שאלה מההפטרה

[מנגינת הלב]

שאלה מההפטרה../images/Emo123.gif

בוקר טוב לכולם! בימים אלה, יוצא לי לעיתים קרובות לחשוב על כל מיני עניינים, כתוצאה מהטיפול אותו אני עוברת (הילינג+שחזור גלגולים), ואיפה אעלה את כל השאלות האלה, אם לא כאן...

. אז ככה: 1. לגבי סוגיית יחסי מטפל-מטופל- כן, אני יודעת שהנושא הזה עלה לדיון די הרבה פעמים בפורום, אבל אני מרגישה שאני חייבת לחדד לעצמי איזו נקודה, שקשורה לגבולות בקשר, והיא- עד כמה אני יכולה לפנות למטפל/ת מחוץ לשעות הטיפול מבלי שזה ייחשב בעיניו/ה כחציית גבולות? אני יודעת שזה תלוי בעיקר בי, אבל אשמח אם תאירו את עיני לגבי גישות נוספות בנושא. איך שומרים על גבולות, ו/או מציבים אותם בטיפול "אלטרנטיבי"? אני חושבת שזה שונה קצת ממה שקורה בטיפול ה"מסורתי", שם העבודה עם המטופל היא יותר "סטרילית"- במשרד, או בקליניקה. לעומת זאת, סוג הטיפול שאני עוברת כרוך בהרבה חשיפה- גם של בעיות בריאותיות, וגם של מצוקות רגשיות/נפשיות. המטפלת שלי היא האדם היחיד שיודע על בעיות מסויימות שיש לי, איך אני יכולה לוודא שאני לא הופכת אותה למעין "אלילה כל יודעת"? איך אני שומרת על עצמי מאכזבות בטיפול, ובונה קשר טיפולי בריא? 2.עייפות- נורא נורא קשה לי לקום בבוקר. אני יודעת שזו ריאקציה לטיפול, אבל במשך כל השנים לא היתה לי אף פעם בעיה של לקום בבוקר. כיום המצב הוא שלצאת מהמיטה כל בוקר זה ממש מלחמות עולם! אני מרגישה שהכי נכון עבורי בימים אלה פשוט להתחיל את יום העבודה ב-10:00 בבוקר. על פניו, זה די פשוט, משתי סיבות: א. המטופלים שלי בעצמם לא מתעוררים לפני 10:00 בבוקר (אם הם בבית, ללא מסגרת), ואם כן, אז הם מתפנים רק בשעות אחה"צ.כך שלהתחיל את יום העבודה בשעה 10:00 לא פוגע בהם. ב. אופי התפקיד- הממונה עלי לא בודק אותי על שעות, מה גם שרוב הזמן אני לא יושבת במשרד, אבל בימים ששנינו יושבים במשרד, אני רואה שהוא מגיע מאוד מוקדם (ב-7:00 בבוקר!!), כך שזה ממש לא נעים לי להגיע ב-10:00. מה אני עושה??? איך אני מחזירה את עצמי למצב שאני לא צריכה להאבק עם עצמי כל בוקר? או שעדיף לא להאבק עם עצמי, ואז- מה החלופות שעומדות בפניי??? אשמח להשלים פרטים אם יש צורך, וכמובן, אשמח לתגובות...

!! ושיהיה יום מלא שמש וחיוכים... מור.

 

[רויטל ב א]

תשובה מנסיון אישי...

מור שלום, מבחינת הקשר עם המטפל , הכל תלוי במטפל, אנ עברתי שני מטפלים - הראשונה הומאופתית שנתנה הרגשה שאינה פנוייה למטופליה, בדיעבד נראה לי שהיא סובלת בעצמה מחוסר כוחות נפשיים ולכן לא היה לה פנאי נפשי.. והשני המטפל בדיקור שאני אצלו עכשיו שנתן לי את הפלאפון שלו ובזמן מצוקה כשהתקשרתי הוא היה מקסים אלי... ולשאלה על יום העבודה, אני זכיתי במקום עבודה טוב ואתמול כאשר הם ראו שאני מותשת בגלל הדיקור שעברתי יום לפני אז הם אמרו לי שאולי אקח יום חופש, אני חושבת שאם הגוף מותש מהטיפול אז צריך להקשיב לו ואין טעם להלחם ולרוץ לעבודה כרגיל, סך הכל נראה לי שהטיפול לא יהיה מתיש לאורך זמן לכן כדאי קצת לנוח שיהיה לך בהצלחה ובריאות ואושר

