שאלה על השפעה

[גוג ומגוג]

שאלה על השפעה

עד כמה אתם נותנים למיתולוגיות להכנס לתוככם, ולאן. איך העיסוק בחומר הזה משפיע על תפיסות עולם, למה זה מתחבר? כי אני מניח שמרבית האנשים כאן לא מקרבים בפועל מנחות לזאוס. מצד שני, אני רוצה לקוות שהרוב גם לא מתייחסים לתפיסות עולמם של אנשים כחומר אקדמי גרידא, או אפילו סתם סיפורים מקתקים (כי חומר אקדמי לא נוטה לגרום לפתיחת פורום עליו, וסיפורים מרתקים יש המון, ואפשר גם לכתוב לבד). אם כן, מה זה עושה לכם? איך ועד כמה זה משפיע? מה משפיע?

 

[Mirrorshades]

המיתולוגיה הפכה אותי לכופר.

כעקרון, לא הייתי אדם דתי במיוחד מלכתחילה - אבל אני ממשפחה שבה קיומו של אלוהים זה משהו שבככל לא מוטל בספק. היחס לתלמוד תמיד היה אצלנו ביקורתי ובררני - אך בכל אשר נוגע לתנ"ך, העניין גבל כמעט בסגידה. אבא שלי היסטוריון, אדם של היגיון, ולמרות זאת - מתייחס לכל הסיפורים בתנ"ך כהיסטוריה ואמת לאמיתה. זה היה גם היחס שלי לכל העניין - ואפילו הפילוסופיה לש ניטשה לא שינתה את דעתי(משום שכשניטשה אמר שהאל מת - הוא לא ניסה להפריך את קיומו - אלא להגיד שהאל מת בתור קוד ערכים שבלמו את האנשים בעבר - דהיינו, הערכים הישנים שהניעו את העולם חדלו מלהתקיים). מה שכן שינה את כל תפישת עולמי - היה כל עניין המיתולוגיות. זה באמת עירער ושינה אותי לחלוטין. לא יכולתי להימנע מלחשוב, שהתנ"ך אינו אמין יותר מן הסיפורים של המיתולוגיה היוונית, או הסיפורים של המיתולוגיה הבבלית, או הסקנדינבית. יותר מכל, בעצם, כנראה השפיעה עליי המיתולוגיה הבבלית - שחשפה לפני את העובדה שגם סיפורים רבים בתנ"ך לא ירדו מהשמים - אלא היו תוצר של השפעה תרבותית. מבחינת היגיון, איני יכול לסתור את העובדה שקיימת ישות עליונה, נצחית, שבראה אותנו. אך לצערי, איני יודע כלל על איזו יישות או יישויות בדיוק מדובר. וכך, גבירותיי ורבותיי, הפכתי לכופר. בפרק הבא יסופר כיצד נביא זעם לשעבר הצטרף לשורות הנהיליסטים... (טוב, את זה עוד לא עשיתי

)

 

[מישי42]

סיפורי המיתולוגיה היוונית

תסלחו לי אבל אני מאד רוצה לקרוא על סיפורי המיתולוגיה אולי מישהו ימליץ על ספרים ואיפה ניתן לרכוש אותם. תודה

 

[לגוטל]

שאלה טובה

אין לי ספק שזה משפיע עלי ונכנס עמוק, אבל קשה להגדיר במה זה מתבטא. נכון שאני לא מקריב מנחות לאלים, אבל אין מצב שיום רגיל עובר בלי שאני חושב על משהו קשור לנושא, אפילו אם זה הומור (דוגמא נחמדה- לא מזמן שעוד הייתי בצבא היינו צריכים להשאיר איזה מישהו איתנו כי עשו לו שתייה בהפתעה, אז התחלנו לשאול אותו שאלות על נושאים שהוא אוהב והוא נשאר להסביר, כמו שת'ור עשה לגמד שבא להינשא לבת שלו במיתולוגיה הנורדית כל הלילה והגמד לא שם לב לזמן ושהשמש עלתה הוא הפך לאבן, אז זה הזכיר לי את זה) או כל דבר אחר שמזכיר לי סיטואציות דומות. אולי גם אנחנו מנסים לחקות התנהגות של דמויות ? אני מאוד אוהב את האצילות אצל גיבורים רבים ואת ההחלטות שהם עושים למרות שהדרך הזו תוביל אותם לאפילה ואולי למוות, אבל הם יודעים שזה הגורל שלהם ולא בוכים בגללו. שאני חושב על זה אין ספק שזה השפיע עלי כל הדוגמאות מהסוג הזה, המשפט שהכי תפס אותי חזק במיתולוגיה הנורדית מאחד הסיפורים הוא גם קשור לגורל : " Fearlessness is better than a faint-heart for any man who puts his nose out of doors. The lenght of my life and the day of my death were fated long ago " אגב, יש גם בהמון סיפורי מיתולוגיות שונים הרבה מוסר השכל... וזה חייב להשפיע על כולם (נגד רדיפת בצע, גאווה, קנאה וכו')

 

[Y. Welis]

ברכות על השיחרור!

