למה הוא כזה?
באמת, אפילו רייסטלין יותר עליז ממנו. לפעמים הוא אומר בדיחות "שחורות", אבל זה אומר שהוא מסוגל לצחוק לפחות. גם חלמיש יותר עליז ממנו. גם כשהוא זועף, אני חושבת שבתוכו הוא שמח. אפילו למי-נהר, שגם הוא טיפוס די רציני, יש רגעים של מצב-רוח טוב וחיוכים. אבל סער? הוא תמיד עגום וקודר. חבל. לדעתי זה חיסרון אדיר לדמות. אני לא אוהבת דמויות שתמיד עצובות וקודרות, אלא אם כן מתוך ניתוח שלהן עולה שהן בעצם סתם מעמידות פנים ובתוכן הן עליזות. אצל סער לא עולה דבר כזה מתוך ניתוח של הדמות שלו. הוא תמיד רציני וקודר, ושום-דבר לא עושה אותו מאושר. הדמות היחידה בכל ספרי הרומח שיותר דכאונית ממנו היא הבן שלו, פלד. באמת, למה הוא כזה?