כדאי לפתוח קצת ספרי היסטוריה
בשנות החמישים נהגו הפולנים בפתיחות גדולה כלפי כל יהודי שרצה לצאת, בבחינת אם לא אוהבים אותם אז שיצאו כמה שיותר מהר. בנוסף, היתה מערכת משומנת (ומשמנת היטב) של הסוכנות היהודית שטיפלה בכל יהודי שרצה לעלות לישראל. באופן כזה עלו רבים מברה"מ, כאשר הנהיגו את הרפטריאציה (השיבה למולדת) של פולנים שברחו מזרחה לברה"מ בזמן המלחמה ורצו לחזור למולדתם פולין. הם לקחו עימם את בני משפחתם (אלו שהקימו משפחה שם) עברו לפולין ומשם כבר הדלתות היו פתוחות. היה ידוע במעברי הגבול כי מי שמגיע עם תעודת מעבר רוסית, לא שואלים שאלות ונותנים לו לצאת מהר מפולין בלי שום מסמכים פולניים. היו בלודז' דירות בהן הדיירים התחלפו כל מספר ימים, והיה ידוע שזה מקום מעבר ליהודים בדרך לישראל. רבים מיהודי פולין אכן נסעו גם כן, ורבים נשארו בהאמינם כי עתידם נמצא במקום בו הם מכירים את השפה, התרבות, יש להם פרנסה בטוחה וכד'. בנוסף, רבים נשארו מנימוקים אידיאולוגיים של אהדת הקומוניזם ורצון כן ואמיתי לבנות את הסוציאליזם במולדתם פולין. בשנת 1968 נותקו יחסים דיפלומטיים של ישראל עם פולין, על פי מצוות מוסבקה כמובן, בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים. העיתונות באותה תקופה כמו גם הרדיו והטלביזיה מלאו במאמרי שיטנה נגד ישראל ומיד בלחצי האנטישמים כמובן גם נגד היהודים בכלל. הרצועה המקומית התרופפה קצת והתחזק שלטון הדת בפולין. הונהגו שיעורי דת כשיעורי חובה בבית הספר, והכומר המקומי תמיד הקפיד להוציא מהכיתה הילדים ממוצא יהודי. הילדים כמובן חזרו הביתה בוכים לאחר שחבריהם לכיתה הפליאו בהם מכות נחרצות כלא ראויים ללמוד את עיקרי הדת. החל מסע שיסוי נגד יהודים, פיטורים מהעבודה, סילוק יהודים מבתי ספר ואוניברסיטאות (באונ' וורשה יש לוח זכרון לאירועי התקופה כאשר הרגו סטודנטים מפגינים), וכמובן מעמדות משמעותיות במערך השירות הציבורי בהן החזיקו יהודים רבים שהוכיחו נאמנותם לשלטון הקומוניסטי. חלק מהאנטישמיות הפשטנית בקרב פולנים בעיקר במקומות מרוחקים מהמרכז היתה דווקא בגלל נאמנות זו לקומוניסטים, כך שבסופו של דבר היהודים יצאו קרחים מכל הכיוונים. היו לא מעט יהודים שבעקבות מסעות ההטפה האנטישמיים של נציגי הדת בפולין, מעודדים ע"י השלטונות כמובן, נסעו משם לשבדיה, לדנמרק, לגרמניה המערבית, ולכל מקום למעשה שאיפשר להם קליטה מסודרת כפליטים עם הסיוע הנלווה לכך. חלק הגיעו גם לישראל, עם כל הקשיים הנילווים לכך כמו שפה חדשה, תרבות זרה, בעיות קליטה קשות וכו'. ישראל היא אולי המקום היחידי נטול אנטישמיות במובנה האירופאי של המלה, אך בהחלט זה לא המקום היחידי בו יכול יהודי לחיות בבטחה בחיי היום-יום שלו. למה לא עברו לישראל כאשר היה אפשר לעשות זאת? שאלה קשה וטובה, ומאד מסובכת. שאלה מסובכת יותר היא מדוע נשארו לגור בפולין, למרות כל מה שעבר על היהודים שם. אי אפשר לענות על כך באופן פשטני וכוללני, הסיבות מרובות ומגוונות. לא ידעת שכל כך הרבה יהודים היו בפולין בשנת 1968? ולמה שתדעי? התענינת ולמדת הנושא בעבר? הרי עד היום אין אפשרות לענות על השאלה הפשוטה : " כמה יהודים חיים היום בפולין? " ואסיים באנקדוטה, שיכולה להסביר לא מעט מהמצבים עליהם את שואלת: נוסע יהודי זקן ברכבת מוורשה לעיירה. עולה לקרון הרכבת אדם צעיר נאה מראה, לבוש בחליפה מודרנית, מתישב ופותח עיתון המקובל בקרב האינטליגנציה הפולנית. פותח היהודי הזקן ואומר: "שלום לאדון הדוקטור יבווקובסקי" עונה לא הגבר: " אכן אני דוקטור ושמי יבווקובסקי, אבל כיצד אדוני יודע זאת?" משיב הזקן: " כאשר הפרחח הקטן של אפפלבאום הזקן מהשטעטעל נסע לוורשה ללמוד רפואה, ידעתי כי מי שיחזור משם יהיה כבר פאן הדוקטור הנכבד יבווקובסקי....." אז כל מי שיודע שלא נשארו יהודים בפולין, לא יודע כלום. מוישה קתוליק יכול להיות רק בפולין.
