שאלה על הסדרה "סו תומאס"

kim87

New member
שאלה על הסדרה "סו תומאס"

שלום לכולם,

האם מישהו מהחברים כאן צפה מתישהו בסדרה האמריקאית "סו תומאס"? (למיטב הבנתי היא שודרה בארץ בערוצים שונים).
אם כן, האם תוכלו לענות על מספר שאלות לגביה?

רב תודות מראש ושבת שלום!
 

בועת sabon

New member
הסדרה אכן שודרה בארץ ואת מוזמנת לשאול כל שאלה

רק יש לזכור שזאת סדרת דרמה אמריקאית ויש פער בינה לבין המציאות.

חג שמח!
 

kim87

New member
תודה, בועת sabon!

אכן סדרה אמריקאית והיא אמנם מבוססת על סיפור אמיתי אבל כמו כל תוצר טלוויזיה היא הרבה בדיה ומעט מציאות.
אני שמחה שמישהו עדיין זוכר אותה! עברו הרבה דרמות בנהרות הטלוויזיה מאז... (אגב אם כבר עסקנו לרגע במקור של הסדרה, מרבית השחקנים בה הם קנדים והיא צולמה בטורונטו, קנדה.
), אבל אותי מעניין יותר הצד של החירשות בסדרה.
&nbsp
אשמח לשמוע על הפער הזה בין מה שמוצג בסדרה למציאות בכל הנוגע לחירשות.
מה דעתכם על הדמות של סו? על הייצוג שלה את הקהילה של האנשים החירשים? (ואני מכירה בעובדה שככל הנראה עשיתי מקהילה רחבה מקשה אחת, אבל זו לא הייתה הכוונה. הכוונה היא לשאול על הדמות של סו...
)
עם איזו מהדמויות הכי הזדהיתם ולמה? סו? או מי מהאחרים? (אני לא אתפלא אם יש העדפה לג'ק...
)
בטח יעלו לי עוד שאלות בהמשך הדרך, אז אשמח לשאול.
&nbsp
תודה רבה לכל העונים!
וחג שמח!
 

בועת sabon

New member
ראיתי את הסדרה הזאת כבר די מזמן

לא ממש הזדהיתי שם עם מישהו...
הדמות של סו גדלה תחת גישה חינוכית שמצד אחד מכינה ילדים לקויי שמיעה וחירשים להסתדר בתוך החברה השומעת ע״י קריאת שפתיים ומחוות גוף ופנים (ג׳סטות) ומצד שני מציידת אותם בשפת סימנים כשפה חלופית. יש אנשים חירשים שמסתדרים ככה יפה מאוד (אני מכירה רק אחת כזאת אבל סבורה שיש נוספים).
יחד עם זאת לא נתקלתי למרות שהתעניינתי במכשיר טלפון סלולארי שמתרגם דיבור לכתב. אם היה כזה במציאות חיי החירשים היו הרבה יותר קלים. גם היכולת לקרוא דיבור ממרחק כמו שנראה בסדר היא יכולת קצת פנומנלית שם. בפועל, על מנת לקרוא דיבור בצורה יעילה, צריך קרבה לדובר תנאי ראות נאותים כמו תאורה מספקת וזווית טובה.
סו היא בהחלט דמות של חירשת שמצליחה להסתדר עם החברה השומעת בזכות כישורים המאפשרים לה לתקשר עם החברה השומעת. הדמויות השומעות בסדרה, ככל הזכור לי, לא עושות איזה מאמץ מיוחד מצידן כדי לתקשר איתה. חרשים רבים מעדיפים חברת חרשים אחרים שמתקשרים באותו אופן ושהציפיות שלהם מבחינה תיקשורתית אחד מהשני זהות.
 

kim87

New member
ושאלה כללית יותר שלאו דווקא קשורה לסדרה

את צודקת. נראה שהשחקנים השומעים לא עושים מאמץ מיוחד כדי לתקשר עם סו (ובראיון אחד היא אמרה שהיה לה קשה להיות כל כך הרבה זמן בסביבה שומעת).
ועוד שאלה, הפעם כללית יותר, ולאו דווקא מכוונת למי שצפה בסדרה:
האם לדעתכם דמות ראשית חירשת היא דבר מבורך בטלוויזיה? או שזה עלול ליצור ציפיות מוגזמות מתקשורת עם קהילת החירשים?
ומה דעתכם על ההחלטה של יוצרי הסדרה לדבר בה בשתי שפות: אנגלית ושפת סימנים אמריקאית (ASL)?
 
