שאלה עצובה

mishmish3

New member
שאלה עצובה

האם זה קרה גם לכם ? כשרן, וכל חבריו, נקראו לצו 8, בדיוק קיבלנו את הקלטת מהחתונה. הייתי צופה בה כל יום, ואז עברה לי מחשבה נוראית בראש : רק שעוד כמה זמן, כשאני אצפה בקלטת, אני לא אצטרך להגיד : הנה, זה, קרה לו ככה וככה. זה הפחיד אותי נורא, והפסקתי לצפות בה עד שכל העסק של חומת מגן נגמר. זה קרה למישהו מכם, לאו דווקא בהקשר של חומת מגן ? ועכשיו המשך יותר עצוב - אצל מישהו מכם זה התגשם ? כי אצלנו כן, ממש לאחרונה, קרתה טרגדיה נוראה אצל זוג חברים שהיה בחתונה, וקשה לי להסתכל בקלטת ולראות את הבחורה היפהפיה הזאת, בהריון מתקדם, עם בעלה והילדה המקסימה, ולדעת שהיא איננה, ושהוא פצוע קשה, ושהילדה, וזאת שהיתה בדרך, עכשיו יתומות.
 

fila

New member
בוודאי

אני לא ארחיב כאן יותר מידי, אבל אני מניחה שבמציאות כמו שלנו כל אחד חושב לפעמים על הגרוע מכל,כולנו חיים עם הפחדים שלנו ועם הדאגה שלנו למי שקרוב אלינו אני חושבת שזה בלתי נמנע.....
 
אוי כמה שאני מבינה!../images/Emo5.gif

מדי פעם מתגנבת לי לראש כזאת מחשבה... כל פעם בהקשר אחר - פעם זה קשור לנסיעות בדרכים, פעם ל"סתם" פיגועים... ועכשיו בעלולי הטרי נוסע לחו"ל מטעם העבודה בשבוע הבא והתחלתי לחשוש מהטיסות... ובכלל... טפו טפו טפו!!!!
 

שמופית

New member
אוף ואני חשבתי שאני כבר משתגעת

עם כל המחשבות האלה
אני פשוט רגילה מנסיון החיים שלי, שברגע שהכל מושלם והכי כיף בעולם, אז מגיעה איזו מכה לא צפויה. אז אני כל הזמן עסוקה בלדמיין מאיפה תבוא המכה
ממש בלתי אפשרי לחיות ככה !
 

rinutza

New member
בהחלט!!! אילן היה במילואים בעזה עד

לפני שלושה שבועות ואני הייתי היסטרית, לא הייתי מסוגלת לעשות דברים שכביכול מסמלים את העתיד שלנו כדי לא להתעסק עם עין הרע וכולי. למשל יש שלט לדלת שאני רוצה לעשות ולא הייתי מסוגלת להתחיל אותו... במצב שיש במדינה, אנחנו חיים בפחד תמידי, לצערי.
 

צילולה

New member
אוי...מוכר כל כך....

יש לי דמיון מפותח...כך שלא חסרות פעמים שאני יושבת וחושבת על מה יקרה אם...ופה רצים להם בראש כל מיני תסריטים מפחידים,ותמיד אני מוצאת את עצמי בסוף עם דמעות בעניים ולא מצליחה להירדם. במציאות של היום הכל כבר אפשרי וזה בדיוק מה שכל כך מפחיד!!! אני רק מקווה שהמחשבות האלו לא יתגשמו אצל אף אחד מאיתנו!!
 

ציפורוש

New member
המצב פה לא מרגיע במיוחד..

אני מכירה מישהי שהתחתנה ובעלה היה בקבע, ונולדה בת קטנה, ובמלאת לה 4 חודשים, אבא שלה נהרג במתקפת מחבלים,ונותרו שתיהן, שעברו בנתיים חזרה להורים, ומעבר לטראגיות האדירה, זה כל כך מפחיד אותי, האפשרות שדבר כזה יקרה. ומה שכן- נראה לי הרבה יותר מנחם שיש ילד. שכן נשאר משהו חי ממנו. לא רק הזכרונות..
 

מיקה11

New member
גם אני נורא מפחדת מזה

לא רק ילואים זה סיבה לדאגה אצלי. הכל: שהוא יוצא עם חברים, הולך לגלוש, נוסע לחו"ל וכו´. תמיד הייתי בטוחה שזה בגלל שדאגתי בבית פולני עם הורים דאגנים, אבל אני רואה שאני לא היחידה.
 

מאי26

New member
לצערי, אני אצטרף למקהלת הדאגניות...

כבר המון זמן יש לי את הקטע הזה, ובאמת מעודד לראות שאני לא היחידה... פחד שיקרה משהו לקרובים שלי לא רק בפיגועים אלא בכל הדברים ה"צפויים" כמו - תאונות דרכים, מחלה פתאומית וקטלנית וכו´. זה לא יושב בראש כל הזמן כמובן (אחרת לא הייתי מסוגלת לחיות) אבל יש מקרים שבהם זה מתחזק ומשתלט על המחשבות - בעיקר בימים קשים של פיגועים וכאלה... כנראה שפשוט צריך להתרגל לחיות עם זה ולקוות שזה לעולם לא יתגשם.
 
מישמיש זו שאלה שלא עוזבת אותי

תמיד יש את הדאגה הזו לקרובים ולאלו שחשובים ועכשיו נוסף לזה אני לא ישנה כמו שצריך רק בשביל לשמוע את מיקה נושמת ואני אפילו נוגעת בה כדי שתזוז קצת כדי לחזור לנימנום שלי אין מה לעשות ככה זה כשאוהבים דואגים ותמיד רוצים את הטוב ביותר הקטע הכי קשה הוא שאי אפשר להפרד מהתחושה הזו והיא מלווה אותנו תמיד קשה .....
 
למעלה