שאלה מקורית, ידוע שחיידקים צואתיים

לקבל צהבת צריך ממישהו שחולה צהבת..

וזה שונה ממצב הקולי, אותו יש לכל אדם בריא בצואה. אגב כמות הקולי היא מאד גדולה בצואה, ומהווה 70% מממשקל של צואת אדם בריא במשקל יבש (ללא המים שיש בצואה).
 

ruben74

New member
לא מבין מה הסיפור??? ../images/Emo163.gif

ממילה במדינתנו היפה בסופו של דבר כולם אוכלים חרא!
 
הסיכון בהרעלת מזון הוא הטוקסינים

שהחיידקים מייצרים בעת שהותם במזון, (שזה פונקציה של זמן וטמ"פ...) ולא החיידקים עצמם (אלא אם מדובר בחייקים פתוגנים (למשל צהבת B שהוזכרה פה). לכן, בשביל לחטוף הרעלת מזון צריך לערבב את החיידקים באוכל, לשים אותו בתנאים שטובים להם (טמ"פ נוחה, נניח 20 מעלות אבל לא מתחייבת..) ולחכות כמה ימים...ואז לאכול. אגב זה לא נכון שמזון עם קולי אינו ראוי למאכל. יש תקינה בנושא, ויש כמות חיידקים מותרת ליחידת משקל או נפח, במזון, במי שתייה ובמי בריכה וכו' וכו'...אם עבר זמן או שהתנאים לא נאותים, כמובן שהיה יצור של טוקסינים בעת ריבוי החיידקים אך התקן יגלה זאת כי גם החיידקים שם התרבו מאד.
 
כמות חיידקים=מספר חיידקים.

למספר מגיעים ע"פ זריעה בתרבית עם מצע מזון מתאים. מכל חיידק חי יצואת מושבה ואז כל מושבה ניספרת כחיידק.
 
מוכנה ומזומנה..ואף עושה זאת...

ואעשה זאת, והוא עושה ויעשה זאת לי ובכיף גדול וחרמנות עוד יותר גדולה... העיקר שזה אחרי מקלחת ושהוא (ואני) לא חולה צהבת... ד"א, שטיפה במים וסבון אינה מהווה אמצעי חיטוי יעיל ביותר...כמובן מורידה מאד את כמות החיידקים בכמה סידרי גודל אבל כשמדובר בחיידקים פתוגנים (למשל לצהבת) מספיק אחד...
 
למעלה