רק מה..... הבייגלה עם המלח הוא מסורת ארוכת שנים ולא נראה לי שזו הסיבה.
גם זעתר מונח כקמצוץ.......
ובטח בריאותינו לא חשובה למוכרים.(כי אם כן, היו עושים בייגלה לא מקמח לבן.... - אבל זה משני לשאלה)
תודה לך על התגובה ובהצלחה בפורום החדש.
הסתכלתי על החבילה של הביגלה שיש לנו בבית.
ב- 100 גרם יש 1000 מ"ג נתרן.
בחבילה יש 300 גרם, משמע 3000 מ"ג נתרן.
 
ביום מומלץ לאכול עד 2,500 מ"ג. משמע, איך שלא תהפכו את זה, הבייגלה מלא בנתרן.
בבייגלה מהסוג הזה (הקשה) יש גם שומשום/זעתר במקום מצומצם
ולמיטב ידיעתי הסיבה לכך היא נוחות ומהירות ההכנה: מסיימים לקרוץ טבעת בצק, מחזיקים אותה וטובלים (נקודתית) בקערה עם התבלין הרצוי (מלח / שומשום / זעתר / פרג וכו') ויאללה לתנור. האזור בטבעת שטבל בתבלין הוא האזור שבו הוא מתקבל, מן הסתם. אפשר לדאוג לצפות מכל הכיוונים, זו פשוט יותר עבודה.