שאלה קטנה גדולה ?

[ענבר בן 31]

שאלה קטנה גדולה ?

האם אחרי הגירושין הרגשתם צורך להתהולל ? בכנות אבל ! שלכם, ענבר

 

[יפעת*]

הכי בכנות

כן! קודם כל כי זאת היתה הרגשה של חופש, תחושה של שחרור מהמועקות. מה גם שהעזיבה הגיעה אחרי תקופה ארוכה של קרירות ביחסים, אז ודאי שיש את הצורך הזה, לנשום אוויר ולנסות לתפוס את החיים כולם מיד. זאת היתה תקופה שהייתי צריכה לעבור, גם ובעיקר משום שממש לא חשבתי שאני יכולה ליצור איזה שהוא קשר ענייני, ולא הרגשתי ``פנויה`` למשהו רציני. אני מניחה שכל אחד או כמעט כל אחד עובר תקופה כזאת, מן גיל התבגרות מחודש, אחרי משהו כמו חצי שנה, זה פשוט עבר. מקווה שקיבלת תשובה יפעת

 

[מייזי]

בכנות מלאה

עם הגירושין נפתח עולם חופשי בפנינושניתן לעשות מה שרוצים מתי שרוצים אל להתהולל ממש לא. שיהיה לכם יום טוב

 

[אילה.]

בכנות...

להתהולל ובגדול! אחרי שנתיים של חוסר מגע, עם כל ההשלכות של זה על הביטחון העצמי או החוסר בו, על הנשיות; אחרי כמה שנים של התכנסות וחיים מלאים חוסר סיפוק - פתאום העולם היה שם בשבילי לטרוף, הכול היה מותר, הכול קרץ והזמין, התנסויות, הרפתקאות, שטויות... ומילאתי את הצורך הזה עד מיצוי! בלי להתבייש! ועובדה, הוא מוצה. לקח כמה חודשים טובים, אבל הפסקתי להרגיש טורפת והתחלתי שוב להרגיש את הכמיהה לקשר עמוק יותר... וענבר - רציתי להגיד לך שאני אוהבת את הדמות שמצטיירת אצלי עליך. מעולם לא הגבתי לך, אבל אני קוראת אותך כאן ובפורומים אחרים. אז רק שתדע, אילה

 

[שרית29]

אילה - כמוני כמוך

אני מרגישה בדיוק כמוך כאילו אני כתבתי את המילים הללו לבד, ממש קראת את מחשבותי והיית עדה ל-10 חודשים האחרונים שלי. אני ממש מזדהה איתך, ישר כח ושתצליחי ....

 

[argos]

לא בהתחלה

אתה הרי מכיר את הסיפור האישי שלי: בהתחלה הייתי אני וארבעת הקירות של הדירה שלי. לא ראיתי אף אחד לא יצאתי - בטח שלא לדבר על להתחיל לצאת שוב עם בחורות. אבל היום ? חבל``ד לזלז ממה שהולך !!! התפרקות טוטלית !!!

 

[תאנה]

כן ולא

כן, לפני הגרושים היה צורך כזה ובאופן מפתיע כשהגיעו הגרושים הרשמיים הדבר האחרון שאני רוצה זה להתהולל, להכיר ולהשתעשע.- עכשיו צריך למצות את הלבד ולנסות להנות ממנו.

 

[ה-שונית]

לא וכן ושוב לא...

בהתחלה - הלם: איך יכול להיות שזה קרה? למה אף אחד לא מגיח ואומר ``אחד באפריל``? ויש את הלהסתדר ולהתארגן במקום חדש, הדיונים האינסופיים סביב מה הוביל לצעד הזה... מה היה טוב? מה היה רע? מה היה חלקי בכל העסק? (כמובן שאני הייתי הקדושה המעונה). שלב הבא - אני אראה לו מה זה (או שלב בניית האגו): הייתי כלואה ויש צורך להדביק פערים. תהליך זה מלווה לרוב ברגרסיה מנטלית משמעותית התרפקתי על גיל 17 ולשם חזרתי: יציאות, בילויים, היכרויות חדשות פלרטוטים, משחקים בדיקת גבולות הכל כשר, הלוא יש לנו אגו לבנות... שלב אחרון - רגיעה והשלמה: כבר לא תמיד בא לצאת... כבר אין צורך בהכרח בסיפוקים מיידים... כבר מציירים עתיד מעבר לזה שנמצא מעבר לאף... שלווה פה אני סוף שונית

 

[שבור]

לא כ``כ

לא , לא הרגשתי צורך מיוחד להתהולל , אני לא חושב שמוסד הנישואין מנע ממני דברים שהייתי צריך להשלים לאחר שהוא התפרק

 

[שרית29]

כן ,כן ,כן

כן בהחלט, אדם רוצה לדעת מה הוא שווה בשוק המקומי, כאילו נפרצו כל הגבולות, מנסים הכל , טוב כמעט הכל (אני פולניה בכל זאת). אבל אז מגיעים למקום של רוגע, מחפשים את המשפחתיות החיים המשותפים אלהם אני כל כך כמהה. שלך שרית29

 

[יפעת*]

חחחחחחח שרית

קוראים שאת פולניה. הצחקת אותי בגדול ``השווי בשוק המקומי`` פשוט נפלא יפעת

 

[שרית29]

תודה יפעת והרבה אושר

 

[בן דוד שלומי]

כן ולא