שאלה מאוד חשובה

[humus666]

שאלה מאוד חשובה

כשהייתי בן 15+- הייתי בהרבה דיכאונות ועם פסיכיקה קצת מוזרה ולכן היו לי הרבה תאוריות -- בני האדם הם רובוטים, בני האדם הם מסכה וכו' הכל טוב ויפה אלה רק שזה נשאר לי עד היום שאני לא מבין בני אדם\ ונלחץ כאשר אני חושב עליהם. יש לי כל מיני מחשבות על מהויות ועל בני אדם. ולמרות שאני יודע שזה שטויות המחשבות או יותר נכון להגיד החרדות שהמחשבות האלו גורמות משפיעות עלי. איך לפי דעתכם אפשר להפטר מרעיונות שאתם יודעים שהם לא נכונים ולא מאמינים בכם אבל מטרידים אתכם כאילו הם חקוקים בכם? מעניין מה זה אותר עלינו שיש מחשבות שאתה חושב למרות שאתה באמת חושב ההפך. עד כמה אנחנו באמת בטוחים שמה שאנחנו חושבים באמת "אנחנו" חושבים ושזה לא בעצם מחשבה שנחקקה בכם מסיבות כאלו ואחרות ומה אפשר לעשות בנידון. וצריך לעשות משהו בנידון כי זה משפיע על חיי היומיום שלי.

 

[hilabarak]

לדעתי אתה לא באמת חושב את ההיפך

יש בך צד מבוגר שיודע שזה קצת טיפשי ולא כולם הם רובוטים עם מסיכות. אבל יש בך צד שמאמין באמונה שלמה שכולם רובוטים עם מסיכות. הדרך להיפטר מכך, היא בדיוק מה שאתה עושה כרגע - מעלה את זה לדיון. ובגרע שזה בדיון פתוח, אז כל מיני אנשים יענו לך כל מיני תשובות, ויהיה לך קל להשיב את התשובות לעצמך. בתשובה שלי לפחות היא כזו - חלק מהאנשים אכן פועלים כמו רובוטים, אין להם שום חשיבה או הבנה, הם פשוט פועלים. חלק מהאנשים שמים מסיכה מדהימה שאפילו הם מאמינים לה בעצמם. אבל רוב האנשים חיים בין לבין - בחלקים מהחיים הם פועלים כרובוט ובחלקים כאדם חושב ורגיש. לפעמים הם שמים מסיכה ולפעמים לא. לחלקם המסיכה הפכה ל90 אחוז ולחלקם היא רק 20 אחוז. אם לא תחפש עולם מושלם בו אין שום פעולה רובוטית ושום מסיכה, אז אין שום בעייה. אני למשל שם מסיכה כשאני הולך לדבר עם הבוס (מסיכה של העובד שרק ואך ורק דואג לחברה). וכשאני הולך לדבר עם האנשים שאני מנחה בפרוייקטים, אני ממש עצמי. הדרך היחידה שהם יבטחו בי, היא אם גם אני אודה שגם לי קשה לפעמים וגם אני משתגע לפעמים. אז אני איש המסיכה או לא ? לפעמים ככה ולפעמים לא. זה חלק מהחיים של מבוגר. לבת שלי בת השנתיים אין מסיכות. אם היא רוצה משהו אז היא בוכה ואם היא שמחה אז היא צוחקת. אבל זה מתאים לגיל שנתיים, אפילו בגיל 6 צריך לדעת לפעמים לשים מסיכה ולתת נשיקה לסבא, אפילו שלא בא לך כרגע.

 

[רז ל]