 

[מנגינת הלב]

תודה, רויטל!+ תוספת

לרויטל: ראשית, תודה שחלקת איתי את ההתנסות האישית שלך. גם ההילרית שאליה אני הולכת (שמה רויטל יצחקי. עובדת ברמת השרון. מישהו שמע? מישהו מכיר?? מה אתם יכולים לספר לי עליה, מבחינה מקצועית???), בד"כ מקסימה אלי בטלפון, כל פעם שאני מתקשרת. היא נותנת לי את ההרגשה שהיא נגישה ובאמת מוכנה לעזור. רק שאתמול היא נשמעה כאילו לא ממש בא לה לשמוע אותי, וזה גרם לי לחשוב שאולי חציתי איזה גבול מבחינתה. חשוב לי לציין שבפרק הזמן שבין הטיפולים (חודש בערך) אני מתקשרת אליה פעם אחת, לכל היותר- פעמיים. אף על פי שהטיפול מעלה אצלי הרבה מטענים שקשה להתמודד איתם, ומדובר בתופעות מבהילות ולא תמיד נעימות, אני מאוד מתאמצת להתמודד עם זה בעצמי, ופונה אל רויטל רק כשאני מרגישה שאני זקוקה לטיפול ורוצה לקבוע, או שהקושי להתמודד גדול ואני מרגישה שאני זקוקה להסבר/הדרכה דרך הטלפון. לאור כל זה, אולי נשמע לא הגיוני שחציתי איזה גבול. אני לא מרגישה כאילו עברתי גבול. מצד שני, היו לי כמה שאלות שהטרידו אותי, ורויטל אמרה בטלפון שכרגע היא מרגישה שהתשובות לכל אותן שאלות נמצאות אצלי, ולא אצלה. בעצם, הרגשתי שהיא די "נפנפה" אותי, והרגשתי לא נעים שבכלל התקשרתי. חשוב לי להדגיש שאני מבינה שאולי זה היה משהו לא אישי. סה"כ גם היא בן אדם ואולי במקרה היה לה יום לא מי יודע מה מוצלח אתמול. קורה... מצד שני, אני חושבת שהיא היתה יכולה לומר לי שלא מתאים לה לשוחח עכשיו. הייתי מקבלת את זה בהבנה (הרי גם אני, כעובדת סוציאלית, מטפלת באנשים... ומבינה כמה חשוב להציב גבולות למטופלים לפעמים!). מה מנע ממנה לומר לי את זה? יכול להיות שהיא לא חייבת לי את המידע הזה? אשמח לשמוע דעות נוספות. ושוב, תודה רויטל!!

 

[רויטל ב א]

למור, יש לך מקצוע קשה...

בחרת לעצמך מקצוע מאוד קשה (עבודה סוציאלית) ועוד לבחורה צעירה כל כך כמוך. זה מקצוע שמכביד על הנפש. אמא שלי גם עובדת סוציאלית וכאשר היא חטפה התקף לב אז הרופאים בבית החולים היו תמימי דעים שזה קשור למקצוע שהיא בחרה בו. לדעתי מעסיקים צריכים להשתתף בתשלום הטיפול האלטרנטיבי לעובדים הסוציאלים שלהם

כי זה כמו סיכון מקצועי ההכבדה הריגשית על העובדים הסוציאלים ועוד בתקופה הקשה שהמדינה שלנו (אזרחיה) עוברת.

 

[מנגינת הלב]

מה-../images/Emo25.gif שלך-

לאזניים של כל המעסיקים ושל איגוד העובדים הסוציאליים!

 

[freearth10]

מטפל הוא גם רק אדם

היי מור, גם מטפל הוא רק אדם ואנחנו כל כך שונים האחד מהשני. אני למשל אומרת לכל המטופלים שלי שמתי שהם רוצים הם יכולים להרים לי טלפון, ויותר מזה חשוב לי לדעת אם הם עוברים חוויה לא נעימה, גם כדי לעזור להם קצת להתמודד איתה. אבל יש כאן לבטח מטפלים שהדעה שלהם שונה לגמרי. המטפלת שלך היא לא אלילה. היא לא עושה את העבודה. היא יכולה להוביל ולהדריך אותך. רק את היא זו שיכולה לבחור לעשות, או לבחור: לא לעשות. אז הנה יש לך אלילה חדשה: מור בכבודה ובעצמה

. האם את הולכת לישון מאוחר, האם קשה לך להרדם? האם גם הידיים כואבות לך? האם ב-10 כאשר את קמה את כבר לא עייפה? המטפלת שלך צריכה לדעת מתופעות אלה. אז אם יש לך טיפול קרוב אצלה - ספרי לה בטיפול, אם לא - התקשרי אליה - מקסימום תביני שאולי לא כדאי בפעם הבאה להתקשר אליה.

