שאלה לפונדקאיות..

[נועה277]

שאלה לפונדקאיות..

איך הצגתן את ההחלטה להפוך לאם פונדקאית בפני המשפחה? (הכוונה בעיקר להורים)
או אולי חיפשתן בכלל "אישור" מראש להחלטה?
מה היו התגובות?
ומה אומרים לסביבה בשלבים בהם רואים את ההיריון או רואים אותך אחרי הלידה, בלי תינוק?..
איך בכלל אנשים נוטים להגיב? כמו שאני יכולה לדמיין? - בצורה מתערבת וביקורתית?

אשמח לשמוע על כל הפן הזה.
מאוד לא הייתי רוצה להתייעץ ולבקש אישור להחלטתי אלא להציג עמדה מגובשת ומאוחדת (שלי ושל בעלי) - אבל אולי כדאי להציג את הדברים לפני התהליך?

תודה והמשך שבוע נפלא!

 

[טרולידי]

הסבר למשפחה

אז ככה, למשפחה שלי שמאוד מעורבת בחיי ומאוד חשובה לי דעתם, סיפרתי ישר, עוד לפני שהחלטתי, ממש בשלבי ההתלבטות. זאת הייתה החלטה טובה מבחינתי, כיוון שהם לוקחים חלק משמעותי בעזרה השוטפת וסביר להניח שינו מעורבים שמחתי מאוד לקבל את ברכתם ובעיקר את התמיכה והאישור לו הייתי זקוקה. לגבי משפחתו של בעלי.. זה קצת יותר מורכב.. משפחה דתית שקצת נרתעים מכל עניין הקדמה. בעלי סיפר להם כשבוע לפני הועדה, אחרי שרוב התהליך הביורוקרטי הסתיים.. בהתחלה הם היו קצת מסויגים אבל לא הביעו דעה יותר מידי, אבל כשבוע אחרי הם לקחו את בעלי לשיחת הבהרה וה ואמרו לו שהמהלך הזה לא מקובל כליהם וזה מעציב אותם. מאז, אני לא מדברת איתם. זהו בגדול. השאר אנחנו מחכים להריון כדי לספר.. בהצלחה בינתיים, והכי חשוב לשדר ביטחון והשלמה עם התהליך המדהים שאת הולכת לעבור

 

[גשם 11]

היי

אני חששתי מתגובתו של אבי בעיקר, סיפרתי להם לפני הוועדה.
אני רוצה להגיד לך שהתגובות של כל המשפחה היו 100 אחוז מפרגנות !
דודים שלא הייתי חייבת לפגוש לא ראיתי מהשלב שכבר אי אפשר להסתיר, אבל סתם בגלל שאין לי כוח לדבר שוב.
המשפחה המורחבת יודעים והתגובות הן חיוביות.
את תצראי שהאנשים יתייחסו אליך כאילו את איזו צדיקה- שכנים, קולגות, צוות רפואי.
גישה מתערבת וביקורתית- לא נתקלתי בדבר כזה. אולי מאחורי הגב- אבל זה כבר לא בשליטתי...

אם את ובעלך מציגים עמדה אחידה והחלטית- שייקפצו לך כולם .
הם לא משלמים לך חשבונות ! .

 

[talbensh]

החלטה

סיימתי תהליך לפני כמה חודשים, אני נשואה וגרה בישוב קהילתי דתי...
מבין כל חברי המשפחה הקשר שלי עם אמא שלי הוא הכי חזק ולכן איתה התייעצתי עוד בשלב מוקדם.
כשסיפרתי לה על הרעיון שלי להיות פונדקאית היא בהתחלה הייתה המומה ושאלה המון שאלות על התהליך.
אחרי שהסברתי לה את כל הפרטים הטכניים היא התחילה לעכל את העניין ואמרה לי כמה שאני אמיצה.
לאבא שלי סיפרתי רק כשהכל היה כבר סגור וכמה שחששתי מהתגובה שלו נדהמתי לגלות שגם הוא קיבל את ההסברים בהבנה. מה שכן הוא שאל אותי כמה פעמים "את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?"
המשפחה של בעלי היא דתיה לחלוטין אך לא נתקלתי בשום התנגדות אלא להפך. הם מיד הבינו למה חשוב לי לעשות את זה מצד המצווה החשובה.