נראה לי

תראה אני מתעסק עם הדברים האלה גם הרבה. אני חושב שאנו מפתחים דרכי פעולה ומחשבה, כמו הרגלים מנטליים שבילים שאתה חוזר עלייהם שוב ושוב עד שאתה כבר לא מכיר שום דבר אחר, ונורא קשה להשתחרר מזה. אני יודע שתהיות פילוסופיות על מהות האדם והדברים ועצמי וכל הקשקוש הזה יכולות להיות לי כל כך חשובות שזה פשוט משבש לי את מהלך החיים. הנקודה התחתונה היא כמו שאני רואה את זה היא שאנחנו מלאים בסתירות פנימיות וכשיש לנו חיכוכים זה מטריף כמו מה שאתה אומר שקורה לך. אני מציע לך לפרק את זה לגורמים... מה בדיוק אתה חושב? שאנשים הם רובוטים עם מסיכות? רגע...מה זה אנשים בשבילך, איזה תמונה המילה הזאת מעלה? מה זה אומר לך? אותו דבר עם רובוטים, ואותו דבר עם מושג המסיכה שתבין לעומק מה זה אומר בשבילך מסיכה, אפילו איזה תמונות, קולות או כל דבר אחר זה מעלה. להבין את משמעות המילה הזאת בשבילך. אחר כך מה באיזה סיטואציות ממשיות המשפט הזה או התפיסה הזאת משחקת תפקיד. מאיפה אתה חושב שהיא באה? למה אתה חושב שהיא מפריעה או לא נכונה? ולמה היא לא מתאימה לאדם שאתה רוצה להיות עכשיו? מי זה האתה של עכשיו שמחפש שינוי מאיך שאתה תופס את עצמך הישן... אתה מוזמן לרשום במילים כאלה ואחרות מה שיהיה לך נח וכל אחד יתן את תובנתו...מה שהיא שווה. אגב כל הדרך הזאת של פירוק לוגי אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא טובה ויפה. אבל לפעמים צריך לתפוס את השור בקרניים. אם יש לך קושי ספציפי בהתמודדות עם סיטואציות. אני הייתי רושם אותן כאן ומתכנן בפועל דרכי התמודדות מעשיות.

 

[מריונט]

אשר נכון נכון

כשתפיסה של עניין מסויים מתיישרת, היא לא יכולה לשוב ולהתעקם. לכן המחשבות האלה אוחזות בך וגם לא יעזבו אותך. כי אתה צודק! כולם רובוטים. כולם באוטומט. בוודאי יהיה מי שיקום עלי בצעקות ויטען בכל תוקף שהוא שולט בחייו, שהוא בוחר את פעולותיו, או שלכל הפחות לפעמים הוא בשליטה ולפעמים לא. אז זהו שאין כזה דבר 'לפעמים'. זה לא מצב בר שינוי. אדם הוא בובה ואינו אחראי למחשבותיו או לרצונותיו או למעשיו. אפילו אם לרוב נדמה שכן. השאלה היא מי הוא זה המושך בחוטים של הבובות (רמז: לא המצאת האדם שנקראת אלוהים). הבובות מתוכנתות כך שתוכלנה לראות את התשובה, ואחת הדרכים אליה היא באמצעות התבוננות מתמשכת, מעמיקה וכנה באחת מן השאלות שרשם רז: "מי זה האתה של עכשיו שמחפש שינוי מאיך שאתה תופס את עצמך הישן" זה כלי רכב מצויין למסע במורד מחילת הארנב. כשה'אתה של עכשיו' יהפוך לידיעה חסרת הגדרה, הגעת לסוף הדרך! בינתיים אל תלקה את עצמך, אתה בכיוון הנכון. יהיו קצת מהמורות בדרך, זה בלתי נמנע, אבל בסוף תגיע אל המנוחה והנחלה. זה המקום בו הכל מתחבר לפתע בבת אחת, כל הפרדוכסים נפתרים והתהיות נעלמות. ואין הכוונה למוות של הגוף כי אם למוות של פונקציית ההזדהות עם הגוף.

 

[humus666]

תראו...

התגובות שלכם נגעו במשהו מסוים אבל במשהו אחר הם לא נגעו. אני אסביר. אני לא ניסיתי להגיד שיש לי פה התלבטות בשאלה האם בני אדם הם רובוטים או לא או בסוגיית הדטרמיניזם או בכל דבר אחר. מה שאמרתי פה היו יותר תחושות ממחשבות שהופיעו ליבגיל ההתבגרות. נתתם לי רעיון מצוין לנתח את התחושות ואת הכוונה שלהם להבין את השורש שלהם. התשובה לשאלה (האם בני אדם הם רובוטים או לא) לא מעניינת אותי מה גם שהיא חסרת תוכן (לפי דעתי) - כי זה באמת משנה, וזו פשוט דרך הסתכלות (כמו שאם יבודדו את המרכיב שאחראי לאהבה בגוף האדם ויציגו אותו ויגידו - בצנצנת הזו בודדנו את האהבה - זה לא יהיה נכון - כי אהבה היא הרגש עצמו). מה שמוזר זה הפעמים שאנחנו חושבים מחשבות שאנחנו יודעים שהם לא נכונות (כמו בחורה שנאנסה יכולה לחשוב שכל הגברים מניאקים) אבל לא יכולים להפטר מהמחשבה. מאיזה מקום המחשבות האלו צצות ובמה הם שונות מהמחשבות הרגילות (הרציונליות) שלנו? למריונט. ממש לא הבנתי את התפיסה שלך. תסביר לי בקשה כך שאני אבין.

