שאלה מתבקשת:

שאלה מתבקשת:

שאלה כללית לכולם, לקראת ראש השנה ויום הכיפורים- עד כמה אתם קרובים לדת, ולאמונה? ומה ההשקפות שלכם לגבי אמונה, האם אתם בכלל מאמינים בה'? כל מיני שאלות כאלו על אמונה, ושלל תשובות על אמונה, יתקבלו בברכה. בברכת שנה טובה, מבורכת, ושתבוא עלינו הגאולה בעזרת ה'! כולכם ברוכים.
 
Well..

לפני בערך שנתיים-שלוש הפכתי לאתאיסטית מוצהרת. באופן דיי קיצוני, למען האמת. זלזלתי בדת ובכל מה שקשור אליה. חשבתי שכל העניין הזה פתאטי מאד, ושמי שמאמין.. נו, הוא דיי מפגר, כי איך אפשר להאמין במשהו שיכול להיות המצאה אחת גדולה, הגדולה בהיסטורית האנושות? במהלך השנה האחרונה התחלתי לקבל דעות נוספות, בכל מני נושאים - בינהם גם לגבי הדת. אני מעדיפה שלא להתעסק כרגע ביני לבין עצמי בשאלת האלוהים, מסיבות בטחוניות (נו, הרהורים עושים לי גזים) (סתם). אני מכבדת אנשים שמאמינים, ולפעמים מעריצה אותם על היכולת שלהם להאמין בלב שלם בדבר כזה. מקנאה באנשים שיכולים להרגיש את האמונה בתוכם. זה משהו שאבדתי עם השנים, ולצערי לא חזר עד עכשיו. פעם, אני זוכרת, הייתי בכיתה ג' אולי, הייתי כותבת על המראה אחרי המקלחת מכתב כל יום לאלוהים. דברים קטנים, כמו להצליח במבחן או שיהיה לי מחר יום טוב. וגם הייתי רואה דברים, מדמיינת וחולמת ומנחמת את עצמי אם הבקשה לא התמלאה, אומרת שאולי הוא היה עמוס אתמול בערב. הייתי רוצה לחזור לזה, אבל אני חוששת שעכשיו זה טו לייט ואני קצת מקובעת בשביל האמונה. שנה טובה
 

MikeY fReAk

New member
לגמרי איתך../images/Emo45.gif

רק שתכלס, לא נראה לי שאי פעם באמת האמנתי. פשוט לקח לי זמן עד שהתחלתי לחשוב בעצמי - בלי שיגידו לי מבחוץ (הורים, בצפר) מה נכון בשבילי, כך שאי שם בתחילת-אמצע כיתה ז' (עכשיו אני בי"א) הבנתי שמעולם לא האמנתי שיש אלוהים, ולמרות שאני לא שוללת אף אפשרות לגבי העתיד - אני ממש לא מצליחה להעלות על הדעת שאגיע למצב של אמונה באלוהים. מאוד טוב לי ככה, וכמה שהדעות שלי לגבי דת ואמונה יכולות להתבטא בדרכים בוטות - אני מקבלת את העובדה שיש אנשים ששונים ממני ובדרך החיים שלי. מטריד אותי שיש כאלה שלא מקבלים אותי כמו שאני אותם, ולפעמים ממש קשה להמשיך עם הגישה הזאת.. אבל אני מאמינה שכך צריך.
 