אני קיויתי שבנותי תראינה את הסדרה.

זה קצת עוזר להבין את העולם שלנו החרשים שמנסים להשיג את המסלול של השומעים.
זה בהחלט קשה. לא תמיד מתגמל (לסו דוקא יש חברים מחמדים. אינני יודעת כמובן איך היה במציאות בעת ההסרטה).
השאלה לגבי ציפיות מוגזמות מחרשים מעלה לי את הסעיף. אני הייתי כמו סו. כמובן לא עובת ממשלה או בטחון, אבל... עבדתי, ניהלתי משרד מקצועי, הייתי אחראית על ביצועים מקצועיים והגשות, ניהלתי חיי משפחה מלאים וכו. וכו.
אין דבר כזה ציפיות מוגזמות. כן יש דבר כזה תקרת זכוכית שחוסמת ובולמת והיא תוצאה של תפיסת החרשים כמפגרים. רק בנו תלוי הדבר לשנות תפיסה זאת , ורק בדרך של עבודה קשה והעלאת הרף העצמי.
לא אשכח שהיתה הצעה להביא אותי להרצאה בנושא התקדמות כחרשת בעולמנו. הסיבה שנפסלתי (כפי שנמסר לי, ואני בעצם בכלל לא בקשתי את הענין) : "היא תעורר בהורי חרשים ציפיות גבוהות מדי לגבי הילדים שלהם". עד היום אני כועסת. מה לעשות שהחיים שלנו כחרשים מאתגאים יותר ודורשים מאיתנו יותר. אלו החיים.
שאלות?
 

kim87

New member
המון תודה!

רב תודות על התשובה וסליחה אם השאלה פגעה או הכעיסה, זאת כלל לא הייתה הכוונה...

למעשה, כשאני צפיתי בסדרה מאוד אהבתי את הסצינה בין סו ללוסי שבה לוסי מדברת וקוראת לסו "מוגבלת" (אבל עוצרת את עצמה בזמן). היא מחליטה שהיא תתנהג ליד סו בדיוק כמו שהיא מתנהגת ליד כל בן אדם אחר (ששומע) ואני חושבת שזו סצינה נפלאה להעביר את הנקודה שחרשות אמנם מקשה על התנהלות אבל היא לא הופכת את האנשים למפגרים, כמו שאמרת.
&nbsp
זאת אמנם שאלה שבטח צריך להפנות לצופים האמריקאים, אבל לדעתך, סדרה כזו יכולה לשרת את קהילת החירשים בהתמודדות עם סטיגמות או תפישות מוטעות לגביהם? (אפילו בארץ)
 
בדיוק שוחחתי עם אחת מבנותי על השאלה הזאת

והיא הציגה את הצד השני: מה אם אלו שלא מצליחים לטפס מעל גדר החרשות ולמצוא להם מקום "שוה שווה" בחברה הרגילה? הם יוצאים בהרגשת אפסיות.
ועדין אני טוענת שחשוב להציב רף גבוה. מה שמצליח - נפלא. מה שלא מצליח - יש לאן לשאוף.
חשוב שהציבור יזהה בחרשים אנשים שווי יכולת (עם צורך בהנגשה) כמו שיש לנו רצים עם פרוטיזות במקום רגלים והם מגיעים למקומות שרוב ה"בריאים" לא חולמים להגיע. זה לא מוריד מההישגים הפחות מבריקים של הקטועים האחרים. זה נותן להם מקום לחלום. ושיהיה ברור: מדובר בעבודה קשה.
ובענין הסטיגמות - יש לי כלכך הרבה לומר.
לדוגמא: במקום לשים תרגום שפת סימנים בבועה, למה לא להקפיד על כתוביות תקינות ורציפות??????
הרי המסר שעובר בתת ההכרה לצופים "הרגילים" הוא שחרשים לא יודעים לקרוא ולכן ההנגשה היא בתנועות בבועה (אגב, אני חרשת מלאה (סליחה על הביטוי) ולא יודעת את שפת הסימנים.)
הכתוביות משמשות לא רק אותי אלא גם אנשים אחרים: מבוגרים שמתקשים לשמוע או להבין אקסנט זה או אחר של הדוברים, בני זוג שרוצים לעקוב בשקט אחר החדשות בלי להעיר את יקיריהם הישנים וכו.
 