מאיה

 

[מנגינת הלב]

בהמשך להודעתך...

א. אני מסכימה איתך לגבי סגנון העבודה המשתנה ממטפל למטפל. יהיו כאלה, כמוך, שיעבירו למטופליהם מסר של נגישות בכל עת. לעומת זאת, יהיו כאלה שיקבעו גבולות למטופלים- מתי ניתן להשיג אותם, ומתי לא. כל אחד וגישתו הוא. ב. לגבי העייפות- אני בד"כ לא הולכת לישון מאוחר. בד"כ עד 23:00 אני כבר ישנה. בחודשים האחרונים, קורה לי לעיתים קרובות שאני נרדמת גם לפני 21:00 אני נרדמת ברגע שהראש נוגע בכרית, וישנה עמוק. חשוב לציין שרוב ימי השבוע אני קמה לפני השעה 6:00 בבוקר, אז אני מתעוררת עייפה, גם אם ישנתי 8-9 שעות לפני שקמתי. היום, למשל, קמתי קצת לפני 7:00 בבוקר וזה היה מצויין, כלומר, קמתי רעננה. הידיים לא כואבות לי, אבל אני קצת "תפוסה" בכתפיים ובעורף. זהו... ותודה לך, מאיה, על שהארת את עיני. מור

 

[freearth10]

שחרור../images/Emo118.gif

היי מור, לדעתי מה שאת צריכה זה שחרור מהעבר והפניית מקום לשינויים בחייך. להבא כשתקומי לפני 7 בבוקר נסי את התרגיל הבא: שבי על הרצפה. הרגליים בפיסוק, שימי את הידיים על הבטן התחתונה כשאצבעות הידיים מופנות כלפי מטה. כאשר את נושפת את האויר החוצה התכופפי קדימה עם גב ישר. כאשר את נושמת חזרי למצב של ישיבה. תרגיל שמאוד משחרר. מאיה

 

[מנגינת הלב]

../images/Emo51.gif מאיה! ../images/Emo141.gif

אני בהחלט אנסה את התרגיל שעליו המלצת לי. אני חייבת לומר שזה ממש צירוף מקרים שדברת על שינוי, ושאני צריכה לפנות לו מקום בחיי, כי זו תובנה שהגעתי אליה בימים האחרונים: הבנתי שאני לא צריכה לפחד ממה שאני עוברת בימים אלה, פשוט לתת לזה להיות. אולי זה לטובה שהמטפלת שלי אמרה לי שהתשובות כרגע אצלי, כי בדיעבד, אני חושבת שהייתי די "נתקעת" עם המילים, אילו היא היתה נותנת לי לשאול, כי לא ממש ידעתי איך לתרגם אתת סימני השאלה למילים. ברור לי עכשיו, כמו שהיה ברור לי לפני מספר ימים, שיש שינוי באויר. אני מבינה כעת שרויטל (המטפלת שלי) לא תוכל לומר לי מה מהות השינוי הצפוי. אני בעצמי עוד לא יודעת מה צפוי לי. אבל כן חשבתי שהיא תוכל לכוון אותי לגבי מה עלי לעשות כדי לקדם את השינוי, ולאפשר לו לקרות בבוא הזמן. בסופו של דבר, הגעתי לתשובה לבד, ויש לי כמה "משימות" שאני מרגישה צורך לבצע כדי לאפשר לשינוי להתרחש, לכשיגיע הזמן. אני רק מקווה שיהיה לי את האומץ... זהו להפעם. שוב, המון המון תודה על התמיכה, העזרה וה"הקשבה" (עד כמה שאפשר להקשיב למילים כתובות...). שיהיה לנו שבוע מוצלח.

 

[freearth10]

כאן שום דבר לא מקרי

ממה שסיפרת היה לי ברור שהמרידיאן שיצא מאיזון הוא מרידיאן המעי הגס שפועל באמת בין השעות 5-7 בבוקר. מבחינה רגשית זה המרידיאן שמדבר על שחרור. משפט חיובי שיכול לשחרר את התקיעות: אני משחרר את העבר ומפנה מקום לשינויים.

מאיה