TEENAGER1

New member
קשה להביע את זה בהודעה אינטרנטית

בעיקר בגלל שאמונה, עבורי לפחות, זה דבר כל כך מורכב וסבוך. אני דתיה. מאמינה. בעיקרון יש בגישה לאמונה שאלה בסיסית שאליה מתייחסים רוב הוגי ישראל: האם צריך/מותר/אסור לחקור כדי להגיע לאמונה. כלומר, בעצם, האם האמונה היא דבר פנימי שצריך פשוט שיהיה אותו, או שצריך להגיע לאמונה מתוך חקירה ובירור. האם להתבסס על המסורת או על מחקר אישי. ישנן דעות קיצוניות לשני הצדדים: הרמב"ם מחזיק בדעה שחובה ואף מצווה לחקור בענייני אמונה, ואילו ר' נחמן שולל מכל וכל את החקירה ושואף לאמונה פנימית תמימה. "באמצע" יש כל מיני גישות אחרות, כמו למשל ריה"ל שאומר שעדיף להאמין באמונה תמימה ללא מחקר, אבל אם כבר יש ספקות - עדיף לחקור ולברר מאשר להישאר איתם. או רס"ג, שמחייב בחקירה את מי שהאמונה התמימה לא מספיקה לו. אני הקטנה חושבת שאמונה תמימה עדיפה, אבל היא כמעט ולא קיימת בעולמנו. לכן, במצב הנוכחי, שאלות באמונה זה דבר טוב, אבל אם אין מאחורי השאלה בסיס של משהו פנימי - כל המחקר חסר טעם. לשם הדוגמא, כולם מאמינים שיש לכל אדם נשמה בגוף, נכון? אם ננסה להוכיח את הנקודה הבסיסית הזו - לא נגיע למסקנות. לכן, מחקר בנושא מהות הנשמה חייב לצאת מנקודת ההנחה שיש נשמה בגוף, אחרת אין במחקר הזה כלום. ובחזרה לאמונה - השאלות והספקות לדעתי מותרים ואף נצרכים במקרים מסוימים, אבל רק כשהם יוצאים מתוך אמונה. (דברים דומים אומר הר"י אלבו, ואף הדוגמא לקוחה מתוך דבריו).
 
אממממ אמנם ככה..

אכן הרמב"ם מחזיק בדעה של לחקור כדי להגיע לאמונה, ואכן רבי נחמן מברסלב טוען את הטיעון ההפוך. אני מאמין בשילוב בין שתי הגישות האלו. אני חושב שאם לא תהיה לנו אמונה תמימה ובסיסית, יהיה לנו קשה להגיע לאמונה ע"י חקירה, כי אז כל חקירה תהיה לשם הוכחת ההפך, ובכל פעם נמצא שאלות חדשות רק כדי להקשות, זאת לא המטרה. אבל כשיש את הבסיס של אמונה תמימה, תחקור, ותדע איך זה הגיע, מה המטרה של כל זה, תדע למה כל זה קרה, ואיך. תחקור ותלמד. אבל רק כדי לחזק את האמונה יותר ולא למטרה של התנגחות. תמיד הייתי אדם מאמין, ששומר את המסורת הבסיסית של בשר-חלב, אוכל כשר, לא להדליק אש בשבת וכו'. זה נמשך עד גיל 17 בערך, ששבת אחת, בעודי משתמש במחשב, מדבר עם ידידה (שחזרה בשאלה), ואומר לה שאני חושב להתחיל לשמור שבת. ומאז התחלתי לשמור שבת, ואח"כ זה התפרץ כשנסעתי לירושלים לכותל לסליחות והחלטתי ללכת עם כיפה. ואז גם התחלתי ללכת בשבת לבית כנסת בבוקר (תמיד הייתי הולך בערב שבת), ובמשך הזמן עד עכשיו אני חשב שיש לי אמונה שלמה בעצם קיומו של הבורא, והכל בזכות שהיה לי בסיס של אמונה תמימה, ולאט לאט פשוט בניתי אותה טוב טוב ע"י לימוד תורה, וע"י שאילת שאלות. אני ממליץ למתחזקים בדבר, להשיג שיעורים בספר התניא של האדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), להתחיל מחלק ג' דווקא שנקרא שער היחוד והאמונה, אני בעצמי במשך כמה חודשים מתעכב על פני 3 הפרקין הראשונים, מכל מיני סיבות (חוסר זמן, קושי בלימוד עצמו, חוסר במורה סדיר וכו'), ומשלושת הפרקים האלו התחזקה האמונה שלי בכמה וכמה רמות. אגב, אני מכיר אישית כמה אנשים שלא ממש מאמינים שיש בגוף האדם נשמה. הם פשוט מאמינים שהגוף זה מכונה מאוד מפותחת. שיודעת לדבר. באופן כללי. בכל מקרה- שנה טובה, חג שמח, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל
בעזרת השם שנה הבאה יבוא המשיח
 

