שאלה למחשבה ...

[ASTROLOGY TEACHER]

שאלה למחשבה ...

במהלך שנים רבות של התעסקותי בנושא אסטרולוגיה ונומרולוגיה , ראיתי הרבה אנשים , הרבה מפות אישיות והרבה גורלות . למרות שאני יודע את התשובה לשאלה שאני עומד לעלות עכשיו , מעוד מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים בנושא : למה רוב האנשים מנסים לשנות אחרים ולא את עצמם ? למה רוב האנשים לא מסוגלים להסתכל על עצמם מהצד , ולהודות בטעות ? למה רוב האנשים מעדיפים את מצבם העגום אל פני השקעת מאמץ בניסיון לצאת ממנו ?

 

[CAT4]

כסנדלר אל סנדלר

הסנדלר הולך יחף אני בתור בדיד. יכול להסתקל לעצמי בעיניים ולהראות את הפגמים של עצמי. אבל מה כשאני צריך לפעול אני פתאום לא יודע מה לעשות. אין מה לעשות הסנדלר פשוט הולך יחף Y.G.A the CAT

 

[יופיאל]

מראות

העולם מלא מראות , אנשים שאנחנו פוגשים משקפים לנו משהו , אנחנו רואים את זה בקלות כלפי חוץ , כי הרבה יותר קשה להסתכל פנימה. בתת מודע , אנחנו יודעים שהם מראות , הם רק משקפים אותנו , אז אם נצליח לשנות את המראה... אנחנו נשתנה ? ברור שזה לא עובד , אנחנו צריכים לשנות את עצמנו... למה לא מצליחים להסתכל מהצד ? השכל פועל בצורה מאוד מתוחכמת , ושהאגו יודה בטעות? השתגעת? האגו תמיד ינסה לשכנע אותנו להשאר באותה תבנית שבה אנחנו עכשיו , כי השכל שונא שינויים , ובגלל זה רוב האנשים יעדיףו להתלונן על מר גורלם , ולהשאר בתבנית הסבל המוכרת להם , מאשר לעשות משהו חדש ולשבור תבניות. אנחנו מכורים להרגלים , רק ככה אנחנו מצליחים לחיות , בתוך תבניות. בגלל זה חייבים לשבור את התבניות , לשנות הרגלים , כדי שהמח יהיה יותר דינאמי ולא יהיה מקובע... באור ואהבה , יופיאל המלאך

 

[אוריאל מעוז]

לשנות אחרים ולא את עצמם...

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב רבי חייא בר אבא חלש (חלה), על לגביה (בא לבקרו) רבי יוחנן. אמר ליה (לו): חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך!(תן לי את ידך) יהב ליה ידיה ואוקמיה (נתן לו את ידו והקימו ממחלתו). (ויום אחר) רבי יוחנן חלש (חלה), על לגביה (בא לבקרו)רבי חנינא. אמר ליה: חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך! יהב ליה ידיה ואוקמיה (נתן לו את ידו והקימו ממחלתו). (ושואלים) אמאי? (למה) לוקים רבי יוחנן לנפשיה! (שרבי יוחנן יקים את עצמו) - אמרי (אמרו): אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (מי שבתוך הצרה חייב עזרה מבחוץ). אכן הדבר הכי קשה שיש זה לשפוט את עצמנו ועל כך כבר אמרו חכמים: ``אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו`` וגם ``הפוסל - במומו פוסל`` כי אדם רואה את התכונות השליליות שלו אצל האחרים. בספר תהילים כתוב פסוק: סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורודפהו. וחכמים אומרים שהשלב הראשון במצב קשה הוא - סור מרע (פאסיבי) ורק שלב אחר כך הוא לעשות טוב (אקטיבי). ומכיוון ש``יצר לב האדם רע מנעוריו`` קשה מאוד לעשות את המאמץ האקטיבי לשינוי. אור וטוב אוריאל מעוז

 

[אלדד-ב]

האם כך ?!

