קודם כל
את צריכה לזכור שגם הכתב הפונטי היפני (והכוונה גם להירגאנה וגם לקאטקאנה) הוא לא ממש אלף-בית כמו אצלנו, אלא מה שנקרא באנגלית syllabary, ובעברית, באין מינוח מתאים, אני אקרא לו כתב הברות|סדגש. מה שזה אומר, שכל אות בכתב, לא מסמנת עיצור, תנועה או כל חלק צליל אחר, אלא הברה שלמה. אמנם יש שני סימנים (הניגורי/טן-טן והמארו) שמסוגלים לשנות את הצליל של העיצור, ואפשר גם לשנות עוד את ההברה עם אותיות מוקטנות שבאות לפני או אחרי, אבל בגדול אפשר לומר שביפנית אין ממש אותיות שמרכיבות ביחד הברה כמו אצלנו. אז התשובה היא שיש לך 5 אותיות שונות ל-GA, GE, GO, GU ו-GI ול-RA, RE, RO, RU ו-RI וכל אחת נכתבת בצורה שונה. אין אות יפנית שמייצגת את העיצור R לבדו. בקשר לשאלה השניה שלך, נסי להבהיר את עצמך יותר טוב. אני מניח שהתכוונת לצלילים, ולא לאותיות - אין לאף אות עברית מחליפה ביפנית כי יפנית היא פשוט לא עברית. אם באמת לזה התכוונת, אז יש המון צלילים שלא קיימים ביפנית (כמו גם המון כאלה בעברית).אני שוב מניח ששאלת בעצם, אלו צלילים קיימים בעברית שאין להם תחליף ביפנית. אז בשתובה לשאלה הזאת: אין. לכל הצלילים בעברית (ולכל הצלילים בכלל) יש תחליף כלשהוא ביפנית. עד כמה התחליף יהיה מדוייק, זה כבר סיפור אחר. הצלילים שקיימים בעברית ולא קיימים ביפנית הם: ב/ו (V) - התחליף יהיה B. יש דרך לשעתק V בקטקאנה, אבל עדיין רוב היפנים יבטאו אותה כ-B. ד (D) - לא קיים הצליל "די" (DI) - הוא נשמע כמו JI. הצליל DU גם לא קיים ובמקומו שומעים ZU או DZU. ה (H) - ה-H היפנית קצת שונה מה"ה" העברית או ה-H האנגלית. בשני מקרים זה מתבטא במיוחד: HU נשמעת יותר קרובה ל-FU מאשר ל-HU (למרות שזה לא לגמרי כמו "פ" רפה בעברית) ו-HI נשמעת לפעמים (לאוזן מערבית) כמו SHI (אבל קצת יותר רכה). בכל שאר ההברות לא ממש מרגישים את ההבדל. ז (Z) - לא קיים הצליל "זי" (ZI) - הוא נשמע כמו JI. שאר הצלילים קיימים לכאורה, אבל בעצם ZA, ZE, ZU ו-ZO נשמעים יותר כמו "דז" (כמו ב"מאו דזה-דונג") מאשר "ז", כלומר DZA, DZE, DZU ו-DZO. ז' (J צרפתית) - לא קיימת בכלל. היפנים ישתמשו ב"ג'" (J) כדי להחליפה, בדיוק כמו האמריקאים. ח - לא קיימת. היפנים ישתמשו ב"ה" (H) כדי להחליפה, שוב כמו האמריקאים. ט/ת - TU לא קיים (מוחלף ב-TSU) וגם TI (מוחליף ב-CHI). כל השאר קיימים. י - YE (כמו במילה "יין קידוש" או אפילו בשם המטבע היפני, ששועתק לא נכון, Yen) לא קיימת. YI גם היא לא קיימת ביפנית (אבל מצד שני גם רוב דוברי העברית היום "שוכחים" לבטא אותה). YA, YO ו-YU קיימות. ל (L) - אין מקבילה ל"ל" ביפנית. התחליף הוא ה-R היפנית הלשונית שנשמעת יותר כמו "ל" מאשר כמו ה"ר" הישראלית. ס (S) - הצליל "סי" (SI) לא קיים ביפנית. במקומו בא SHI. כל שאר הצלילים קיימים. ע - לא קיימת ביפנית, אבל בעצם גם לא בעברית מודרנית (זה אותו הדבר כמו א' בשבילנו, הרי). פ (F) - ביפנית עקרונית קיים רק FU שגם הוא לא בדיוק כמו "פ" בעברית (חלש יותר אולי), אבל יש דרכים לשעתק את שאר ההברות, והיפנים מצליחים לבטא אותם חלקית, אם כי זה בדרך כלל נשמע כמו FU + עוד הרבה מחוברים (פיליפס ישמע קצת כמו "פואיריפסו"). פ דגושה (P) - קיים ביפנית. צ - קיים ביפנית רק TSU, אבל יש אופציה לשעתק את שאר ההברות והיפנים מסוגלים לנסות לבטא אותם כמו עם F. למשל, צפלין בוודאי ישמע קצת כמו "צואפרינו". ר - ה"ר" היפנית שונה לחלוטין מהר' ההעברית. זאת "ר" לשונית לא מגולגלת (כלומר, בלי הסלסול שקיים באיטלקית למשל). יש משהו כזה בספרדית, למי שמכיר. בכל מקרה, ה-R היפנית דומה יותר ל"ל" העברית מאשר ל"ר". זהו זה. רשימה ארוכה ומתוסבכת, ובאמת היפנית היא שפה עם מספר צלילים מאוד מצומצם יחסית. בנוסף על כל מה שכבר אמרתי, חשוב מאוד לציין שאין בעצם עיצורים בודדים ביפנים (חוץ מ-N שגם הוא חצי-תנועה) ובגלל זה כל פעם שאנחנו מתרגמים שמות של אנשים ליפנית אנחנו מוסיפים תנועה לעיצור (בדרך כלל U), כך שאלעד הופך ל-ERUADO (וכאן משתמשים ב-RU במקום LU, כי אין L, וב-DO במקום DU כי אין DU).
