שאלה על המוות.

[עוד אחת]

שאלה על המוות.

בואו נהיה אתאיסטים גמורים. נגיד שאין חיים אחרי המוות. מנקודת הנחה כזאת אני רוצה לשאול אתכם משהו: מה הדבר הבא שקורה לנו אחרי שהמוח שלנו מת? לא-כלום תגידו לי? תתארו לי את הלא-כלום הזה. אני רוצה לתפוס אותו. איך ההרגשה להיות בו? אין הרגשה? איך זה כשאין הרגשה? אין גם תחושת זמן? אין אפשרות לחשוב? המוח שלי פשוט לא תופס את זה. נגיד שקיים בעולם בחור בשם פופו. רגע אחד הוא נמצא באיזשהו מקום ביקום, ורגע אחד הוא לא בשום מקום. איך זה יתכן? מה זה לא-כלום נצחי? האם אנחנו יכולים לרחף בחלל שחור וחשוך ולחשוב מחשבות, לדמיין ולספר לעצמנו סיפורים? או שאולי גם זה לא? האם לאחר המוות יש לנו תחושת זמן? אם לא אז כל הנצח שאנחנו עושים לאחר המוות יהיה לגבינו כאפס. אז איך זה שאינסוף זמן יהיה אפשס זמן? איך זה להיות פעם קיים ואחר-כך לא להיות? מה מרגישים אחרי שמתאיינים? איך אפשר לא להרגיש כלום? תתארו לי את זה בבקשה.

 

[notafish]

פשוט מאד../images/Emo58.gif

הלא-כלום של אי-קיום אחרי המוות הוא בדיוק כמו זה שהיה לפני שנולדת. זוכרת?

 

[עוד אחת]

אני לא יכולה לדעת אם היה לי לא-כלום

לפני שנולדתי, כי אני לא זוכרת את עצמי אפילו בתקופה שהייתי תינוקת בת שנה וחצי. ואז לא היה לי לא-כלום, אבל אני פשוט לא זוכרת את זה. זה שאנחנו לא זוכרים תקופה מסויימת לא אומר שהיה לנו לא-כלום בה. ובכלל, מישהו יכול להסביר לי ממה מורכבת תודעה, ואיך היא יכולה להפסיק להתקיים לנצח נצחים? ואל תענו לי שהמוח יוצר אותה. לא שאלתי מה יוצר אותה, אלא ממה היא מורכבת. איזה חומרים בדיוק מרכיבים אותה?

 

[notafish]

מי אמר שיש הבדל

בין לא לזכור ללא להיות? ובכל זאת, קצת יותר ברצינות: למיטב ההבנה כיום, התודעה מורכבת מתבניות של פעילות עצבים במוח. בדומה לסרט שאת רואה בטלויזיה - ממה הוא מורכב? לא מהזרחן שעל פני המסך, גם לא מאוסף האלקטרונים הנפלטים מהקטודה לעבר המסך, אלא מהתבנית שהם יוצרים על המסך לאורך זמן. מה קורה לסרט בסוף הקרנתו? מה קורה לסרט אחרי שמשמידים את כל העותקים שלו? גם כן חדל להתקיים "לנצח". so what? לפי גישה זאת, ההבדל העיקרי בין תודעה לבין סרט (או תוכנית מחשב, או ספר) הוא "מודעות עצמית". את מודעת לעצמך, סרט לא. אין זה משנה את התוצאה הסופית - כשאת מפסיקה להתקיים, זהו. תחשבי על ההבדל בין חומר למידע. הספר "מובי דיק" הוא מידע. הוא יכול להיות ממומש בכריכה רכה או קשה, כקובץ במחשב או כהקלטה לחירשים. אני חושב שתסכימי איתי שעיקר הספר הוא המידע שמכיל, ולא אופן המימוש. בדומה, התודעה גם עיקרה אינפורמציה. דינמי, רחב ומתוחכם לאין-שיעור מספר, אבל בעיקרו גם מידע. וכמובן בעלת תודעה עצמית. אם את מכירה קצת על מחשבים, הדימוי לתוכנה יכולה להואיל קצת. דרך אחת להסתכל על תוכנה זה כאל מידע. תוכנית מחשב זהו בעצם רשימת הוראות למחשב. אבל זה יותר מזה, כי המחשב יכול לציית להוראות אלה, וכך "להחיות" את התוכנית. זוהי רק דוגמא אחת לאופן שמידע יכול להיות "פעיל". דוגמא נוספת: כל המידע בגנים שלך נהיה פעיל ומתבטא *בך*. במאה הקודמת דיברו רבות על הדיכוטומיה (חלוקה לשנים) בין "חומר" ל"רוח". היום מסתבר שזה "חומר" ו"מידע", כשהקשרים ביניהם מורכבים למדי, אבל לא בלתי ניתנים להבנה. בקיצור, מחשבה ותודעה הם תבניות אקטיביות של מידע. היום הם ממומשות רק במוח האנושי. מחר (אולי) גם במחשב.