שלום אוריאל, אצטט את משפט הסיום מדבריך : ``ומכיוון ש``יצר לב האדם רע מנעוריו`` קשה מאוד לעשות את המאמץ האקטיבי לשינוי`` . האם חשבת על המשפט לפני שאמרת אותו ?! ואם כן, האם אתה מאמין במשפט שזה עתה כתבת ?! שאכן, יצר ליבנו מקורו ברוע ?! המשפט הזה מייצג תפיסת עולם שלא הוכיחה עצמה לאורך כל ההיסטוריה. תפיסת העולם של שכר ועונש. תפיסת עולם זו גורסת כי נולדנו ``רעים`` ובאנו לתקן את עצמנו. היא גורסת שמקור קיומנו הוא בחטא (יש הקוראים לכך חטא האדם הקדמון), ומעתה והלאה כל מחשבה , הרהור, מילה שלנו תישפט , אם לגן עדן ואם לגיהנום. מה הטעם לבצע שינוי אם היסוד הוא רע, אם בין כה וכה לא אגיע לשלמות, כי אני לא מושלם, ,אם בין כה וכה אשלם על החטאים שלי. תפיסת עולם זו מנסים להנחיל לנו אלה ש``מחזיקים`` בדת, אולם אין סיכוי שזו היתה הכוונה. הבט על העולם כיום... התפיסה הזו לא עבדה.נקודה. אני חושב שקשה ``לעשות את המאמץ האקטיבי לשינוי`` כי אנו שבויים בתפיסה המעוותת הזו. מעוותת - פשוטו כמשמעו - האמת הנצחית עוותה. האמת , הרי היא פשוטה.. המקור האמיתי שלנו היא שמחה, היא אהבה אינסופית. המקור שלנו, כור מחצבתנו, הוא החיים, הוא אלוהים. כולנו חלקים של השלם , אנחנו אחד. החיים הם שינוי מתמיד (``הדבר היחיד שקבוע בחיים הוא השינוי`` אמר בודהה). המקור שלנו הוא ``טוב``, ולא ``רע``, כל דבר שאתה מקבל הוא טוב, רק שאתה לא יודע את זה. טוב ורע בעצם לא קיימים - הם שני היבטים שונים, שתי רמות שונות של אותה אנרגיה. שניהם בעצם דבר אחד. כמו קר וחם , כמו יהודי ומוסלמי , הכל זה גרסאות של אותו הדבר. אם נבין הוויתנו קיימת לעד, שאנחנו כאן רק כדי לצמוח ולהתפתח, וזו מטרתנו היחידה - לבטא ולהגשים את מלא הדרנו , השינוי יהיה דבר פשוט וקל, כמו הנשימה. השינוי יקודם בברכה. אנו נרצה ``לזרום`` עם השינוי, להיות איתו. אף אחד לא ``ישפוט`` אותנו על מעשינו, כי בידינו הבחירה. ברמה גבוהה יותר של הדברים, אני הוא האחר והאחר הוא אני ,זהו הביטוי הגבוה ביותר של ``ואהבת לרעך כמוך``. we live forever and there is only one of us אנו חיים לנצח, ויש רק אחד מאיתנו. המסר הזה נחוץ לכולנו כמו אוויר לנשימה. רק מסר זה יביא לסוף ההרג, המלחמות, השחיתות, לכריתת יערות, רצח בע``ח, רק מסר זה יביא לשינוי אמיתי בחיינו. לא יהיה לנו אינטרס לפגוע באחר, כי אז נפגע בעצמנו. לא יהיה טעם לשקר לאחר, כי אז אנו משקרים לעצמנו. לא יהיה טעם לקטול חיי אדם\בע``ח כי אנו חיים לנצח, הישרדותנו מובטחת. המניע לא יהיה יותר חטא ועונש, אלא מניע אמיתי, שבא ממקור הוויתנו... החמלה ובאהבה, אלדד

 

[אוריאל מעוז]

יצר האדם ר``ע מנעוריו....

אלדד היקר. אכן חשבתי על המשפט לפני שכתבתי אותו, חשבתי עליו המון במהלך צמיחתי הרוחנית ואני עדיין חושב עליו היום, כל יום, אך בדבר אחד חטאתי זה שלא פירשתי אותו כשכתבתי אותו בהודעה הקודמת לכן אפרש כאן: המושג ``רע`` הוא ראשי תיבות של רצון עצמי. כאשר האדם בנעוריו הוא דואג רק לעצמו ומצפה שכל העולם ימלא אחר בקשותיו (אבא תן לי, אמא תתני לי) וזה נובע מחוסר מודעות ורק לאחר לימוד וחינוך לערכים האדם מודע לכך שהעולם תלוי בנתינה וקבלה ושגם הוא צריך להשקיע בואהבת לרעך כמוך, ובמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. ואם אדם נשאר ברצון העצמי (ר``ע) לאחר שגדל ויש לו מודעות פנימית הוא נהפך ל``רשע`` שזה ראשי תיבות של רצון של עצמי, ה``של`` מעיד על שייכות וממודעות על מעשיו. לכן האדם באשר הוא אדם צריך להביט על חייו במודעות ולהזהר לא להשאר ר``ע (רצון עצמי) ולא ליפול ולהיות רש``ע (רצון של עצמי) אלא לדבוק בפסוק סור מר``ע - עשה טוב לא להיות אגואיסט ולעשות למען האחר. מקווה שהבהרתי את עצמי אור וטוב אוריאל מעוז

 

[פרי מגדים]

איזה הסבר נפלא ! תודה אוריאל.

