שמחה - עבודה רוחנית.
ניקח לדוגמא אדם שקרה לו אסון איום ונורא והדבר היחיד שבא לו לעשות עכשיו, זה לרצוח את זה שעומד מולו. הוא לא יעשה את זה, נכון? למה? משום שהמצפון האנושי והתרבות האנושית שהוא גדל עליה אומרת לו שאסור, יש לו כבר בתת מודע, ע"י החינוך שקיבל, שאסור לרצוח. לכן, גם במצב הגרוע שהוא בו, הוא לא יעשה את זה. רבינו אומר לנו דבר אחד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד! הדגש הוא על "מצוה", וכאשר האדם יפנים את הצורך הקיומי בשמחה, את אותם כוחות שהוא מגייס כדי להמנע מלרצוח במצב הקודם שדיברנו עליו, הוא יגייס כדי להיות בשמחה. נכון, זה לא קל, ממש לא. אבל רבינו נותן עצות להשגת השמחה, והעבודה היא להשתדל לשמוח, וכמו שרבינו אומר, "להכניס את היגון ואנחה לששון ושמחה" ולבטל אותם על ידיהם. כאשר האדם יפנים את הצורך הזה, הוא ידע גם להשתדל לגייס כוחות לקיומו ולהשגתו, בדיוק כפי שאדם שקרה לא ח"ו אסון נורא, ממשיך לקיים שגרת חיים מינימלית ומוצא את הכח עבורה. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, הבורא אינו מבקש מאיתנו להצליח, אלא להשתדל. דהיינו מוטל עלינו להשתדל להיות בשמחה (ועצות להשגתה ניתנו על ידי רבינו הק'). מוטלת עלינו ההשתדלות. בהצלחה.
