תראה, רעיון השילוש קיים בדתות רבות
אולי בגלל המשיכה המיסטית של המספר שלוש. גם בדת ההינדית יש לנו את השילוש בין ברהמה, וישנו ושיווא. הבודהיסטים למשל טוענים כי כל מחשבה מתחילה בריק צלול וטהור (ריגפה), מתגבשת לרגש מעורפל ובסופו של דבר מתמצקת למחשבה או רגש ברור. לדעתו של פרשן בודהיסטי מודרני (סוגיאל רינפוצ´ה) טוען כי יש הקבלה בין התפתחות הרגש הנ"ל לפי הפילוסופיה הבודהיסטית לבין רעיון השילוש בנצרות (ובהינדו). לפי רינפוצ´ה, ניתן להקביל את המצב הראשוני (ריגפה) לאב, השני לרוח הקודש והשלישי, הברור והמוחשי, לבן שהתגשם בבשר. מעניין לציין שהתיאולוג הימי ביינמי מייסטר אקהארט טען שגם ההיסטוריה עובדת לפי עיקרון השילוש. בתנ"ך היתה תקופת האב- תקופה של מצוות מחמירות ועונשים קשים, התקופה הנוכחית (ימי הביניים בהם כתב אקהארט) הם תקופת הבן- תקופה של חסד ורחמים, אך עדיין זקוק העולם לתיווך הכנסייה על מנת להמנע מהחטא ומהשטן. אקהארט ניבא תקופה עתידית, תקופת רוח הקודש, בה תהיה הקדושה מוטמעת בבני האדם והם לא יוכלו לחטוא. אז כבר לא יהיה צורך בכנסייה ובעונשים כלשהם. דרך אגב, כאשר מינו (במאה ה-14 אם אני זוכר טוב) נזיר סגפן חסר ניסיון שהפך לאפיפיור צלסטינוס, חשבו כל החסידים השוטים שהנה הגיע עידן רוח הקודש. כמובן שהכל התמוטט לאחר מספר חודשים כי האדם הזה לא היה יכול לנהל שום דבר מעבר למנזר קטן, והאכזבה הובילה לתסיסה רבה שפילגה את הכנסייה במשך זמן רב. אך בנוגע לנקודה שהעלת- אני עדיין לא בטוח שמדובר בעיקרון פגאני. האם במסורת היוונית-רומית (אתה מבין בה יותר ממני) יש משהו דומה לעיקרון השילוש? הרי כבר בברית החדשה, שנכתבה בסוף המאה הראשונה, מופיע עיקרון השילוש. אין ספק שכותביה לא הושפעו ממסורת גרמאניות. השפעה כזאת (אם כבר) היתה מאוחרת יותר. אם תוכיח שיש לכך שורשים כנעניים או יווניים-רומיים, אז יש על מה לדבר.
