו בני אדם, מאמינים או לא מאמינים, שרוצים לחיות בחברה טובה ונעימה. אז הם מקיימים את המצוות אפילו בלי לדעת ותא המצוות שבין אדם למקום הם אולי לא מקיימים. חוץ מזה, שבבניית סוכה, באכילת מצות, בהדלקת נרות אין רק צד דתי. יש הרבה יותר מזה - יש צד הסטורי. התנ"ך הוא אחד המקורות הבודדים (אם לא היחיד) שמתאר את ההסטוריה של עם ישראל לפני אלפי שנים. לכן אין לנו על מה להסתמך חוץ ממנו, וגם החילוניים צריכים להאמין למה שכתוב שם - לפחות לחלק שלא קשור בניסים. וזה ששעבדו את ישראל וכשהם ברחו הם היו צריכים לאפות לחם אבל הוא לא הספיק להחמיץ - אין כאן שום דבר לא הגיוני או ניסי. זו בהחלט יכולה להיות הסטוריה ומצוות אכילת מצות איננה בהכרח דתית אלא הסטורית - היא באה כדי שנזכור את ההסטוריה שלנו - לאו דוקא כדי שנרצה את ה'. הדלקת נרות היא אולי לזכר המלחמה הגדולה בין היהודים והיוונים, ולאו דווקא לזכר הנס, שהוא לא בהכרח נס. אני, אישית, לא מוצאת בסיפור חנוכה שום דבר פלאי, אלא רק דברים שהסבירות שהם יקרו היא נמוכה - אבל בהחלט מתקבלת על הדעת. אכיל בשר עם חלב - ועוד מצוות רבות אחרות - היתה להן הצדקה מזמן, וכיום כבר אין כל כך. אבל מי שעדיין ירא את ה' - מקיים אותן. מי שלא מאמין - הפסיק. יש גם אנשים שמאמינים בה' אבל הפסיקו לקיים חלק מהמצוות. אין שום סתירה. בקשר ל"ללכת עד הסוף". אני, וגם כל השאר שלא מאמינים אבל מקיימים חלק מהמצוות, וגם אלו שכן מאמינים אבל לא מקיימים חלק מהמצוות, אכן הולכים עד הסוף עם האמונה שלהם, שהיא שונה מהאמונה שלך. מה שאת עושה זה אומרת שהם צריכים ללכת עד הסוף, או לוותר בכלל על האמונה שלך - וזה לא נכון. אני הסברתי איזושהי "אמונה", אם אפשר לקרוא לזה ככה (אולי זו סתם תיאוריה) למעלה, ויש רבים שמקיימים אותה בדיוק - והולכים איתה עד הסוף. מבחינתך - זה נראה כאילו הם עושים חצי עבודה - אבל זה לא נכון. הם עושים את כל העבודה - שנראית להם חשובה.
 
אז זה אומר לנו משהו ...

שלפעמים אומרים שצריך להפסיק את המסעות האלה כי יש בני נוער שמתפרעים וזה נכון תמיד יש את היוצאי דופן ובגלל שהם עושיפ פרובקציות אז שומעים עליהם הכי הרבה אבל אני מאמין שהרוב נוסע בישביל ללמוד ולהתחבר והתושבות שניתנו פה מראות לנו שאטכן המסע הזה חשוב והוא משנה כמעט בכל אחד משהו שהוא לטובה התחברות ליהדות התחברות לשורים למשפחה וזה אומר דרשני צריך להמשיך ולצאת למסעות האלה אכן כמו שחברתינו לפורום ענתה כבר אני למרות שלא יצאתי עדין למסע החשוב הזה אומר לחברים שלי שלידי לפחות לא ידברו במונחים של השואה כי זה צובט לי בלב במיוחד שאני מחובר כל כך וזה ממש כואב לי
 

טיפקסית

New member
גיא האם אתה מתכוון לצאת מתי?