BecKiY

New member
אני מאוד מאמינה בבורא עולם

אבל לא מפחדת להעלות שאלות ולתהות וכל זה. להפך. כשאני מעלה שאלות קשות, אני המאמינה הטוב ביותר. אמונה עוורת? הדבר הטוב ביותר בזה זה שזה פשוט יותר קל. הרבה יותר קל להאמין וזהו מאשר לפקפק קצת ולהקשות על עצמך. אבל בסה"כ, גם אם יתברר לי בסוף החיים שלי שאין אלוהים, אני לא אצטער אפילו לרגע אחד שהאמנתי בו, כי פשוט הוא הקל לי על החיים מאוד. שנה טובה חברה!!! :)
 

eliavtu

New member
../images/Emo45.gif אצלי זה בדיוק אותו דבר!

אין בקי, אפילו שלא דיברנו שנים- את עדיין חושבת כמוני!
 

BecKiY

New member
זה הכל בגלל שאתה קורא אותי כמו ספר סגור

עם כריכה שקופה! :)
 
דיון מאוד מעניין אבל שאלות כלליות מידי.

אני אישית רחוק מהדת, ורחוק מהאמונה בה', כפי שאתם רואים אותו. מה שכן, לפי שפינוזה(שהוחרם ע"י היהדות האורתודוקסית של לפני מאות שנים), אני ירא שמיים לגמרי.... ככה שלדעתי, ההסתכלות על זה היום היא מאוד מצומצמת. שפינוזה מאמין באלוהים, ומפרש את התנ"ך בצורה אחרת לגמרי מן המפרשים האורתודוקסיים, מבחינתו הוא מאמין, ירא שמיים, ומבחינת היהדות האורתודוקסית הוא מחוץ לחוק ואסור לקרוא ספרים שלו.... אז...אני יותר בצד שלו. הרבה יותר. זהו, יש לי עוד מליון שורות שהייתי יכול לכתוב בנושא אבל מעדיף לקצר.
 
אשמח לענות לך על שאלות אם תרצי....

ממה שאני יודע, כמובן. קראתי ספר 1 שלו, ובקרוב אתחיל את השני(זה פילוסופיה.לא קל) מה שכן, בקצרה, הוא גרם לי להסתכל על התנ"ך בצורה כל כך שונה. וזה די אירוני, כי כשהתחלתי לקרוא אותו לא האמנתי באלוהים, והוא גרם לי להאמין באלוהים(כן, דווקא 'הכופר הגדול') כמובן 'אלוהים אחר', אבל אין לי ספק שזה האלוהים הכי נכון והגיוני ששמעתי עליו עד עכשיו.. ושהוא הוא האלוהים היחיד והאלוהים של היהדות, נכלל בתוך הציווי של 'לא תעשה לך אלוהים אחרים על פניי'. כן, עד כדי כך. אז, זהו לעת עתה. לא רוצה להישמע כמטיף.אבל הוא נורא שווה :)
 
טוב, אז לפי קריאה שלי בוויקיפדיה

האלוהים הוא הכל, הוא הטבע, העולם כולו. וזה, אגב, שופך אור על "'לא תעשה לך אלוהים אחרים על פניי", כלומר - מה שקורה כאן בעולם המודרני הוא חטא, אנחנו ממציאים את הטבע מחדש, כל המודרניזציה בעצם נוגדת את האלוהים ע"פ שפינוזה. גם זה נכלל בקטגוריית האמונה באלוהים הזה? כלומר, אתה באמת חושב שהעת המודרנית היא טעות ושצריך לעצור הכל? Are you a hippie?!
הסיפור הזה נשמע מעניין, בהזדמנות אני אנסה לקרוא קצת בנושא
 

AndreaCorr ©

New member
שפינוזה לא היה פנתאיסט?