kim87

New member
זאת הערה נהדרת


באמת למה לא לשים כתוביות?
הטענה של הבת שלך מעניינת, אבל אפשר לטעון אותה על המון דברים. למשל, על דרישות של מבחנים מסויימים. לא כולם טובים בספרות או במתמטיקה. אבל הרף הוא אותו רף.
בהרבה מובנים, מודעות היא שם המשחק. מרבית האוכלוסייה לא באה במגע עם חירשים או כבדי שמיעה, וכשאתה לא מכיר משהו דרך חוויה אישית, זה פתח להמון דעות קדומות.
הלוואי והאחוזי הצפייה בסדרה הזו היו גבוהים יותר והיא הייתה מגיעה לתודעה הציבורית יותר, אולי אפשר היה דרכה לעזור ולהראות את הצד הזה של חירשות כמשהו שחיים איתו חיים מלאים וטובים.
 
הענין הרבה יותר מורכב.

הנכד שלי שגדל כל חייו עם סבתא חרשת, בא אל אימו לשאול אותה איך מתמודדים עם הורי חברו לכתה שהם חרשים.
לא עזר לו שהוא מכיר אותי, כי אני חלק מהחיים שלו.
 

kim87

New member
מעניין מאוד

אבל אני מניחה ששום דבר הוא לא חד וחלק, הכל מורכב והאנשים שונים ומגיבים בצורה שונה.
אני פשוט תוהה על כוחה של הטלוויזיה. אם אנחנו נוטים לראות בה מדי פעם גורם "מקלקל", האם אין בה דברים שיכולים גם להיטיב?
 

בועת sabon

New member
דווקא על זה יש לי הרבה מה להגיד

בפורום ״הורים לפעוטות״ עולה מדי פעם סקר על כמה הורים נותנים לילדיהם לצפות בטלוויזיה. זה תמיד נראה לי לא אמיתי מה שהורים כותבים שם.
כתבתי שם לא פעם שהבת שלי, בת רבע ל 4, למדה למשל המון שירים מהטלוויזיה. שירים שלא היכרתי ולא יכולתי להכיר.
אני חושבת שדמויות חרשות בטלוויזיה הן עניין מבורך אם הן מציגות באופן מציאותי פחות או יותר את החירשות.
סו כאמור היא די יוצאת דופן. גם אני קוראת שפתיים אבל ממש לא ברמה הזאת. וזה מאוד קשה להסתדר בחברה השומעת רק באמצעות קריאת שפתיים, שלא לומר בלתי אפשרי.
לגבי כתוביות, אני מצטרפת למה שכתבתן. מאוד מאוד חסר לכל לקויי השמיעה שלא דוברים שפת סימנים. חבל שאין יותר מודעות לחשיבות של זה.
 

kim87

New member
אני מסכימה איתך

הגם שהדמות של סו מעט מוגזמת (בכל זאת דרמה אמריקאית), היא דמות חיובית מאוד וככזו היא דבר מבורך בטלווזיה. במיוחד לאור העובדה שהשחקנית עצמה חרשת.
יצא לי לשמוע ראיון עם שחקנית עם CP שסיפרה שלא נבחרה לשחק דמות עם CP. הבמאים אמרו שהיא "לא תוכל לעשות את הפירואטים". היא ענתה:" אם אני לא אוכל לעשות את הפירואטים, גם הדמות לא יכולה לעשות אותם".
 
הסדרה משודרת שוב כעת בערוץ 16 ב"יס"

אני "פריקית" של הסדרה.
גדלתי עם העקרונות האלו של להסתדר בחברה שומעת באמצעות קריאת שפתיים ושפת גוף מחד ודיבור נאות וברור שלי מאידך,
אני מזדהה מאוד עם סצינות רבות שסו מתמודדת איתן. ברור שבסדרה יש צורת הגשה מודגשת יותר. ברור.
אחד הדברים שהתחברתי אליהם למשל הוא מראה הפנים של סו שנראים מתוחים לא פעם. תוצאת מאמץ הקשב, ואחת הסיבות לדעתי שהיה חשוב לשים שם שחקנית חרשת כמו הגיבורה האמיתית.
נושא כלב השמיעה ודיבורים עם תרגום לכתב בטלפון - נו, זאת אמריקה. מה חשבתם?
 

kim87

New member
אני שמחה שאת "פריקית" של הסדרה


אני הגעתי אליה דרך השחקן ששיחק את ג'ק (יאניק ביסון) והיא סדרה מאוד כיפית ומעניינת לצפייה.
 
למעלה