שאלה על רפלקס פליטת התינוק וצירי לחץ
טוב, אז זה החלק שהכי מלחיץ אותי בלידה.
בהיסטוריה שלי יש לידה ראשונה מהירה ומפתיעה בשבוע 34- רוב הלידה הייתה צירי לחץ, כנראה שהתחלתי ללחוץ מוקדם מדי, הייתי בשכיבה (עם עירוי וכו' ובשוק כללי מזה שאני יולדת פתאום) ובלי שום אלחוש. היה לי מאד מאד קשה ללחוץ....
פיזית, זאת הייתה חוויה קשה. אני זוכרת הרבה הרבה מאמץ שלי. התינוקת נולדה 2.500 קילו.
לידה שניה/הפלה של תאומים בשבוע 21, שגם התחילה מהר מאד (כשהתחילו הצירים -הייתי מאושפזת- בבדיקה מצאו פתיחה מלאה. אבל אז המים פקעו וזה הפך להיות פתיחה 3. בשלב זה לקחתי פטידין), המיילדת הפסיקה את פעילות הפטידין כדי שאני אוכל ללדת לבד
ואז באמת ילדתי לבד, כי לא יכלתי להתנגד ללחץ. הם יצאו מאד בקלות. גם כן בשכיבה. אבל ילדתי עוברים במשקל של 400 גרם... (אז גם הבנתי שפעם הראשונה ילדתי מוקדם מדי...)
לידה אח"כ- בשבוע 39. הייתי די הרבה זמן עם פתיחה 4. אחרי עיסוי פטמות הגעתי בבת אחת לפתיחה 9. בשלב זה התחלפה המשמרת, והמיילדת הפעילה עלי לחץ לא הוגן כדי שאקח אפידורל... לצערי לקחתי. צירי לחץ זכורים לי גם כן כחוויה קשה (בשכיבה, בלי להרגיש כלום, ועם המון מאמץ, עם חרב "קיסרי" מרחפת לי מעל הראש כי שעון הלידה של הרופאים תקתק להם. הצלחתי בעיקר בגלל הפחד, אני חושבת. בעע) 3.500 קילו. בלי תפרים בכלל.
הלידה הזו הכניסה אותי לטראומה ולפחד מכאב, ובהיריון שאח"כ, שהסתיים בהפלה, לקחתי משכחי כאבים באופן די אוטומטי עם תחושה של "לא מסוגלת להתמודד".
אבל אני יודעת שאני כן! והתמודדתי יפה כשהייתה לי תמיכה. ולמעשה, ככל שאני חושבת על זה וקוראת על זה, אני מבינה שהחשש הוא מצירי הלחץ, מאיך ללחוץ נכון בלי להרגיש שזה גדול עלי...
אז עכשיו לקראת הלידה הקרבה, שבע"ה תהיה בזמן (עכשיו אני בשבוע 33), אני חושבת וקוראת לי בספר לידה פעילה על רפלקס פליטת התינוק, ותוהה לעצמי- אולי זה פשוט מה שהיה חסר לי? אולי לכן זה היה פיזית קשה כ"כ? בלי קשר למשקל דווקא, אלא פשוט לעיתוי של הלחיצות? בלידה הראשונה פשוט לחץ לי, אבל זה לגמרי היה נשלט. ולא היה שלב שאמרו לי שיש פתיחה מלאה- רק פתיחה 9. אז אולי פשוט בתור יולדת מתחילה ופעורה טעיתי בזיהוי שלב הלחיצות?
באם באמת כשמגיעים ללדת באופן נורמלי, ומחכים ללחץ אמיתי שיבוא- אז מרגישים אותו וזה קל יותר?
או שזה עניין של תנוחה? או שזה גם וגם וגם?
עודדו אותי בבקשה
טוב, אז זה החלק שהכי מלחיץ אותי בלידה.
בהיסטוריה שלי יש לידה ראשונה מהירה ומפתיעה בשבוע 34- רוב הלידה הייתה צירי לחץ, כנראה שהתחלתי ללחוץ מוקדם מדי, הייתי בשכיבה (עם עירוי וכו' ובשוק כללי מזה שאני יולדת פתאום) ובלי שום אלחוש. היה לי מאד מאד קשה ללחוץ....
לידה שניה/הפלה של תאומים בשבוע 21, שגם התחילה מהר מאד (כשהתחילו הצירים -הייתי מאושפזת- בבדיקה מצאו פתיחה מלאה. אבל אז המים פקעו וזה הפך להיות פתיחה 3. בשלב זה לקחתי פטידין), המיילדת הפסיקה את פעילות הפטידין כדי שאני אוכל ללדת לבד
לידה אח"כ- בשבוע 39. הייתי די הרבה זמן עם פתיחה 4. אחרי עיסוי פטמות הגעתי בבת אחת לפתיחה 9. בשלב זה התחלפה המשמרת, והמיילדת הפעילה עלי לחץ לא הוגן כדי שאקח אפידורל... לצערי לקחתי. צירי לחץ זכורים לי גם כן כחוויה קשה (בשכיבה, בלי להרגיש כלום, ועם המון מאמץ, עם חרב "קיסרי" מרחפת לי מעל הראש כי שעון הלידה של הרופאים תקתק להם. הצלחתי בעיקר בגלל הפחד, אני חושבת. בעע) 3.500 קילו. בלי תפרים בכלל.
הלידה הזו הכניסה אותי לטראומה ולפחד מכאב, ובהיריון שאח"כ, שהסתיים בהפלה, לקחתי משכחי כאבים באופן די אוטומטי עם תחושה של "לא מסוגלת להתמודד".
אבל אני יודעת שאני כן! והתמודדתי יפה כשהייתה לי תמיכה. ולמעשה, ככל שאני חושבת על זה וקוראת על זה, אני מבינה שהחשש הוא מצירי הלחץ, מאיך ללחוץ נכון בלי להרגיש שזה גדול עלי...
אז עכשיו לקראת הלידה הקרבה, שבע"ה תהיה בזמן (עכשיו אני בשבוע 33), אני חושבת וקוראת לי בספר לידה פעילה על רפלקס פליטת התינוק, ותוהה לעצמי- אולי זה פשוט מה שהיה חסר לי? אולי לכן זה היה פיזית קשה כ"כ? בלי קשר למשקל דווקא, אלא פשוט לעיתוי של הלחיצות? בלידה הראשונה פשוט לחץ לי, אבל זה לגמרי היה נשלט. ולא היה שלב שאמרו לי שיש פתיחה מלאה- רק פתיחה 9. אז אולי פשוט בתור יולדת מתחילה ופעורה טעיתי בזיהוי שלב הלחיצות?
באם באמת כשמגיעים ללדת באופן נורמלי, ומחכים ללחץ אמיתי שיבוא- אז מרגישים אותו וזה קל יותר?
או שזה עניין של תנוחה? או שזה גם וגם וגם?
עודדו אותי בבקשה
