שאלה על "חינוך" ???

[מירב של לירני]

שאלה על "חינוך" ???

שכנה שלי היא אימא ל2 בנות בנות 2 ו4.5 . אתמול שיחקנו ביחד עם בני.בחוץ. הבנות רכבו ביחד על האופניים ,והגדולה ישבה על הכיסא בעוד הקטנה עמדה מאחוריה והן פידלו מהר עד שהקטנה נפלה ונחבלה בראש. האימא אוטומטית קפצה על הקטנה וחיבקה אותה וכו.. והגדולה התחננה וטענה שהיא לא עשתה בכוונה והתנצלה רבות והאימא לא הקשיבה לה אני כל כך רציתי לחבק את הגדולה.... מה דעתכם? מירב

 

[לאה_מ]

אני חושבת שהאינסטינקט הראשוני שלנו

הוא לחבק את הילד שנחבל פיזית. אני מקווה שהאם לא האשימה את הבת הגדולה שזה קרה באשמתה. קשה לי לראות אמא שבסיטואציה הזו תרוץ לחבק דוקא את הגדולה. עם זאת, אני מסכימה שאין להתעלם מהבת הגדולה, ויש להבהיר לה שלא כועסים עליה ולא רואים בה אשמה בתאונה. כמו כן, קל מאד לומר, אבל הורים שאחר כך כועסים על הילדים הגדולים בסיטואציה כזו, צריכים לחשוב מדוע הם עצמם לא מנעו זאת מלכתחילה אם המשחק הזה מסוכן בעיניהם.

 

[נדיה ומשה]

בואו ונהיה מציאותיים לרגע.

במצב כזה ההורה כן כועס על הילד הגדול יותר (בלב אם לא בפה) כי הוא לא מסוגל כרגע להבין שגם הגדול הוא קטן כי האינסטינקט שלו אומר :מישהו ניסה לפגוע לי בגור.

לעומת זאת את רואה את המצב מהצד וחושבת איזו מסכנה הגדולה. ובכן תמיד ממש קל לראות את המצב מהצד, כי את לא מדמיינת מה היה יכול לקרות אילו הייתה שם אבן איפה שהראש של הילדה הקטנה צנח לפני שנייה...חס וחלילה...ואני בטוחה שאני לא האמא ההיסטרית היחידה שרואה תמונות זוועה אחרי נפילות היותר דרמטיות של הילדים...(אגב מה אם הקטנה הייתה מפילה את הגדולה והיא הייתה נחבלת?) אמנם למדתי עם השנים לא לעשות עניין מכל נפילה אבל למשל ברגע שאני רואה דם הדופק שלי משתולל. אז הכי טוב זה לא להגיד כלום ל"גורם התאונה הלא מתכוון" כי מה שלא תגידי ישמע כועס. אחר כך כש"מתקררים" אפשר להתייחס לגדול בצורה רגועה ולהסיב רלו שלא כועסים וזו הייתה טעות אבל כדאי להיזהר יותר במשחקים. אני גם לא חושבת שאם הגדולה תתבשל קצת ב"מה עשיתי" זה יגרום לה כזה נזק. כל עוד לא צועקים עליה...

 

[אפרתש]

מסכנה הגדולה

לפעמים התחושה הלא נוחה, רגשי האשם, כואבת יותר ולאורך יותר זמן מהפגיעה הפיסית. והשכנה שלך, תסלחי לי, קצת מוזרה בעיני. ילדה בת שנתיים עומדת על אופניים?! אם היה מדובר בשכנים שלי, אני חושבת שאני אישית הייתי מדברת עם הגדולה. אמנם זה לא כמו אמא, אבל זו איזו תשומת לב.

 

[נעה גל]

טוב, מה? נשפוט עכשיו את האמא ונוציא

אותה להורג? כולנו עושים טעויות. גם אני הייתי רצה למי שנפגע ורק אחרי זה או תוך כדי הייתי מרגיעה את הגדולה. האמת היא שהמצב הזה די שכיח אצלנו... רק שאצלנו זה הפוך: אורן תמיד בוכה בסוף ואיתמר אומר "אוי אוי אוי"

 

[אפרתש]

כן!

סתם. כולנו עושים טעויות כאלה. אבל יש טעויות שמפתיעות אותי יותר, ויש כאלה שפחות. כשנגה קופצת על הספה, יש כאלה שמסתכלים עלינו במבט מאשים איך אנחנו נותנים לה לעשות כזה דבר מסוכן, ואנחנו חושבים לעצמנו שהם לא מכירים את הילדה שלנו ומה היא מסוגלת. כשאחרים עושים משהו שנראה לי מסוכן, טוב, אז אני שולחת את אותם מבטים מחנכים ומאשימים ...

 

[נעה גל]

בדיוק! אם היית רואה מה איתמר עושה,

לפעמים דני אומר לי *בפנים חתומות* מול תעלול חדש של איתמר "זה לא יגמר טוב". הרי לכל אחד יש את הסף שלו, שנקבע אגב לפי הטמפרמנט של הילד ולא לפי ההורה. פעם מושא ההשואה שלי היה אורן. אורן לא מסכנת את עצמה ואת סביבתה באופן עקרוני. אני יודעת שכשאני משאירה אותה אני לא צריכה לדאוג. היא מודעת לסכנות וליכולת הגופנית שלה (קצת יותר מדי, אגב). לפי סולם אורן שפטתי את כל הילדים. כל ילד שהיתה לו מעט תעוזה נראה לי שובב עם הורים לא אחראים. ואז הגיע סולם איתמר - לעומתו, כולם "יורמים". איתמר רוצה משהו, יש לו תמיד רעיון ותוכנית איך להשיג את הדברים. הביצועים שלו מפריחים לי מדי פעם את הנשמה, אבל מפעם לפעם אני לומדת לסמוך על היכולות שלו ולהכיר בכך שהוא מסוגל יותר ממה שנדמה לי. האם זה אומר שאין אצלנו תאונות? יש... לא הרבה, אבל יש (הוא כבר עקר לעצמו שן) ומה שמדהים הוא, שהתאונות מתרחשות דווקא על דברים קטנים ולא טיפוסים על 3 כסאות אחד על השני, או קפיצה מכל מיני מקומות. סתם נפילה פשוטה ורגילה שיכלה לקרות לכל אחד ואופס... השן בחוץ.

 

[נדיה ומשה]

../images/Emo3.gif הבן שלי בן השש היה"יורם"

מיד אחרי שהוא נהיה מודע לזה שהעולם מסוכן (בערך הבגיל שנתיים אני חושבת) ועכשיו- לפני כמה ימים טס לו הטיסן על גג המרפסת, אז הוא פשוט טיפס לשם בנונשלנטיות והוריד את הטיסן והכל תוך שניות ספורות...עמדתי עם פה פעור...

 

[Almost me]

גם אני כן...

לפעמים חוסר היחס הוא מעין הבעת כעס. ולפעמים ילד צריך להבין שהוא עשה מעשה לא בסדר, גם אם זה לא בכוונה... אז סביר להניח שגם אמא שנותנת לילדה בת שנתיים לעמוד על אופניים היא קצת קוקו.

 

[ספל חמאה]

לדעתי

זאת סיטואציה נטולת הקשר. >ספל חמאה יכולה לחשוב על 35 דרכים שונות לפעול בסיטואציה הזאת ואף אחת לא מושלמת<