 

[hilabarak]

אני חושב שהתשובה לשאלה שלך לגביי

המחשבות הללו היא "רב מימד" מול "דו מימד" ואני אסביר. לי תמיד היתה בעייה עם כסף. מצבי הכללי טוב, אבל "ירשתי" מאימא שלי הפולניה, פחד תמידי שיהיה חסרון כיס. אני בכלל כלכלן ואני יודע שזו שטות גמורה, ותמיד אפשר להסתדר. איך נפתר העניין יחסית - התחלתי לפתח את הנושא לרמה רב מימדית. כשהתחלתי את הדיון הפנימי היתה שאלה "דו מימדית" - יש כסף או אין כסף. ולכן תמיד היה קיים הפחד. יום אחד שכנעתי עצמי שאין ממה לפחד ויום אחד נכנעתי לפחד. ברגע שעברתי לחשיבה "רב מימדית" שאומרת - כסף שזה רק ביטוי של יכולת הכנסה ורמת הוצאות. ולפעמים יש מינוס נקודתי כי יש חוסר רגעי, אבל הוא נובע מרמת הוצאה גבוהה ביחס להכנסה. וכדי לעשות שינוי בטווח הארוך צריך לשנות מבנה הוצאות וכולי וכולי. אז הדיון נהפך פתאום מ"יש לי" מול "חסר לי". לשאלה המורכבת "מה עושים עם המינוס כדי שבטווח הארוך הוא ייעלם ?". ותשובה נקודתית למשל שלי היתה "לקחתי משכנתא קצרה מידי ל10 שנים במקום ל20 שנה ולכן אני במינוס קבוע כי ההחזר גבוה מידי, צריך לחשוב להאריך את הטווח (וגם לקצץ קצת בהוצאות)". לסיכום - לכל אחד יש היבטים של החיים שהוא רואה כ"דו מימד" והיבטים שהוא רואה כ"רב מימד". היפוכונדר הוא סך הכל אדם שרואה בריאות ברמת דו מימד. או שהוא בריא או שהוא חולה. אין לו תהליך של כרגע אני חולה ותוך שלושה ימים אהיה בריא. אין לו ראייה רב מימדית בנושא. לכן אפילו שהוא יודע שזו שטות, הוא לא מצליח להשתחרר. הוא כל הזמן מפחד מהמחלות. מהיכן מגיעים אותם היבטים שאנו רואים כ"דו מימד" ? תשובה אחת ענית עליה - בגיל 15 כשהיית ילד (ילדים הם יחסית דו מימדיים בחשיבה - נכון ולא נכון, טוב ורע). קיבעת לך בנושא מסויים חשיבה דו מימדית. סתם ככה כי עסקת בזה. תשובה אחרת היא כמו שלי - אימא או אבא לימדו אותי בתחום הזה דו מימד. תשובה אחרת היא אירוע טראומטי - עברתי אירוע שגרם לי לאבד אמון ב...... (אדם שנשדד פתאום רואה הליכה ברחוב כדבר בטוח או לא בטוח, לפני האירוע חיו הרבה אפשרויות). ועוד ועוד ועוד. בסוף יש מספר תחומים בהם אנחנו דו מימדיים - לא רציונליים לשיטתך. הפתרון ? בדיוק מה שנאמר על ידך - לחשוב לעומק. זה לא משנה אם ה"דו מימד" נובע מחינוך, או סתם פיתוח מחשבתי בגיל מוקדם, או אירוע טראומתי. הדרך ל"שחרר" חשיבה/רגש, היא לעבור מ"דו" לרב" מימד.

 

[רז ל]