ובכלל, מאיך שאני זוכרת את התאוריה שלו, היא לא משתלבת כלל עם התפיסה המונותאיסטית של היהדות. בא לך להסביר קצת? :)
 
אז ככה..אסביר קצת :)

שפינוזה היה פנתאיסט. אבי הפנתאיזם, ממה שזכור לי. ואבי ביקורת המקרא, ממה שזכור לי. אבל לגבי 'אבהותו' אני לא בטוח. לא שזה קריטי. ובהחלט, התיאוריה שלו ממש לא משתלבת עם התפיסה המונותאיסטית של היהדות, היא הפוכה ממנה ושונה ממנה. מה שכן, הוא מסביר הכל על פי התנ"ך. משם, לדוגמא, הוא קובע שעבודת אלוהים האמיתית היא לעשות צדקה וחסד, ולאהוב את הזולת. בספר שלו 'מאמר תיאולוגי מדיני', יש פרק שנקרא 'על האמונה', פרק 14, שכותרתה היא 'מהי האמונה, ומי הם המאמינים. נקבעים יסודות האמונה, ולבסוף האמונה מופרדת מן הפילוסופיה'. זה פרק פשוט מדהים. אני ממליץ לך להיכנס לספריה ולקרוא אותו. יש בו בסה"כ 6 7 עמודים, שלמרות שזה פילוסופיה הם קריאים ביותר(ממה שזכור לי..) מתישהו אני רוצה לכתוב אותם מחדש בשפה קריאה לכולם. (מה שכן, לדתיים אסור לקרוא אותו, כי הוא מוחרם.אבל אני חושב שהספר קיים ברוב הספריות.) אני יכול לכתוב ולדבר עליו שעות...אני פשוט לא יודע איפה להתמקד, ולאן בכלל 'פנינו מועדות'..אם נקרא לזה ככה..ולכן, שוב, אשמח לענות לכל שאלה שהיא.וזהו לבינתיים...
 

cspse

New member
הממממ...

גדלתי בחברה הדתית-הציונית, שהיא מצד אחד לא קיצונית ונותנת המון מקום לפתיחות בנושאים מסויימים, ומצד שני, מאוד חסרת סובלנות כלפי מגוון רעיונות ואורחות-חיים, בתחומים אחרים. (לדעתי, כמובן.) קודם כל, אין הפרדה ברורה בין הדת, בין המצוות, לבין האמונה, לגבי אלוהים ומידת הנוכחות שלו בחיי. המון טועים ובלי לשים לב נופלים למלכודת שהמצוות ואלוהים הם מקשה אחת, וביטול של האחד מחייבת גם ביטולו של השני. וחבל. וככה הייתי. גדלתי בישיבה תיכונית, שזה כמו תיכון חילוני, רק בלי בנות ועם כמה שיעורים "תורניים", ובעיקר ימי לימוד ארוכים. התרגלתי, כמו בן 13-17 ממוצע, לא לחשוב הרבה, לא לתהות על אורח-חיי, ו"זרמתי".. אחרי התיכון המשכתי לישיבת הסדר, ושם, מקום שיותר מעודד לחשוב, ועוד כלמיני צירופים של אירועיים בחיים שלי, והמון תאים אפורים במוח שלי קמו לתחייה. בכמה חודשים שם, לצד אהבה ענקית לישיבה הספציפית, פיתחתי סלידה ענקית מהחברה הדתית-לאומית, ומרעיונות מאוד מרכזיים בה. הרבה שאלות התעוררו, מצד אחד, קיבלתי את האפשרות לשאול אותן שם, והישיבה התגלתה כליברלית ביותר, כל עוד זה נוגע בעצם השאלה. כשזה הגיע לתשובות, הן לא סיפקו אותי ולא ענו לי. בעצם, בניסוח שטחי, היכולת שלך כיהודי להטיל ספק ולתהות על אורח החיים שלי, ולחתור למצב שבו אתה קובע אותו, מתוך השכל שלך והאישיות והרגש שלך, מצומצת, כי יש בסיס אחד גדול וענק להכל, ישנם דברים שבהם אין לך "יכולת" להטיל ספק, שולחן-ערוך, ואלוהים ברבדים מסויימים, והיותנו "העם הנבחר", וטעמי חלק מהמצוות, וכל אלו מייצגות אמת אחת ענקית, אבסולוטית. אין מקום לפוסט מודרניזם כל עוד אתה בשטח ההוא (
). משם, אחרי שהכרת בכל אלו וקיבלת אותם על עצמך, יש מקום לביטוי עצמי ואישי שלך. אבל, הרי אין לי דרך לקיים את מצוות ציצית, למשל, ב"דרכי". אז בעצם יכולת ההשפעה שלי על אורח החיים שלי, מתחילה מהאמצע. וכל אלו, הסלידה מהחברה ואי-ההסכמה בנושאים שלעיל, גרמו לי להבין שמקומי לא שם. לא חברתית ולא אמונית. אז אחרי כחצי שנה בישיבה עזבתי אותה והורדתי את הכיפה, והיום, וזה תהליך חדש שאני קצת נכשל בו, אני מחפש את הדרך שלי בתוך היהדות. אני לא מטיל ספק באלוהים, זו לא השאלה שלי, אבל אני מאמין שישנן דרכים אחרות לחיות אורח חיים יהודי, כשהאמת האישית שלי (מהי?..) קובעת אותו. אז אני ממש מצפה ליום כיפור, ואני שובר כבר הרבה זמן את הראש איך אני הולך לחוות אותו, כי זו חייבת להיות חוויה שונה בעיני, ולא עוד יום שכזה. המממ זהו. היה מגניב להוציא את כל זה
 