 

[ASTROLOGY TEACHER]

`` באתי לעזרה ... ``

אלדד , אני חושב , שמה שאוריאל התכוון אליו , זה שאדם נוצר ככלי לקבל (את האור שנותן לו אלוהים) , ולזה הוא קורא ``רוע``. מה שאדם עושה במשך כל חייו וגילגוליו בכדי להדמות לאלוהים , זה לפתח את היכולת ``לתת`` מעצמו , ובכך להתקרב כמה שרק ניתן לאלוהים , אל האור .

 

[אלדד-ב]

תשובות מאירות...

אכן, תשובות מאירות קיבלתי מכם ... לא הייתי כלל חושב על הכיוון הזה, של הרצון העצמי. זוהיא נקודת מבט ששופכת אור על הציטטה הנ``ל, ורק מזכירה לי כי ``אין להסתכל על הקנקן אלא במה שבתוכו``. תודה לכם אלדד

 

[CAT4]

יפה. (-:

יפה שי פה גם משיהוא שיודע לצטט מין המקורות האמיתיים שלנו (היהודים) אבל בשביל אנשים פשוטים כמוני. אתה יכול בבקשה לתרגם את הציטוט הזה מארמית לעברית.

 

[פרי מגדים]

ייחוס סיבתיות, הקושי לחולל שינוי

א) מדוע אנשים לא רואים את הבעיה של עצמם או לא מודים בקיומה: ההסבר הרגיל לכך (ההסבר שפרוייד חשף אותו על ידי חשיפתם של מנגנוני ההגנה) הינו: בגלל ההגנה על האגו, הגנה באמצעות השלכת מגרעותינו על הזולת ועל ידי האשמת הזולת. אך קיים גם הסבר מעניין בכיוון אחר (הסבר שהתפתח בתוך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית). יש אבחנה בין ``הפועל`` (או ``השחקן``), שהינה הדמות העומדת במרכז, לבין ``הצופה`` שעומד בסביבה, ברקע וצופה על ``הפועל``. ברמה התפיסתית הפשוטה, כאשר האדם צופה, הוא רואה את סביבתו ``כדמות`` כאשר הוא עצמו ``ברקע``. כאשר אחרים צופים, הם רואים אותו ``כדמות `` ואת סביבתו ``כרקע``. עד כאן התיאור התפיסתי. נעבור לייחוס התנהגות. כאשר מייחסים סיבתיות להתנהגות, כאשר עומדת השאלה האם הסיבה של התנהגות מסויימת מקורה ``בדמות`` או ``ברקע``, הנטייה הכללית היא לייחס את סיבת ההתנהגות אל ``הדמות``. יוצא מכאן, שהאדם ייטה לייחס את סיבת ההתנהגות של עצמו - בסביבתו, כאשר סביבתו תיטה לייחס את סיבת התנהגותו- בו. מה הסיבה לכך, שכאשר כבר האדם כן מודע לעצמו ורואה את בעייתו, הוא עדיין מעדיף את מצבו העגום על פני השקעת מאמץ בניסיון לצאת ממנו ? 1. התנגדות לשינוי, כי המערכת האישיותית, גם כאשר היא איננה מתפקדת בצורה טובה, יש לה את האיזונים שלה, אפילו שאלה איזונים ``עקומים``. כאשר ההתנגדות מהווה תגובה ספונטאנית של המערכת לשמור על האיזון שלה. 2. פחד משינוי. כאשר המצב הישן, הלא-טוב, אך הידוע - פחות מפחיד מהמצב החדש, הטוב. אך הלא ידוע. 3. הרגל, קיבעון ונוקשות. כאשר המערכת הקיימת, מרוב זה שהיא חוזרת וחוזרת על עצמה, יצרה תבנית מקובעת ונוקשה. (דמיין מכונית ששוקעת יותר ויותר עמוק, ככל שהיא חורצת את אותה פיסת קרקע מתחתיה). כך כאשר כבר האדם רוצה להשתנות, אזי זה מאד קשה לו, כי ההתנהגויות הישנות חוזרות באופן אוטומטי ``לחריץ שלהם``. באור ואהבה, פרי מגדים

 

[CAT4]

מש שאת אומרת

הוא שבי אדם פשוט מפחדים מהחדש והלא ידוע? Y.G.A the CAT

 

[פרי מגדים]

אכן כן !

