יש פה אנשים עם דעות קדומות ודמיון
פרוע. האמא לא התלוננה שהוא לא מחזיר טיטולים ולא ספרה ומצאה שיש פחות מגבונים.היא לא התלוננה כי הוא לוקח בגד שהתלכלך, מכבס ומחזיר פעם אחרת או משתמש כהחלפה בפעם הבאה. היא מתלוננת כי הדברים שהיא שולחת, כדי שהאא יוכל לשחק עם הילדה, לנקותה ולהחליף לה נעלמים. מישהו פה פעם ראה ילד בגיל כזה שחוזר הביתה ולא מוצא את המשחק האהוב עליו? זה בכי היסטרי ומעמצים להשיח את הדעת ולהרגיע! מה שהאבא עושה, במילים אחרות, זה גנבה. הוא לוקח ללא רשות חפצים שהאמא רכשה עבור הילדה. לא יודעת מה מניעיו. אני מסיקה מהתגובות פה מספר דברים: 1)אתם אבות נפלאים ולא מעלים בדעתכם שיש אבות אחרים. 2)אתם משוכנעים שתמיד האשה לא בסדר ולכן כבר "ידעתם" שהכותבת היא אמא גרועה(למרות שלדעתי, למשל, ניתן להבין בדיוק ההפך) 3)לא שמתם לב, היא לא שאלה איך לתבוע אותו, אלא איך למנוע או להפסיק את הבעיה. ועכשו, לעצות. היתה תקופה כאשר ילדי היו קטנים שהיו הולכים לאבא ותמיד חוזרים בלי מהשהו "אבא שכח את זה ונביא את זזה בפעם הבאה". כך שעברו שנים ואנחנו עוד "מחכים" לראות את הבובה, הספר, מברשת השיניים, הסוודר.... הדברים לא רק לא חזרו אלינו, הם גם לא עמדו לשימוש הילדים אצל אבא. למה? "אבא שכח""אבא התבלבל" "מישהו זרק בטעות". אז למדתי - לא שלחתי את הדברים שהם הכי אוהבים. שלחתי פחות טוב, או כפולות של מה שנשאר בבית. ולקחתי בחשבון שזה המחיר של קשר עם אבא. גם היום כאשר הם בני נוער דבר דומה קרה. אבל מי שהתעצבן, היה כבר הילד. כל התרגילים שהוא עשה להם כקטנים, הוא ממשיך לעשות. אבל היום הם כועסים ומתעצבנים. לא אני. ועוד תגובה להערה"הוא שלם עבור זה" - מניין לך? יש לך מושג אם וכמה מזונות הוא משלם? אם האמא עובדת ומפרנסת גם??