באופן כללי זאת בעיה.

באמת אי אפשר לבחור דת, כלומר אם אתה נולד יהודי, אתה לא בחרת בזה. ובאמת צריך להיות שלם עם כמה מקביעות מסויימות כדי להתחיל ולהחליט איך אתה חיי בתוך היהדות. אבל מצד שני אפשר להגיד את זה על כל דבר, כלומר, תפילין, איך תקיים את המצווה הזו ע"פ התורה אם לא תניח תפילין באמת, כלומר כמו איך שקבעו? או למשל איך תבצע מצוות ארבעת המינים אם לא תקנה אתרוג לולב הדס וערבה כמו שקבעו ותנענע אותם ביום טוב ראשון וכמו כן בכל יום מתוך שבעת הימים שבחג? אתה מבין? זה או שאתה מקבל את זה או שלא, וזאת הבעיה. באופן כללי אני מקבל את זה, כי אני חושב שאם אני מאמין שיש בורא, והוא מעל הכל, והוא ציווה וכו', אז אין טעם להגיד שחלק מהמצוות אני מקבל על עצמי וחלק אחר אני לא, כי הכל בא מאותו השורש, השורש הוא אחד, ואם אתה מאמין שהשורש האחד הזה הוא האמת, אזי כל מה שנגזר ממנו הוא אמת. זה מתחיל ככה, קודם כל אתה שואל את עצמך אם אתה מאמין בבורא בכלל, ברגע שאתה עונה לעצמך על השאלה הזו, אתה יכול ללכת לשני כיוונים כלליים, ללכת אחרי המצוות כמו שנגזר, או לא לקיים את המצוות ולהאמין רק שהוא קיים ושהוא למעלה ופה לסיים את העניין, שוב אלו קווים נורא כלליים, וברור שיש עוד המון דברים מתחת. עוד דבר, אני לא מאמין כ"כ ב"באמת שלי", כלומר אני לא בא להכתיב לאף אחד מה לעשות ואיך לפעול, אבל אני מאמין שאמת יש רק אחת, ובאופן אינסטנקטיבי זה יותר הגיוני, הרי אמת לעניין אחד יש רק אחת, שקר יש המון, אפשר להמציא המון שקרים וזאת לא בעיה. אבל אמת יש רק אחת. ואני מאמין שזאת היא האמת, שהוא אחד, אין עוד מלבדו (כלומר שום מציאות מלבדו, והכל זה הוא), ומה שהוא ציווה זה אמת, ואני משתדל לקיים כל מצווה שביכולתי. עוד משהו, הייתי מציע לך ולכולם בכלל, לקרוא את הספר, או לפחות חלקים ממנו, שנקרא- "אני מאמין" שזה אוסף מכתבים שהרבי מליובאוויטש כותב לכל מיני אנשים, והכל שם פשוט מדהים מהאמיתות שלו, והכוחניות שלו, והרכות של הדברים שלו, הכל שם מתאחד. הוא עונה על הכל (זה ספר בן 450 עמ' ויותר) מהכל. דיי חפרתי. לא נורא.
 

