שאלה לפורום

[bettinas]

שאלה לפורום

שלום פורום. יש לי ילד בן 6.5, שהתחיל כיתה א'. הוא הובחן כבעל הפרעות קשב וריכוז וטורט קל. שמתי לב שבזמן האחרון (מתחילת הלימודים), גברו התיקים, במיוחד הווקליים, בצורה משמעותית. שאלתי את המורה והיא עידכנה אותי שבכיתה, הואאינו מראה סימנים של תיקים.רק כשהוא חוזר הביתה, הוא פורק את כל המטען. מישהו יודע אם זה תופעה מוכרת, מה ניתן לעשות... תודה ויום טוב לפורום

 

[סמדר 21]

BETTINAS שלום

אני אמא לילדה בת 7 וחצי עם טוראט קל,ADHD ועם עוד תוספות כשעלתה לכיתה א' וסיפרנו בבית הספר הם לא הבינו איך זה יכול להיות כי היא מתפקדת בבית הספר כילדה רגילה, מדי פעם היא מרחפת בשיעור או קשה לה לכתוב אבל בסה"כ היא בסדר גמור. כשהיא רק נכנסת הביתה היא משתנה לגמרי כמו מתפרצת מכל דבר קטן, מציקה מאוד ולפעמים יש תיקים וכו. יש ילדים שמצליחים להתעפק וכשמגיעים הביתה שזה המקום הבטוח שלם פורקים את המטען עם ריבית.( היא גם אומרת שבבית הספר היא מתעפקת). אני מציעה לך בכל זאת להיות כל הזמן בקשר עם המורה ולראות איך הוא מתפקד כי זה רק תחילת הדרך בבית הספר. המשך יום נעים

 

[עמליה עמית]

שלום לסמדר 21 ולכולם כמובן

רציתי לשאול את השאלה הזאת מזמן. מתן (הילד עם הטוראט) סיפר לי שהוא מצליח להתאפק בביה"ס.(כנראה בגלל דרישות חלק מהמורים) האם זה טוב? זה לא גורם ליותר לחצים? ואז חוזרים הביתה ומשלימים את החסר? למה לא לאפשר לילד עם טוראט להוציא את זה החוצה, מה גם שזה בלתי נשלט ופשוט להסביר לחברה את המצב ולדאוג שתהיה סביב זה סובלנות והבנה חברתית?

 

[תיקי וזיו שגן]

עמליה ככל הנראה הוא מתבייש ב"טיקים"

ולכן הוא מתאפק...קשה לי להאמין שמישהו אומר לו לא לעשות אותם כי באמת זה בלתי נשלט. וכן בדרך כלל אם מתאפקים יש פרק זמן מסויים שממש מתפרקים מזה לפעמים רק בבית...לפעמים בשרותים...לפעמים סתם מאחרי איזה קיר שלא רואים אותו.

 

[עמליה עמית]

תיקי, אני יודעת שהיו מורים שכעסו

עליו בגלל הטיקים, זה גם בגלל בורות. אבל אני מתכוונת לדבר איתו על כך. ואם הוא מתבייש, אולי צריך להסביר לו יותר על התסמונת ואולי אם גם הוא יבין את זה, הוא לא יתבייש, ואם מישהו יפנה אליו ויגיד לו שהוא מפריע, הוא ידע לענות לאותו אדם שזה לא בכוונה ושהוא לא שולט בכך. האם זה נכון?

 

[שביק]

עמליה יקרה שלום רב, מה שלומך?

אני מוכנה ורוצה לשוחח עם הילד, מתן, אני רגילה לכך מזה שנים רבות. רצוי ללמד את הילד לא להתאפק אלא להיות הוא עצמו, ולהרגיש חופשי וטבעי. הייתי היום בבי"ס תיכון לשיחהה עם תלמידים, מכיון שיש בכיתה תלמיד עם טוראט, ניתבקשתי על ידו לתת הרצאה/שיחה עם הכיתה, היה מצוין, היו שאלות לעניין. אגב, זאת פעם רביעית שאני מלווה את הילד הנ"ל,בין בתי הספר השונים לכל אורכם, אין לו עכבות, יש לו ביטחון. והוא מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שיחה כזאת.אפשר להיפגש עם מתן לשיחה. ועמליה כל הכבוד לך מקרב לבי הגדול והרחב. שנה טובה ובריאה, שנת נחת ואושר. שביק

