לדעתי היא לקחה את פינק פלויד
כמטונימיה למוזיקה עליה אנו מדברים פה. אז דבר ראשון - ברוכה הבאה לפורום (אני פונה לטלמן כמובן
)! ולשאלתך: זה נורא קשה לדעת, וזה קשור להמון דברים, וזו באמת שאלה נורא פילוסופית. עובדה שיש כאלה ששרית חדד היא זו שגורמת להם להתענג ולימס מאושר, ופינק פלויד סתם עושים להם כאב ראש. זה קשור דבר ראשון לחברה בה אנו גדלים. יש הגדלים על מוזיקת פופ, על מוזיקה מזרחית ועל רוק קלאסי, זה מאוד תלוי. יש המשתחררים מהמוזיקה עליה גדלו ופונים לכיוונים אחרים, ויש הממשיכים באותה דרך. זה גם תלוי במה שהאוזן רגילה אליו. לקח לי המון זמן להתרגל לג´נטל ג´איינט, אבל לפינק פלויד אני יכולה להאזין בלי בעיה כי גדלתי על זה, אני רגילה להקשיב לזה... גם המורכבות של המוזיקה היא פקטור - הרבה יותר קל להקשיב לבריטני מאשר ליס, כי בריטני היא קלילה ויוצרה מלכתחילה כדי לספק את הצורך המיידי והזמין של שומעיה, לעומת יס, שבחרו להתייחס למורכבות המוזיקה, ניסו למצוא ולהמציא דברים חדשים. אם נתייחס לדוגמא שלך, דארק סייד זו יצירה מושלמת מבחינה מוזיקלית. הכלים משתלבים שם בהרמוניה מוחלטת, המילים חודרות, סרקסטיות אבל לא יתר-על-המידה, מתארות מצבים שכולנו מזדהים איתם. היצירה בנויה כרצף אחד ארוך, עם אפקטים, בניה מלאת רגש, עוצמה וכוח, איכות צליל מעולה.... הקטעים מולחנים בצורה מושלמת, אין מה להגיד - פשוט מאסטרפיס. המוזיקה של שרית חדד אינה מוזיקה מורכבת. הצליל שלה הוא בכלל בכיוון מזרחי יותר, אז אם אינך אוהבת מוזיקה מזרחית - אין מה להשוות כאן מהתחלה. חוצמזה, השירים שלה בנוים כשירים נפרדים, ולא כחטיבה אחת שלמה, שמתועלת למטרה כלשהי, להעביר מסר כשלהו, לגרום למאזין לתחושות ולרגשות. אני לא חושבת ששרית חדד מנסה לגרום לשומעיה להרגיש את אותן התחושות. לד זפלין הרבה יותר מרגשים אותי מג´ניפר לופז, אולי בגלל שהמחשבה והרגש שהושקעו במוזיקה שלהם באמת ניכרים בה. אפשר להרגיש את כל מה שהם מנסים להעביר, בעוד שהשירים של ג´ניפר מלוטשים והמסחריות נוטפת מהם. במקרה של שרית חדד זה לא ככה, אני לא מאמינה ששרית חדד כ"כ ממוסחרת. אצל שרית גם אפשר להרגיש בהוויה הארצישראלית, שגם זה גורם לאנשים להקשיב לה. כל אחד מתחבר לסוג אחר של מוזיקה, אבל בסוגים השונים אפשר להרגיש במידת ההשקעה שהושקעה בכל שיר, גם אם הוא נכתב בפחות משלוש דקות. לדעתי מוזיקה שלא הושקע בה רגש אינה נחשבת מוזיקה, כי מוזיקה זה בראש ובראשונה רגש, תחושה כלשהי שמנסים להעביר. אנשים העוסקים במוזיקה הם בד"כ כאלה שרוצים לבטא את הרגשות שלהם בדרך מוזיקלית, ואם לא, אז הם לא עוסקים במוזיקה, הם עוסקים במסחר. אני יכולה להרגיש במוזיקה שאני מקשיבה לה אם הושקעה בה מחשבה או לא, אם היוצר באמת הכניס לתוכה משהו מעצמו. ומוזיקה שאפשר להרגיש בה את יד האמן, היא המוזיקה שאני מוצאת מרגשת, מענגת וממסה.