האם אתה אמור לצאת במשלחות של החודשים הקרובים או בשנים הבאות אני חושבת שאתה צודק מאז המסע יש לי סלידה הרבה יותר חזקה לשימוש ציני בנושא השואה אמור לי מתי אתה יוצא וכך אוכל לכוון אותך למקומות שבטח תהיו [כי בחלק מהחודשים הכניסה נאסרת למקומות מסוימים],תנאי מזג אוויר המון דברים
 
אני עכשיו בכיתה ט

אצלינו בבית ספר יוצאים בתחילת כיתה יא אז זה אומר שבערך עד שנה וחצי ..!! ותודה על הרצון לספר על המקומות ..!!! פשוט אחותי היתה בפולין אז אני פחות או יותר יודע לאן אנחנו ניסע אבל תספרי לי אולי תוכלי לחדש לי תודה רבה וחיוך ענקי
 

12בומבה

New member
יצאתי עם משלחת דתית...

אז קודם כל- פירוש השיר (שכתבת קודם), שאותו גם אנחנו שרנו בתאי הגזים "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עימדי". וההסבר שגם במקומות הכי חשוכים של האדם באופן פרטי ושל העם בגלותי הקב"ה תמיד איתנו!!! אז מבחינה אמונית איך היה המסע??? כל המסע כולו היה מורכב על אמונה, תפילה והבנה שהכל מאיתו יתברך. כשהגענו למגדל השמירה בבירקנאו בשעה מאוד מוקדמת על מנת להתפלל שם שחרית, היו חלק בנות, שלא הצליחו להתפלל, הם אמרו שקשה להם להתפלל אל בורא עולם במקום בו נמצאת התגלמות הרשע בעולם. אני (ורוב הבנות) לעומתם דוקא שם היתה לי תפילה מאוד משמעותית בחיי. הרגשתי שזכיתי להיות חלק מעם ענק! ושבורא עולם לא נתן לרוע שבאנושות לשלוט! מי היה מאמין שנעמוד שפ בגאון עם דגלי ישראל??? כל ניצול אושוייץ יכול לומר שבחיים לא חשבו שישאר משהו מעם ישראל. והקב"ה כמו בכל דור שבאו לכלותינו, הצילנו מידם!!! נכון, היו לי גם שאלות באמונה אחרי המסע ולא הכל היה ברור. אבל התחושה החזקה של הניצחון, כן כן ניצחון. מלשון נצח! כבר שנים שמנסים להשמיד אותנו (גם כיום), ואנחנו תמיד נשארים! תמיד מנצחים.
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif ../images/Emo41.gif../images/Emo39.gif

ותודה על ההסבר
 
לא האמנתי-גם לא לפני,וגם לא אחרי,

בקטע של אמונה זה לא כל כך שינה לי משהו.ואפילו עשה לי לכיוון ההפוך, אני לא זוכרת איך זה הגיע לזה בדיוק,אבל שחזרנו מפולין,דיברנו עם המורה שלנו למתמטיקה,ואז לא זוכרת איך זה הגיע לזה והוא שאל אותנו: "ראיתם את אלוהים באושוויץ??"... וגם קראתי אחרי המסע את הספר "נייט" של אלי ויזל לבוקריפורט באנגלית,והוא מדבר שם על האמונה באלוהים.. ספר מומלץ
 

מיכלוש7

New member
האמנתי לפני...

ואני מאמינה עוד יותר אחרי
דוגרי אני לא מבינה איך אפשר לעבור את המסע הזה בלי האמונה החזקה בקב"ה... בישות העליונה הזאת שמכוונת את הנעשה בעולם ולמרות כל הצרות שבאות על עם ישראל-שומרת שהוא לעולם לא יכחד... זה נותן זווית ראיה כ"כ אחרת!!
 

Johanna1

New member
אבל אחת השאלות הנשאלות ביותר..

היא "איכן היה הקב"ה כשהעם שלו היה בדרך להשמדה מוחלטת?"
 
זווית ראייה אחרת

הזווית משתנה גם כשמסתכלים על הדברים לא כמשהו שה' קבע אלא מנקודת מבט של אדם חילוני. לראות את היכולת של האדם ולא של אלוהים.
 
למעלה