שאלה מוזיקלית

[עירית ל]

שאלה מוזיקלית

לא קשור לענייני חינוך, אבל מאוד מסקרן אותי. האם יש גיל שבו סביר שילד, אפילו מחוסר חוש מוזיקלי, יתקרב להוצאת מנגינה מפיו? יונתן, בן שנתיים, כל הזמן "שר", ממש כל הזמן. משחק ושר, אוכל ושר, מתקלח ושר. המילים מדוייקות להפליא, אבל הדבר שהוא חושב שהוא מנגינה...

 

[לאה_מ]

אין לי מושג מה סביר.

אורי בן שנתיים וחודש, וכבר כמה וכמה חודשים הוא ממש שר עם מנגינה מדוייקת למדי (בהתחלה הרבה פעמים הייתי מזהה את השיר לפי המנגינה, כי את המילים שהוא שר לא ממש הבנתי). אז אני מניחה שזה תלוי, כי בסביבות גיל 3-4 הם כבר שרים. אולי יונתן פשוט זייפן?

 

[עירית ל]

זייפן, זייפן, אבל מלודיה כלשהי? ../images/Emo12.gif

 

[נעה גל]

כמו איתמר!

אין ספק שיש לו את המנגינה הנכונה בלב אבל מה שיוצא.. בכל מקרה, מכיוון שיש לי את אורן שיש לה (כנראה) שמיעה אבסולוטית והיא מכוונת בצורה מדהימה על מנגינות, אני יכולה לומר לך שילדים ששרים עם מנגינה נכונה - זה קורה להם ממש מההתחלה. את אורן שמענו פעם ראשונה שרה בג´יבריש שירי חנוכה. אז כנראה שהבנים שלנו זייפנים!

 

[כרמית מ.]

לא תמיד, לפעמים זה מתפתח

אצל הבת שלי, בהתחלה לא היה קשר בין המנגינה המקורית לביצוע. בשלב מסוים (ממש לא זוכרת באיזה גיל, אבל די צעיר) זה השתפר, והיום היא בד"כ לא מזייפת (וכשהיא כן - יכול להיות שזה חיקוי לא מזויף של האמא הזייפנית שלה...

). גם אצל הבן שלי חל שיפור עם הזמן, אבל הוא עדיין לעיתים קרובות מלחין מנגינות משלו (ולא בכוונה).

 

[מפה לאוזן]

עירית התיאור שלך נכון גם לגבי הבן

שלי. הוא בן שנה ו- 11 חודשים. אני בטוחה שזה מתפתח ומשתפר עם הזמן.

 

[מירי,]

מה הקשר לחוש מוזיקלי?

בן (או-טו-טו 4) אפילו בוכה ושר- אני רצינית! ואם כמו ביתר הדברים הוא דומה לי - אז חוש מוסיקלי

לא ממש...

 

[ריניני]

שירקי (שנתיים ושמונה) בתהליך שיפור

נשמעת התקרבות של המנגינה שהיא שרה למנגינה המקורית - פעם היה קשר רק בקצב, וכמעט לא היה גיוון בטונים. ושתי אנקדוטות בעניין שירים: אתמול שוחחתי איתה על ענייני הלילה (הקשים

- לאחרונה התחילה לעבור למיטתנו באחת-שתיים בלילה ולא בשש בבוקר כמו פעם, ומשמעות הדבר לילות לבנים לשלושתנו. היא שותפה מאד לא ידידותית בשינה). במהלך הדיבור זמזמה לעצמה מנגינה מדיסק ששמענו קודם. לקח לי רגע להבין מה היא מפזמת - "אני לא מוותר". כל כך מצא חן בעיני! אפילו שאלתי אותה מה היא שרה, כדי לראות אם מודעת או לא, וידעה. שאלתי למה ואמרה שהיא לא מוותרת על השינה במיטה שלנו. פשוט ככה. ועוד: בימים האחרונים היא שרה מספר פעמים שיר חדש שלמדה בגן - "החמור עקשן כזה / לא רוצה ולא רוצה / כשמושכים אותו בכח / הוא רוצה לברוח" (או משהו כזה, לא סגורה על הסוף). כל פעם שהיא שרה את זה אני מבינה שהיא מסמנת לי להרפות קצת. אז אולי אפשר להקשיב בינתיים למילים של יונתן, ולדלג על המנגינה

 

[agur]

בהרצאה ששמעתי

ממוסיקולוגית, אשר עוסקת גם בהדרכת ילדים בתחום המוסיקה, נאמר שהיכולת לשיר נכון היא פרי אמון של מיתרי הקול. כלומר, ככל שילד ישיר יותר ויאמן יותר את מיתרי הקול שלו הוא פחות ופחות יזייף.

 

[ספל חמאה]

זה עניין תלוי תרבות

יש הרבה מנגינות שנשמעות דיסהרמוניות שהן מנגינות מקובלות לכל דבר בתרבותן. לדוגמא - שירים עיבריים בחידושים ים תיכוניים. יש אנשים שממש מזדעזים מהזיופים בחידוש, ויש כאלה שמתענגים מהסילסולים. כשהכוונה היא לאותו דבר בדיוק. מוזיקת עמים (ממש עמים, לא המיין-סטרים המותאם לאוזן ששומעים ברדיו) הם מנגינות שיכולות להפיל אותך מהכיסא. חרותה בזכרוני תוכנית אחר שראיתי בטלוויזיה החינוכית בילדותי (לא בא לי על בצפר אז הייתי ´חולה´) סיפרו שם על תרבות נידחת במזרח הרחוק. אנשי התיאטרון (שהיו אנשים חשובים) היו צריכים לצעוק בכדי שכל הקהל ישמע אותם (לא היו אמצעי הגברה) אז מה שנשמע בפועל היו צרחות-צווחות איומות עם עליות וירידות מפתיעות ומשעשעות שממש רחמנות על הגרון. כשחזרתי לבצפר שיחזרתי את השירים, זה גרם לי לסחרחורת (ממחסור בחמצן...) חוץ מזה, יש זייפנים עם שמיעה אבסלוטית - כל מנגינה שהם ישמעו, הם יזייפו חצי טון למטה (או למעלה) בדיוק מושלם. אין לזלזל בזה. (אבא שלי כזה...) >ספל חמאה חושבת שאין כייף גדול יותר מלשיר מה שיוצא<

 

[עירית ל]

אז יש תקוה, יש!

אני מאוד מאוד מקווה שהוא לא ידמה לחמותי שלא מסוגלת לשיר אפילו את "ידיים למעלה, על הראש..."

.