אבל למה לקחת את זה למסחרה?
כל דבר שנהיה ממוסחר מאבד מהאמת שלו, מאבד מהטעם. היום רוחניות נהייתה מיינסטרים, והתבזתה. אבל אני מדברת על הרוחניות שבפנים,כאשר אין הכרח ללכת לכל מיני "חוגים" למיניהם. שהאמונה באמת הקיומית שלך נמצאת בתוכך, ולא אצל ה"גורו" שלך. נכון, לא קל להיות רוחני. אבל אני מדברת על כך יחסית קל להיות רוחני שהכל סבבה, וברגעי משבר קשה לתת לאמונות מופשטות לעזור לך, היות וברגעי לחץ וחרדה אנחנו מחפשים את הגשמי, המוחשי, הקונקרטי, הפיזי. וקל לאבד את הדרך והכיוון שלנו, ולהישאב לתוך הגשמיות המזוויעה הזו של העידן הנוכחי. ואני מדברת על אנשים שרוצים לממש עצמם במציאות הגשמית שלנו, אבל גם להיות מאושרים. והם פונים לרוחניות א-ב-ל, ברגעים שהמצב בקאנטים הם מאבדים את הדרך ופונים לפתרונות בהתאם למציאות השקרית והכוזבת של העולם המערבי- ר' ניתוחים פלסטיים, טוט-לוטו, שתייה, סמים, או סתם איבוד דרך מאדם רוחני שליו ורגוע, אל היסטריה, דכאון ועצבות תהומית. אני לא מסכימה לכך שברג אומר כי כשהמצב בזבל אנו צריכים לתת לאחר. כי זה מראה כי אים אלטרואיזם אמיתי. בתור אחת שמתנדבת למלא מקומות, אני יכולה להגיד לך שרוב המתנדבים אכן בעלי רצון לתת אבל מסיבות שלא קשורות אל האוכלוסיה שלה הם עוזרים, אלא מסיבות אישיות גרידא- אם זה להתרכז במשהו מחוץ לעצמם, אם זה לפתור קונפליקטים אישיים שלהם, אם זה להוכיח לעצמם שהם אנשים טובים....ועוד ועוד. לדעתי, רק שהאד יודע מהי נתינה אמיתית, רק שהוא עובד על עצמו, על האושר שלו, לא בורח מהבעיות שלו, לא דופק את הראש בקיר, אוהב את עצמו- רק אז הוא יכול לאהוב את הזולת. ולעזור לו בנתינה אמיתית. וגם בחייו הוא יקבל בשביל לתת.