מי אמר שיש לנו מחשבות רציונליות

אף אחד לא אמר שיש לנו מחשבות רציונליות. יש את הרגעים בחיינו ועולמנו שאנחנו לא באיזון ומרגישים חוסר שליטה, כי זה הצד הבעייתי של ההתמודדות עם המציאות באישיות שלנו. ויש את הזמנים שאנחנו יותר מאופסים ואנחנו חושבים שיש לנו מחשבות רציונליות. הקושי שלי זה כשאני אומר לעצמי משהו ואז אני מתחיל לתהות אם אני בכלל יכול להעיר איזשהם הערות על עצמי מתוך עצמי?..אפילו שלא ממש יש לי ברירה להאכיל את עצמי בסרטים האלה. הקטע היותר מעניין זה שאפילו שכל מה שיש לנו ברגע נתון כלשהו זה המציאות המיידית שלנו, יש לנו נטייה לחיות בתוך הראש של עצמנו. כמו שהשמיים שאתה רואה הם רק תמונה של איך שהשמיים היו לפני מי ידע כמה אלפי שנים. אנחנו תמונה של אובססיויות לכל מה שכבר קרה לנו, והשאלה שאתה צריך לשאול את עצמך זה מה חוזר על עצמו במחשבות שלך? מה אתה מרגיש שלא תקין? אם זה לא תקין אז למה?..כי זה נוגד את הדימוי שאליו אתה שואף? אז מה הדימוי הזה? האם הוא נראה לך ריאלי? האם אתה פועל (מבפנים ומבחוץ) באופן שנראה לך תקין ביחס למה שאתה קורא לו מחשבה רציונלית? ובקשר יותר ישיר למה ששאלת... אני לא חושב שמחשבות ספיצפיות סתם נשארות לנו באופן תלוש בראש. אני מאמין שיש נקודות בחיים שאנו מסגלים לעצמנו מושגי יסוד מהותיים והם נשארים איתנו ומעצבים את המחשבה שלנו. לדוגמה.. יש מורה מופרסם לטאי צ'י בארץ בשם ניר מלכי שחזר בתשובה. הוא כותב איפשהו שהחזרה שלו בתשובה התבססה על כך שכשהוא היה קטן הוא וחבר ראו משאית נוסעת בכביש וכל אחד מהם ראה צבע אחר, אחד אדום והשני ירוק. במשך כמה ימים הם התווכחו עד שנודע לו לניר שלחבר שלו יש עיוורון צבעים. שם הוא כותב באופן ברור שבנקודה הזו הוא הגיע להבנה שבבסיס כל ויכוח יש מי שבאמת צודק ומי שבאמת טועה! וזה עיצב את כל עולם המושגים שלו ואיפשר לו לבסוף להגיע למקום של חזרה בתשובה. יכול להיות שעולם המושגים הפנימי שלך הוא כזה שהוא מוביל אותך כל פעם להתמודד עם המחשבה הזאת שוב ושוב כי היא נוגעת באיזשוהי נקודה של חיכוך פנימי. אבל לא ברור לי בדיוק מה אתה אומר. אם המחשבה עצמה מטרידה אותך..או שאת המשוכה הזאת כבר עברת, ואולי רק המשמעות הרגשית הפנימית שאתה מקשר למחשבה הזאת זה מה שמטריד אותך? כמו ששיר יכול להחזיר אותך אחורה בשנים לאיזשהו זמן, גם מחשבה ספציפית. יכול להיות שזה בכלל מה שהמחשבה הזאת מעלה, את המקום שהיית בו כשחווית את כל המחשבות הללו. את מי שהיית אז...כמו שאתה זוכר את זה כמובן. תקופה של בלבול, של כעס, ערפל...והמחשבה הזאת זה כמו ניסיון התמדדות עם כל העולם הריגשי שמאחוריה.

 

[מריונט]