 

[galshifi]

הי עמליה

אולי יהיו כאן אנשים שלא יאהבו את התגובה שלי... אני בת 23 עם טוראט וכילדה למדתי באופן לא מודע להפנים את הטיקים. לפעמים היו התפרצויות והילדים לא ממש קיבלו אותן בהבנה. אני שמחה שלמדתי להפנים אותם כי אחרת אולי היה לי עוד יותר קשה חברתית (וגם ככה היה לי קשה). העדפתי שיהיו לי הרבה טיקים בבית מאשר לספוג עלבונות. (כמובן שהכל זה ניתוח בדיעבד כי אז לא הייתי מודעת לתהליכים האלה) לכאורה היה הכי טוב אם הייתי משלימה עם זה ונותנת להכל לזרום אבל בסה"כ רוב הילדים מאוד אכזריים וכמה שיסבירו להם שצריך לקבל את השונה מאוד קשה להם לקבל אותו. אז אני שמחה שלמדתי לשלוט על הטיקים או למצוא חלופות נסתרות מהעין.

 

[עמליה עמית]

ל- GALSHIFI שלום.

צר לי על מה שעברת. אני גם יודעת על מה את מדברת. (מכיוון הילד עם האוטיזם.) אני רוצה לספר לך קצת על הבן שלי. הבן שלי לומד בבית ספר רגיל וכולם יודעים שהוא ילד עם אוטיזם. הגישה אליו חברית ביותר, הילדים והמורים כאחד, אוהבים אותו למרות האוטיזם. עשינו עבודה רבה והסיבה לכך היא שסיפרנו בריש גלי על הבעיה שלו. בכיתתו הילדים רוצים להיות גם אוטיסטים. אני מצרפת קטע על מה שכתבתי לעיתון של אלו"ט בנושא החשיפה, ואולי אם היית נחשפת ומדברת על כך יותר היית מקבלת תגובות מבינות יותר.

 

[galshifi]

נחשפתי ודיברתי....

אבל עדיין התביישתי. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי נותנת לטיקים להתפרץ. הבעיה בטיקים שיש בהם משהו מאוד לא אסתטי ונעים לעין ולא יצא לי להיתקל בילד אוטיסט, כך שאני לא יודעת איך הוא מצטייר בעיניי הסביבה. אז אולי ה"שד" לא כל כך נורא אבל בסופו של דבר הכל אצלי פחות או יותר תקין למרות שכביכול לא הייתי עצמי

 

[עמליה עמית]

שלום שביק.

בהמלצת האנשים הטובים מהפורום, הבוקר נפגשה מרי לו עם מיקי אברמוביץ' והיא עודדה אותה מאוד. היא ממש בסדר ולדעתי עכשיו יהיה טוב. אני חושבת שכשמתן יחזור ללימודים היא תשמח אם תבואי לביה"ס לעשות סדנה לילדים על התסמונת ואני הייתי מוסיפה סדנה גם להורים. וכמובן אם את מוכנה לדבר עם מתן, יש לך את הטלפון של מרי לו. מיקי תבוא ביום ראשון לביקור בית, ולאחריו תבוא לראות אותו "בביה"ס" שבבית. מדהים כמה מהר הדברים קורים כשיש אינטרנט. היום היתה כאן מרי לו וביקשה למסור הרבה תודות לכולם. היא בתחושה שהצלתם לה את הילד. והאמת... תיראו איך הדברים התחילו לזוז לטובתה. אז תודה בשם מרי לו לכולם.

 

[אילנה אמא של שי]

עמליה תמסרי למרי לו ../images/Emo50.gif../images/Emo24.gif

לה ולמתן ושיהיה לכם חג שמח ושנה טובה והצלחה בית הספר

 

[תיקי וזיו שגן]

ברוכה הבאה לפורום../images/Emo24.gif

ידוע שה"טיקים" מתגברים בשעת לחץ...התרגשות..וכו'. סה"כ הבן לא מכיר את כולם בביה"ס , מגן ילדים שהוא כמו כיתה אחת למעשה...פתאום יש הרבה כיתות והרבה תלמידים...וזה לא רק משחקים ושעת ריכוז..אלא לימודים יותר מרוכזים ומעט הפסקות. אז כן את יכולה להירגע אצל כולנו המצב אותו דבר או לפחות עברנו את אותה התגברות של ה"טיקים". שיהיה לו בהצלחה בכתה א'.ולילה טוב לכם

