האבחון במכונים מתבסס על סוללה של מבחנים שונים
אולם בסופו של דבר יש משקל מכריע לרושם הבלתי אמצעי מן המועמד. לעומת זאת, גרפולוג אינו רואה את הנבדק, ולכן הממצאים שלו "עצמאיים" ואינם מוטים על ידי אותה התרשמות בלתי אמצעית.
הפגישה עם הנבדק היא חשובה, נותנת מידע רב ערך על הנבדק, ולא ניתן לוותר עליה - למרות שהיא עשויה להטעות.
עם זאת, הערך המוסף של המכונים אינו גדול - מן הטעם הפשוט, שגם המעסיק עצמו, עם מעט נסיון רלוונטי, עשוי להתרשם מן המועמד באופן לא פחות טוב מזה של מכוני האבחון. לעומת זאת, כתב יד עשוי לתת מידע עומק, שקשה להגיע אליו לעתים רק באמצעות ראיון האישי.
מבחנים פסיכולוגיים הם מוגבלים ביותר. כך למשל, מבחני אישיות - המורכבים משאלונים - מתבססים בעיקר על הדיווח הסובייקטיבי של המועמד עצמו. זה עשוי לעבוד במידה מוגבלת בסיטואציה של מחקר, שבו אין לנבדק אינטרס שלא לשתף פעולה, אולם בסיטואציה של מבחן מיון המבדקים הללו חסרי ערך.