עננים

ידידי, אתה מסתבך שלא לצורך. תחילה ע"י מציאת בעיה במקום שזו אינה קיימת, ופועל יוצא מכך גם הסתבכות עם התגובות שאתה מקבל. הרגל טוב הוא לחפש את ה'מוצא' הפשוט, משום שהמציאות היא לא פלונטר. המציאות פשוטה הרבה יותר מכפי שניתן לדמיין. אנסה לתקוף את הסוגיה מזוית מעט שונה ועל ידי שכך להסביר את "תפיסתי" שאינה תפיסה ואינה שלי. עננים - מעת לעת בהתאם לעונה משתנה אופיים, כבלומר משתנה צורתם, תנועתם, כמותם. בחורף הם באים בהמוניהם - גדולים, כהים וסמיכים, רוויים ומוכנים להשתין עלינו את מימיהם. בקיץ הם באים בכמויות פחותות - בהירים ודלים. למעשה בכל יום מימות השנה משתנה תמונתם. אף בכל שעה. ואף בתדירות גבוהה מכך. הם באים, חולפים מעלינו, ממשיכים אל האופק ונעלמים. אחרי כן באים אחרים במקומם. לפעמים תנועתם מזרחה, לפעמים דרומה, לעתים בגובה נמוך, לעתים בגובה רם. קורה ואנחנו מביטים בהם, קורה ואנחנו מתרשמים מיופיים, קורה ואנחנו לומדים באמצעותם אם עלינו לקחת מטריה וללבוש חם, או אם אפשרי לנו שמן שיזוף ובגד ים. גם קורה לא אחת שאנחנו מתעלמים מקיומם. הם באים והולכים מבלי שנתייחס לנוכחותם. כי סוף דבר, הרי אין הם פיסה מגופנו. וגם אין הם רכוש מרכושנו. מתרחשים המה במרחק מאיתנו, ממעל בשמיים. ומשום כך לא נטרח בם להיתלות. וצורך לא יתעורר בנו לקשור גורלנו עימם. ורצון לא יפציע בנו לזהות עצמנו איתם. כי הם שם, ואנחנו כאן. מחשבות - משתנות הן מעת לעת בצורתן, תנועתן, כמותן. הן באות, חולפות לידינו וממשיכות בדרכן. לעתים ונתייחס לנוכחותן, ונתרשם, ונלמד. לעתים ונתעלם, על כי לא נצטרך לעזרתן. ולא נדע אז לומר תנועתן, אף לא בדיעבד. ובכל אחד מן דנן, הרי שאין הן בדמנו. ואינן ברשותנו. ואינן באחריותנו. ובעיקר, אינן אנחנו עצמנו. חופשיות המה מאיתנו, מתרחשות במרחק, חולפות על פנינו כחלוף עננים בשמיים. ומשום כך אין הכרח כי נעמוד על טיבן, לא של זו שחלפה זה מכבר, גם לא של זו שאולי - ואולי לא - אי פעם תבוא. והרי זה כלאמור, אין לנו הצורך לזהות עצמנו איתן. כי הן שם, ואנחנו כאן. חומוס ידידי... הפכתי רעב. אני הולך להכין לי פיתה פשוטה עם טחינה פשוטה וזיתים ירוקים פשוטים. בתאבון לי ויום טוב לך

 

[khamala]

אתה מחפש בעצם כלי

אתה בעצם מחפש מעין כלי שימדוד, קריטריון למחשבה רציונלית ולא רציונלית. הבעייה שאתה מעלה, שמאחר ואנו ( שיש בנו גם רציונליות וגם לא רציונליות ) אמורים להיות אותו קריטריון, זה בעייתי מאחר ולפעמים אנו גם לא רציונלים, ואז איך נוכל לקבוע? איך נוכל לדעת מתי המחשבה היא רציונלית? ומתי היא לא רציונלית? לעיתים הגבולות יכולים להיטשטש. גם בחלום אנו ברוב המקרים מאמינים שזו המציאות, ורק שאנו מתעוררים אנו יכולים להבין שחלמנו. אך מה בזמן החלום? באותו זמן זו המציאות האולטימטיבית. לי נראה שמה שיש לעשות הוא פשוט להוריד את היומרה מצד אחד, ומהצד השני לנסות "להתעורר" יותר. לא תמצא שום כלי בעולם, באופן עקרוני, שיגיד לך וודאות מה רציונלי ומה לא...ולמה באופן עקרוני? כי גם אם מישהו יגיד לך שיש "כלי" כזה, אתה תמיד תוכל להטיל בו ספק, כי בסופו של דבר אתה תבחר מה יהיה ה"כלי". כמו שפילוסוף אחד טען ( נראה לי ניוזיק) שבאופן עקרוני לא ניתן להוכיח את קיומו של אלהים. מה? אנחנו מצפים שכשנחקור את ה DNA יהיה רשום שם "יש אלהים"? אז same same... אבל...לי נראה שתמצא פתרון בדרך המדיטציה. ככל שתעסוק יותר בהתבוננות פנימית, תחקור את הכלי, שזה אתה, בצורה הטובה ביותר. בחקירה הזו יתגלו לך יותר אמונות, רגשות, מחשבות שלך, יתגלו לך אמונות חזקות יותר, ואמונות חלשות יותר. באופן הזה אתה תוכל יותר לגלות מה באמת אתה מחזיק כרציונלי ומה לא, וזה הכלי הכי וודאי שיש לך. בדרך כלל דברים מתבלבלים אצלנו, רגשות שונים עם מחשבות רציונליות וכך קשה לנו לשפוט. כשאנו מאוהבים, מפוחדים, כועסים וכו...ורגשות אלו משבשים את החשיבה הרציונלית שלנו. מה שצריך לעשות זה לבודד את הרגשות מהמחשבה הרציונלית. זאת עשים ככל שמתרגלים יותר מדיטציות שמביאות אותך לאיזון נפשי. מה זה איזון נפשי? זה שאתה מתחיל לקרוא לדברים בשמם, בלי כל משמעות אחרת שאתה מעניק להם. אתה מתחיל להתייחס לדברים כמו שהם...