כי לשנות הרגלים קשה יותר מגרדרובה
אני מאמינה שההסתכלות הבריאה וההבנה נשמרים, אחרת לא היינו רוצים לחזור שוב ושוב להרגשה הנעימה הזו שבאכילה בריאה ומאוזנת. הבעייה נמצאת בהסתכלות הקיצונית. אם בריאות אז עד הסוף, ואם לא אז לא. עד כמה שאני מבינה, החוכמה היא בהבנה שהכל מותר. ובעיקר שמותר שיהיו נפילות. מותר ליפול לאכילה בלי מחשבה, ושהפואנטה פה היא לא לפתח רגשות אשמה אחרי האכילה הזו, אלא לקבל את האכילה הזו כחלק מהתהליך. ובשום פנים ואופן לא להתעסק עם קיזוזים. אנחנו למדנו להשתמש באוכל שהוא דבר כל כך בסיסי למחייתנו, כאמצעי להתמודדות עם כל מיני רגשות. וזה תהליך מאוד ארוך ללמוד לעשות הפרדה בין האוכל לנשמה. ורק התעסקות באכילה בריאה, עם כל ההבנה שזה הכי נכון לנו..בתת מודה, אנחנו ממשיכים להאמין, שכרגע אנחנו נמנעים ממה שנותן לנו סיפוק מיידי. ועם כל התובנות הגבוהות והבריאות..מי לא זקוק לסיפוק מיידי מידיי פעם? כמה אפשר להימנע?