שאלה מעניינת..

[אמא39]

שאלה מעניינת..

עד כמה אתם פתוחים עם בעליכן..? למשל, כשאתן מתרוקנות בשרותים ורק הבעל בבית.. אתן משאירות דלת פתוח? או סוגרות? אצל גברים העניין פחות סגור והם ברובם הגדול משאירים את הדלת פתוח.! מה אתם אומרות? כיצד אתם נוהגות בביתכן?

 

[Lovable Stray]

אממ

קרה שהלכנו ביחד אפילו

אין לנו בעיה עם זה.

 

[ארטימיס]

כנ"ל! ../images/Emo13.gif

 

[מסקינטייפ]

אני משתינה בזמן שהוא מתגלח בשירותים

 

[מחית תפוחים]

אנחנו סובלים מ"אובר אינטימיות".

הדלת של השירותים פתוחה דרך קבע. אגב, ממש נחמד לנו ככה.

 

[אמא39]

סליחה על השאלה.. אבל....

את מחרבנת מול הפרצוף של בעלך?? זה לא פוגע בחיי המין שלכם?

 

[מחית תפוחים]

למרבה הפלא זה ממש לא פוגע

זה לא שאנחנו עורכים כנס בשירותים כאשר אחד מבני הזוג מחליט לעשות את צרכיו. אבל אבל אם במקרה שנינו צריכים את השירותים באותו רגע וכד', אין שוב התקף פאניקה מצד אפאחד ואנחנו חיים עם זה בשלום. התרגלנו כבר לריחות ולקולות אחד של השני, כמו שהתרגלנו לריחות ולקולות של עצמנו. אמת, נשמע דוחה מהצד. אבל שומדבר לא נפגע מזה. אנחנו עדיין נמשכים אחד לשני ועושים אהבה כמו תמיד.

 

[אמא39]

לא הבנתי..

איך שניכם יכולים בו זמנית להישתמש בשרותים אחד?? אצלי בבית יש בכל חדר `אמבטיה` או `שרותים` בית שימוש אחד? ?

 

[מחית תפוחים]

התכוונתי - באותו החדר

נניח - אני בשירותים והוא מתגלח או מתקלח ולהיפך. אגב אנחנו נוהגים גם להתקלח יחד (חוסך הרבה מים ומגביר אינטימיות) ואפילו לפוצץ אחד לשני חצ'קונים (תענוג רצוף...). מסכימה עם בילבולונט - ביחסים ארוכי טווח מן הסתם יתכנו מצבים בהם אחד מבני הזוג נמצא בשיא חולשתו, והוא חשוף מאוד לבן הזוג השני, כגון ניתוח, לידה, חולי וכד'. במקום לפחד מרגעים אלו ולראות בהם גורמים המאיימים על הקשר, ניתן להפוך אותם לחלק מהקשר, לחוויות אינטימיות שמגדילות את הקירבה בין בני הזוג. אין כמו להרגיש שאתה יכול להיות ממש עצמך, ליד מי שאתה אוהב.

 

[מסקינטייפ]

../images/Emo45.gif

 

[ארטימיס]

למה שזה יפגע?!

אפשר לחשוב.. זה טיבעי. תתפלאי! גם נשים מאוננת! ומשתינות! ואת יודעת גם מה?? הן גם הולכות לשירותים! ומלפיצות ומחרבנות! כן כן!! זה אמיתי!

 

[מסקינטייפ]

אם זה טוב לכם, אז למה סובלים?

 

[מחית תפוחים]

"סובלים" זה רק ביטוי

הלוואי וזה יהיה ה"סבל" היחיד שנעבור כל החיים.

 

[בילבולונט]

התרגלנו לזה

אם האיש מנסה לחרבן בדלת פתוחה אני עדיין מזדעקת! אבל בשנים האחרונות התרגלתי למנהג ההשתנה בדלת פתוחה ואף אימצתי אותו (בעיקר כשהגוזל שלנו הגיע לגיל שרודפים אחרי אמא גם לכס הכבוד...). לפעמים אני חושבת על הימים שהייתי מגיעה לדייט כטולי מבושמת ומיופיפת, ואיך היום בעלי רואה אותי גם במצבים מוזנחים וגם בשלבי ההתייפיפות. פעם לא הייתי חולמת לתת לבמזוג לחזות בי מסירה שיער, היום הוא אשכרה עוזר לי בזה כשצריך. ברררר. ובכל זאת - האהבה, הרומנטיקה והתשוקה שורה במעוננו. אין תלונות.

 

[בילבולונט]

ועוד משהו

האיש הזה ליווה אותי לאי אלו בדיקות רפואיות קשות. טיפל בי אחרי הרדמה יותר מפעם אחת. עבר איתי לידה. מה כבר נשאר לי להסתיר ממנו בדיוק?

 

[אמא39]

איך את מסוגלת

לדעתי אישה היא מיוחדת.. לא כמו גברים שמפליצים בלי חשבון.. אני לא אומרת גם אני מפליצה לפעמים גם לי יוצא רחות לא נעימים... אבל אני עושה את זה בצינעה. למשל בדרך הביתה מהעבודה הרגשתי פתאום נפוחה.. והיתי חייבת לשחרר.. התאפקתי מאוד עד הבית ואז שהגעתי הביתה מהר נכנסתי לשרותים והשתחררתי.. שאני מחרבנת גופי מוציא ריחות לא נעימים במיוחד.. אני מרגישה מגעיל עם עצמי, לא די בכך, אני צריכה שם גם את בעלי?!

 

[ToryMaster]

זו נקודה שונה לגמרי

הפעולות הטבעיות של הגוף שלך צריכות לעשות הכל חוץ מלדחות אותך...

 

[מסקינטייפ]

אולי את צריכה לשאול את עצמך

למה דברים טבעיים, שהם חלק ממך וחלק מהיותך אישה, כל כך מגעילים אותך? אולי כשתגיעי לשלמות עם עצמך גם לא יהיה איכפת לך להפליץ בדרך מהעבודה. לא מבינה למה לכפות על עצמך כזה סבל

 

[ארטימיס]

מסכימה איתך

 

[בילבולונט]

יש הבדל

בין להשתין בדלת פתוחה לבין "לשחרר" בלי חשבון בנוגחות אחרים (גם הגבר שלי לא נוטה לעשות דברים כאלה). אני לא חושבת שגברים או נשים הם מיוחדים בזה באופן טבעי - זו התניה תרבותית. יש דברים שאנחנו מרשים לעצמנו לעשות ליד אנשים קרובים בלבד (לבכות, לפחד, לצעוק בכעס). גם ההתנהגות הפיזית שלי ליד בעלי, האדם הכי קרוב אלי בעולם, שונה מאוד מאשר היתה לידו כבנזוג של חודשיים או של שנתיים.