 

[לגוטל]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[אסור ל]

שלום.

בתור ילדה הייתי אובססיבית למיתולוגיה וקראתי כל מה שמצאתי על הנושא. נראה לי שזו ספרות הפנטזיה הראשונה שקראתי. משם הדרך לספרות אחרת בתחום הייתה ממש קצרה. היום כשאני קוראת דברים מהסוג הזה אני מרגישה כאילו נזרקתי אחורה בזמן לעולם בו הדברים הללו באמת התקיימו, ותמיד יש לי תקווה קטנה שהמציאות שאני מכירה היא רק קצהו של עולם הרבה יותר מעניין. זה שונה מלקרוא סיפורי פנטזיה כי סיפורי המיתולוגיה לא "מודעים" לזה שהם סיפורים, יש בהם חוקיות ופירוט, וסוג של אמונה פנימית, שהופכים אותם משכנעים עבור מישהו בעל דמיון מפותח ואופטימיות גדולה כמו שלי.

 

[Mirrorshades]

ברוכה הבאה לפורום.../images/Emo175.gif

אצלי התהליך היה דווקא הפוך - מדב"פ הובילו אותי למיתולוגיה, ולא להפך.

 

[אסור ל]

תודה. נחמד פה.../images/Emo13.gif

 

[דיתוּש]

יש לי פסל של אתינה בחדר,

ואחרי כל טקס לפתיחתה של עונה (אביב, קיץ, סתיו, חורף) אני מגישה לה מנחה של סלסלת פירות העונה, ממש כמו בבתי-מלון. נו, סתם. אבל באמת יש לי פסל שלה בחדר.

אני חושבת שמיתולוגיה השפיעה על תפיסת העולם שלי, היא פתחה לי הרבה דלתות כשהייתי קטנה, כי למדתי ביסודי דתי (לא, אנחנו לא דתיים. זה היה הכי קרוב לבית), ושם חינכו אותנו על אל אחד, אמונה במישהו אחד - ודי הייתי לכודה בתוך בועה קטנה משלי. ככה שאני ממשיכה לקרוא, אבל לא ממש מאמינה באלים הללו, אלא רואה את כל העניין כסיפורים יפים ולקחים שכדאי לקחת איתך וללמוד מהם משהו על החיים בכלליות.

 

[דיתוּש]

והנה אתינה במלוא הדרה.

היא באמת יפה, אפילו שהיא רק פסל. רק שלא תגדל לי פה בחדר לגדלים אנושיים ותתחיל לעשות לי "נו נו נו" על שאני שופכת מים על השטיח. (התגרות באלים! watch-out!)

 

[כוכב ה שחר]

יש לי בדיוק כזה!

קניתי בקוס לפני כמה שנים... סילקתי את הטלויזיה מהחדר כדי לשים את הפסל שלה ואת הפסל של אסקלפיוס. גם הרבה פסלים של ינשופים (שהם אחת החיות המקודשות לאתנה). אני מת לבקר במקדש באתונה. במקדש של אסקלפיוס בקוס כבר בקרתי (לפחות את מה שנשאר ממנו). על ההשפעה של המיתולוגיות עלי אני אספר מאוחר יותר...

 

[גוג ומגוג]

לא סתם התגרות-

היבריס. מה זאת אומרת רק שלא תגדל. זכותה לגדול איך שהיא רוצה, היא אלה. ואם תתחרי איתה בשטיפת מים על השטיח היא עוד תהפוך אותך לענן. או לממטרה. אבל ראש אתינה בחדר זה טוב. ככה יהיה לעורב מ"אל עד אין-דור" איפה לשבת.

 

[סקיפי]

אבל הוא הרי לא נכנס...

 

[Y. Welis]

מיתולוגיה + טכנולוגיה = טכנופגאניות

זו לא בדיוק דת, אלא דרך חיים וסגנון. שמעתי את הביטוי לראשונה ב'באפי' לפני 6 שנים, והוא נשמע לי מתאים יותר מכל דבר לתאר את הדרך שלי - ככל שניתן כמובן. גם הפגאניזם של קסטנדה נשמע לי מאוד, למרות שהוא כנראה בדה את הרוב מדמיונו.

 

[לגוטל]

../images/Emo12.gif

אשמח לשמוע עוד פירוט בנושא

 

[Mirrorshades]

זאת אומרת, אתה בעצם אומר

שאתה מעין פגאני-טכנולוגי? לא ידעתי שאתה מאמין באלים.

 

[Y. Welis]

לא באלים, בכוחות...

אני מאמין שיש שראו בכוחות האלה אלים. אבל קשה לפרש את זה כך או אחרת. נטען השאמונה היא אלמנט מובנה בתודעה האנושית (לפני שנתיים דווח על מציאת 'מרכז האמונה' במוח), כך שכל אחד מאמין במשהו - בין אם ניתן לתאר אותו ובין אם לאו. אצלי זה מוגדר כך.