היי וברוכה הבאה
אין נוסחה להצלחה וכל אחת מגדירה "הצלחה" באופן שונה. היום היתה לי שיחה עם רקדן על ה"תלאות" שעבר בין המורות השונות. אני חושבת שמורה טוב הוא לא מורה שהתלמידות צריכות לחקות אותו ולהיות העתק של הסיגנון והתנועות שלו. מורה טוב לא מכתיב איך רקדנית צריכה לרקוד. מורה טוב באמת נותן כלים לעבוד איתם. בעזרת הכלים את יכולה לפתח את הריקוד האישי שלך... זה כמו להגיד לילד מה טוב ומה רע (בראיה שלנו) לבין לתת לו את הכלים שבעזרתם הוא יעשה את הבחירה שנכונה לו. והורה או מורה כזה יותר קשה להיות... אבל רק בשיטה הזו נשים מתחברות לעצמן באמת ואז הן יכולות בעזרת עבודה קשה לפתח סגנון משלהן. סגנון הוא לא משהו שניתן ללמוד בכיתה. רקדנית שלמדה טכניקה בלבד, גם אם היא נעשית הצורה מושלמת ומדויקת, חסר משהו לדעתי, חסר נשמה, אופי, מקוריות. אני למדתי קודם כל להתחבר לעצמי, להרגיש, לייצור.לקח הרבה זמן עד שערבתי גם שכל.. יש כאן הרבה גורמים כמו שאת רואה. הכל חשוב-גם הקטע הטכני, גם מה הרקדנית משדרת אם בכלל, הקהל רוצה הרבה. רק טכניקה או רק רגש ישעמם אותו מהר מאוד. צריך הרבה ניסיון כדי לדעת איך לבנות מתח עם הקהל (ולא למשל להתפרץ עם שימי לבמה...). ברגע שיש לך את הבסיס, את יכולה לפנות למורה פרטית שתעזור לך גם בפיתוח הסיגנון האישי שלך. וכן, הרבה "שיעורי בית" ומשמעת עצמית. שזה יבוא אך ורק מאהבה.... אין רקדנית שאין לה על מה לעבוד יותר.תמיד יש מה לשפר, וכמו שאנו משתנות עם החיים גם הריקוד משתנה יחד איתנו. כל עוד את רוקדת מתוך תוכך הריקוד אף פעם לא יהיה משעמם. אפשר לראות את מצב הרוח שלך באותו יום בריקוד! (לא תמיד זה דבר חיובי וגם פה לומדים בלי סוף....). מה שלא תעשי וכל דבר שילמדו אותך, כל תנועה- קחי את זה למקום שלך , שמדבר אלייך, תני משהו מעצמך בריקוד, מעבר לטכניקה ולאסתטיקה.