 

[עוד אחת]

יש לי בקשה אליך, אם כך.

לך ותבנה לי רובוט שמודע לעצמו. אם אתה יודע כל-כך טוב על התודעה אתה יכול לעשות את זה בלי בעיות.

 

[notafish]

אין בעיות

את תדאגי למימון, אני אדאג לפרטים הטבניים. אגב, איך תדעי שהצלחתי?

 

[עוד אחת]

האם קיימת אפשרות,

שביום מן הימים (טריליוני שנים אפילו) בדיוק אותם האטומים והקוארקים שהחיבור ביניהם יוצר את התודעה שלי יתאחדו שוב באותה צורת עצבים שבה הם נמצאים היום, ואז אני אקום לתחיה? בשנות נצח כל דבר קורה מתישהו. אני מדברת על זמן ארוך מאוד, כמו 100000000000000000000000000000000000000000000000000000000 שנה.

 

[notafish]

לא ממש

לפחות, לא לפי מה שידוע היום על היקום. הסיבה היא שמה שאת מתארת זה בעצם צירוף (קומבינציה) של הרבה מאוד חלקיקים בתצורה מאד מסוימת. אבל, מספר הצירופים שאפשר להרכיב גדל בצורה מאד מהירה (אקספוננציאלית) כתלות במספר האיברים בקבוצה. קחי, לגוגמא, חמישה קלפי משחק בסדר מסוים, ותטרפי אותם. יש איזשהו סיכוי שכעבור כמה נסיונות תחזרי לסדר המקורי. כעת תחזרי על אותו הנסוי, רק עם חפיסה מלאה של 52 כלפים... ועם חפיסה של מילארדי כלפים? אפילו אם תטרפי את הקלפים כל ננו-שניה, לא תצליחי לחזור על סידור כלשהו לפני שהיקום ימות מאנטרופיה, לפחות על פי התיאוריות הנוכחיות על גורל היקום. ואפילו אם ההשערה שלך נכונה, אם *הכל* יחזור על עצמו, אזי סביר גם להניח שהכל כבר חזר על עצמו. אולי את המהדורה ה-17 של "עצמך"? אולי את *כמעט* זהה למהדורה הקודמת, למעט נטיה מוזרה לשאלות פילוסופיות? ואם "עוד אחת" תשתחזר, אבל תהיה לה "מודעות לחייה הקודמים", אזי זה כבר לא יהיה שחזור מדויק, לא כן?

 

[עוד אחת]

בזמן נצח,

אפילו צירופי המקרים הגדולים ביותר יכולים לקרות.

 

[IamRa]

מוות אמיתי הוא חוסר מודעות

ולכן, את יכולה לתאר לעצמך את המוות כמשהו פחות או יותר אותו דבר כמו שינה רצופה נטולת חלומות. נשמע לא כזה מפחיד האמת.

 

[Black Bass Beam]

ובגלל שזה לא מפחיד

זה סימן שזה לא נכון. אני מאד הייתי רוצה להתעורר משינה כזו...

 

[עוד אחת]

מתישהו בטוח תתעורר.

האטומים שמרכיבים את החלק במוח שאחראי לתודעה שלך יתקיימו לעד בגלל חוק שימור החומר, אבל בלי החיבור ביניהם בצורתם העצבית לא תהיה תודעה. אבל עדיין, בעוד כמה טריליוני שנים (אולי מיליון) קיים סיכוי טוב שבעקבות צירוף מקרים הם יפגשו ויתחברו שוב בדיוק כמו שהם היום. ואז תקום לתחיה. אם נסתכל על הנצח (זמן שלא נגמר אף-פעם) בטוח שזה יקרה. בזמן נצח, צירופי המקרים הגדולים ביותר יכולים לקרות.

 

[Black Bass Beam]

יכול להיות שהאטומים של המוח שלי

יתחברו בחזרה. אבל מה שמטריד אותי זה אם הנשמה שלי תרצה לחזור לגוף הזה.

 

[tnoy]

אפשר אחרת

כל התשובות טובות, אבל יותר פשוט לא להיות אטאיסטים

 

[notafish]

לכל בעיה יש פתרון שהוא פשוט

ולא נכון. גם יותר פשוט לחשוב שהשמש מסתובב סביב כדור הארץ - זה לא הופך את זה לנכון...

 

[Halfbaked]

אך השמש באמת מסתובבת סביב כדור הארץ

אלא שבחירת כדור הארץ כנקודת הייחוס מסבכת את הגדרת התנועה של שאר כוכבי הלכת ושאר הכוכבים. כלומר - דווקא יותר פשוט לבחור את השמש כנקודת הייחוס, ולכן כך אנו עושים.

 

[tnoy]

לא כל מה שפשוט לא נכון

כל עוד אין סיבה לומר אחרת.