 

[הלנה]

בטינס שלום

מה שאת מתארת זה מאד טבעי וגם די מובן...הילדים מתפרקים איפה שהם מרגישים נוח..ותאמיני לי מנסיון עדיף ככה. לבן שלי אין כמעט טיקים אבל יש לו התפרצויות זעם. בבית ספר הוא תמיד צויין לטובה בנושא של התנהגות, תמיד מקשיב למורים, מכבד, בלי שום בעיות משמעת...בבית סיפור אחר לגמרי...לקראת סוף השנה שעברה התחילו התפרצויות גם בבית הספר וזה היה נורא, כל שבוע טלפון מהמורה (אני יודעת שיש כאלה שאצלןם זה כל יום)...וזה היה הרבה יותר קשה להתמודד עם ההתפרצויות שלו בבית הספר (בשלט רחוק בזמן שאני בעבודה) מאשר באלו שבבית.

 

[y a e l c 1]

../images/Emo60.gifערב טוב

אני יודעת שיש ילדים שמצליחים להתאפק לזמן ביה"ס אבל אצל בני יש יותר התפרצויות מאשר תיקים. התרופות תמיד הצליחו לעזור בקטע התיקים אבל בקשר לנתפרצויות זעם לא מצאתי וגם הפסיכאטרית די חוששת לנסות כל מיני תרופות שונות כי לרוב יש לבני תופעות לוואי לא נעימים. בכל זאת מה שרציתי להגיד שגם עם מלווה תמידי יש קטעים לא נעימים כמו התפרצויות זעם אוהמון יריקות ברגע שהוא יוצא מהכיתה ונסיתי להבין איך יכול להיות שבכיתה הוא לא יורק אבל הוא רק יוצא או שיש צלצול אז היריקות מתחילות. בהתחלה המלווה לא האמין אבל הוא לומד אותו כמונו. עוד דבר נכון אין לבני תיקים שכל כך בולטים אבל ההתקפים נעשים יותר ויותר חזקים ולא משנה מה קרה לפני שניה כי אם הוא לא מקלל אז משהו לא בסדר איתו. אני יודעת שזה נשמע לא הכי נעים אבל לומדים כל יום משהו חדש ואני אומרת שאצל בני זה לא הדבר הכי גרוע בעולם שיש דברים יותר גרועים. טוב לילה טוב ומקווה לשבת שלום וחג שמח וגמר חתימה טובה. יש לנו בעיה עם האינטרנט אז מקווה שתהנו בעוד במה ימים. להת יעל מהדרום.

 

[אילנה אמא של שי]

שלום

גם שי לא מצליח לשלוט בקללות ויריקות שזה כל יום אצלו גם המלווה לא הבין למה הוא עושה את זה עד שמיקי הסבריה לו את זה ואז הוא הבין שזה חלק מהטוראט גם בית הוא מקלקל ויש התקפי זעם . שהוא לבד שהוא יוכל לשלוט לפני אנשים זרים

 

[sun shan]

תופעת האיפוק ידועה ומוכרת!

עד גבול מסויים מצליחים טורטים להתאפק, אפילו מבלי שהם נותנים על כך את הדעת באופן מיוחד, שהרי אם הם מאוד משתדלים להתאפק, פורצים הטיקים ביתר שאת. התופעה אכן מוכרת וידועה. כל עוד אין התופעה מפריעה, עדיף להתעלם, אך כשמפריע הדבר, בעיקר חברתית ואולי אף התנהגותית שווה להתחיל בתרופות המפחיתות טיקים. התייעצו ברופא רציני, לפי אזור מגוריכם. עדיף לפנות לנוירופסיכיאטר, שכן רופא כזה מכיר את כל מגוון התרופות הקיימות לטוראט. בארץ קשה להשיג כזה רופא ונאלצים להסתפק בנוירולוג, שאינו מכיר את שלל התרופות בהם משתמשים פסיכיאטרים, או בפסיכיאטר, שאינו מתמצא בשלל התרופות בהם משתמשים נוירולוגים. בהצלחה ובריאות שלמה אילנה