cspse

New member
על זה דיברתי,

על אמירות כמו שאמרת, אודות ה"אמת האחת", שאתה ועוד רבים דבקים בה. ואני הכי מכבד, כמובן. אני מבין את התחושה ואת הגישה ומאיפה זה בא, וכל עוד זה מתיישר לך ומרגיש לך נכון ואמיתי וכנה - לך על זה. לי זה הרגיש שטחי. כמובן, שוב, וזה עוד משהו שמאוד היה קשה לי בישיבה, זה הרגיש שטחי לי, אני לא אומר שזה שטחי באופן גלובאלי וכולל. אני לא טוען שמי שמתחבר לזה וזה מספק אותו זה שטחי. אבל היהדות הרבה פחות סובלנית לעוד דעות, אני לא יכול לטעון א', ואז לכבד ולקבל גם את ב', שהוא ההיפך הגמור ממני. ואני טוען שכן, אני יכול לעשות ככה. מה שטוב לך לא טוב לי, ולהפך. אני מוצא את התשובות שלי במקומות אחרים ממך. אז בשיא ההערכה, שמח בשמחתך שזו הדרך שנעימה לך. טעמתי ממנה והיא יכולה להיות דרך נפלאה ומספקת. לי זה לא התאים. וכן, זה נכון הקישור שלך לאמת אחת ושקרים רבים. כי אם אני ורק אני מכתיב את האמת שלי בעצמי ולעצמי, הכל יכול להיות ואין גבול לדמיון. ופה הקושי שלי, וידוי כנה, איך מגבשים אמת כזו שהיא נטולת השפעות-חיצוניות והקלות על עצמי, מתוקף הנסיבות, שאני שיקול הדעת ומקבלת ההחלטות היחיד. אולי אני חי בסרט, אבל אני מאמין שזה אפשרי. וה"אין עוד מלבדו" לא היה ממש שייך לנק' שבה הכנסת אותו, מיד אחרי ה"אמת האחת והיחידה" שלך, כי גם בעיני אין עוד מלבדו, אבל זה לא אומר בהכרח, שאני צריך להאמין ב"אמת האחת" שמוכתבת לי (ולא, לא על-ידו.) אני מאמין שישנן עוד דרכים לעבוד אותו, לא דרך המצוות, ולא מתוך השתייכות חברתית-מגזרית, כמובן שלא בדרכים שסותרות את המצוות, אני לא מאמין שאפשר לעבוד אותו דרך אכילת חזיר וישיבה בכלא על רצח של הפקיד בנק אותו שדדתי יום קודם. יש למצוות רוח, כיוון, מוסר גדול, שאני חושב שהם הכוונה העיקרית שלהן, יותר מאשר הביצוע הטכני שלהן. אז אין עוד מלבדו, גם בדרך שלי.
 
גם אני מכבד את המחשבה שלך.

לגבי "אין עוד מלבדו", זה העניין, שאני מאמין שהאמת האחת היא ממנו, ולא משום גורם אחר. וזה מה ששכחתי להזכיר מקודם, שגם את התורה שבע"פ הוא מסר למשה מסיני, אבל כאן אני נכנס לאש גדולה מדיי שאני בעצמי לא יודע לענות על הכל כמו שצריך, אפילו לא מתקרב לזה. אבל ככה אני מאמין, שהכל ניתן למשה מסיני, והתמצית נכתבה ותועדה. אם אני מאמין שהוא מעל הכל, מעל השכל ומעל הזמן, והוא מוגבל ובלתי מוגבל בו זמנית, אזי זה פשוט בשבילי שהוא מסוגל לתת למשה את הכל במעמד הר סיני, כולל הכל, ולומר למשה בדיוק מה לכתוב. הכל כולל הכל נמצא גם בתורה שבכתב, אני חושב שאתה מכיר את העניין של פרד"ס (פשט-רמז-דרש-סוד), ששום אות לא נמצאת שם לחינם, וכל אות מסמלת עניין שממנו נכתב עוד דף בגמרא, וממנו נפסקה עוד הלכה, וכו' וכו'. אני מאמין, ואני בטוח בזה בלי שום ספק. אנחנו לא חושבים אותו דבר וזה לא אומר כלום.
 
למעלה