הכלל שלמדתי מהתגובות של האנשים הוא שמי שמגיב לא בצורה מעודדת ומכובדת זה כנראה סימן שהוא לא מבין את התהליך ויש אנשים שבטוחים שפונדקאית מוסרת תינוק שהוא שלה.
ראיתי שכל מי שאני מסבירה לו את הפרטים הטכניים של התהליך, הבין וקיבל את זה ואף התייחס אלי כמו צדיקה (כמו שגשם אמרה....

לגבי הסביבה הרחוקה - אני גרה בישוב קהילתי דתי קטן. הבנות שלי די גדולות וידעו על התהליך מהרגע שהבטן התחילה לצאת ולכן אי אפשר היה לשמור את זה בסוד לאורך זמן.
כל חברה/גננת/מורה/שכנה ששאלה את אחת הבנות שלי שאלה מסוג "אז מה יוולד לכן - אח או אחות" קיבלה משתיהן הסבר מאוד ברור על ההריון המיוחד שלנו.
אני החלטתי שאני לא "צועקת" לכל הישוב שאני פונדקאית אלא אענה בכנות למי שישאל ויתעניין. כך שיצא שחלק מהשכנים ידעו לפני הלידה ולשאר האנשים נודע אחרי הלידה.
כך או כך מאנשי הישוב קיבלתי רק תגובות מפרגנות ותומכות.

 

[ערב אביב]

אני סיפרתי

להורים שלי כשבוע לפני החתימה בוועדה.
בהתחלה הם היו המומים, אבל אחרי שהסברתי את כל הפרטים,
בייחוד את העובדה שאלו לא ביציות שלי - הם נרגעו.
היום הם מאוד מקבלים את זה ותומכים ואמא שלי כל הזמן מתעניינת ומתאכזבת יחד איתי כשהבטא שלילית.
אחי ואחותי יודעים ותומכים וגם גם שתי אחיות של אמא שלי.
לשאר אני מניחה שזה יוודע כשיהיה הריון.
למשפחה של בת הזוג שלי סיפרנו קצת אחרי החתימה בוועדה והם מאוד הסתייגו ושאלו "למה אנחנו צריכות את זה". בכלל, הם כאלו שמנסים להתערב ולשלוט בכל דבר, אבל אחרי שבת הזוג שלי הבהירה להם שהיא רק מעדכנת ומיידעת אותם וממש לא באה להתייעץ או "לקבל את ברכתם"
הם הניחו לנושא.

לגבי העתיד - ברגע שיהיה ויראו הריון אני מניחה שלמי שקרוב אליי ומכיר אותי כן אספר, אבל ממש לא לכל קופאית בסופר שתאחל לי מזל טוב.
לא כי אני מתביישת חלילה, מצידי שכל העולם ידע, פשוט סתם לא יהיה לי כוח להכנס לזה שוב כל פעם מחדש (אפילו בתינוק שאני מטפלת בו וכולם בטוחים שאני אמא שלו ומחמיאים לגביו, אני פשוט אומרת תודה וזהו).

 

[יוצרת מציאות1]

ערב אביב

חייבת לכתוב לך .אני כל פעם מוקסמת ממך מחדש. אני עוקבת בבלוג שלך ופה בפורום ופשוט את מדהימה כל פעם מחדש !! אחרי המון כשלונות אכזבות וכו ואת אופטימית ככ !! לא יודעת מאיפה הכוחות .אבל כל הכבוד לך שאינך מתיאשת וממשיכה ומעודדת את המיועדת שלך. וחושבת על כל מיני נסיונות יצירתיים אחרי כל כישלון.את כנראה אישה חזקה ביותר כי לא כל אחת הייתה נשארת אופטימית אחרי ככ הרבה כשלונות. מאחלת הצלחה בהחזרה הבאה ...ההחזרה הגורלית ( לזוג שלך ) ואולי כמו שכתוב אצלך בניק * ערב אביב אחרי מאה שנות סתיו* שתזכי למנוחה ( קליטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ) אחרי ככ הרבה שעברת

מ ד ה י מ ה !

 

[ערב אביב]

וואו!!!

תודה רבה

ממש ריגשת אותי!
גם אני בעצמי לא ציפיתי להרגיש כמו שאני מרגישה ולהיות מעורבת כ"כ,
אבל זה מה שהדרך זימנה אלינו...
הלוואי הלוואי שכל האיחולים יתגשמו ושעברנו את כל הטלטלות הללו כדי
להגיע עד כה ולהקלט סוף סוף. זה יהיה שווה הכל!