 

[CAT4]

O.K אז אם כך

התחלנו בשאלה למה אנחנו לא עוזרים לעצמנו ולאחרים כן. אם אנחנו מפחדים מהחדש ולא ידוע ולא שוברים את התודה הזואת אז... אנחנו גם לא לאמדים על דברים חדשים ולא מודעים להם. וככה שאנחנו לא יכולים לעזור לאחרים. אבל מה לעשות אנחנו לומדים על דברים חדשים ומנשים לעזור לאנשים אחרים. אבל כאשר אנחנו צרכים לעזור לעצמנו אנחנו פשוט לא עושים כלום. והשאלה היתה למה? אם היוני ממשיחים לפחד מהחש לא היינו לומדים על החדש. והזאת השאלה. Y.G.A the CAT

 

[פרי מגדים]

תגובה ל``אז אם כך``

Y.G.A היקר, מה שאתה אומר הוא מאד הגיוני לו המורה (לאסטרולוגיה), היה אכן שואל את השאלה: למה אנחנו לא עוזרים לעצמנו ולאחרים כן. שאלתו הייתה (תעיין בבקשה שוב פעם בשאלותיו): למה רוב האנשים מנסים לשנות אחרים ולא את עצמם ? שזה כבר עניין אחר. כי כשלאנשים יש קונפליקט עם זולתם, הם נוטים לחשוב: אני ``בסדר`` , הוא ``לא בסדר``, אני ``צודק`` הוא ``לא צודק``... בנושא של העזרה. לגבי השאלה מדוע קיימת התופעה שאדם עוזר לאחרים אך לא לעצמו. זאת שאלה מורכבת שקשה לענות עליה בהכללה. בראש ובראשונה מפני שאותה הבעייה יכולה להיות שונה מאדם לאדם, לכן היא בעייה אינדיבידואלית. תלוי מי העוזר, מה הם בעיותיו שבגללם הוא לא עוזר לעצמו, כמו כן, למי הוא עוזר, באיזה תחום הוא עוזר (האם בתחום בעיותיו או בתחומים אחרים), האם באמצעות עזרתו לאחרים, הוא בורח מבעייתו, או להיפך, הוא מנסה לעזור לעצמו דרך עזרתו לאחר ? הכללה קיימת רק כאשר מדברים על ``אמא הפולניה`` שמקריבה את עצמה לילדיה ואת עצמה היא מזניחה... אך הכללה, כמו כל הכללה, היא רק הכללה, וכך צריך להתייחס אליה (אל ההכללה, לא אל האמא...) בהרבה אור ואהבה פרי מגדים

 

[CAT4]

תודה על המידע

 

[איזונים]

תגובה לפרי מגדים

לגביהאמא הפולנייה אתה מכליל מאד ובהתייחס להכללה אמשיך בה היא נהינת וניזונה מ``כאילו להקריב למען הילדים`` ואולי בדרכה היא בורחת מהתמודדות בוגרת עם עצמה ומה שנקרה בדרכה?

 

[מיכל מנדל!]

ברוך בואך ומזל טוב על הפורום החדש

איזונים היי!!! ברוך בואך לפורום מודעות פנימית. זאת ההזדמנות שלי לאחל לך בהצלחה על פתיחת הפורום החדש בניהולך. חזק ואמץ. הרבה אור ואהבה ללא תנאי וללא גבול. מיכל

 

[נוגעת - לא נוגעת]

לא מזדהה עם הקביעה הזו.

עושה בעיקר לשנות את חיי ו.. לחיות. משתדלת לא `סתם להתקיים`. האמת היא שהרבה יותר קל סתם להתקיים. לחיות ממש עם עשייה לשינויים פנימיים והתפתחות זה הרבה יותר קשה. ובאמת לא קל לי. אבל רק כנגד חיכוך גדלים. וסביבי פוגשת די הרבה אנשים שנמצאים, כמוני, אי שם בתוך המסע הזה.

 

[jongler]

תשובה מן החיים

היי כבר כתבתי כאן מספר פעמים כיצד המוח עובד ומה מטרתו - מטרתו לשרוד, להשאיר אותנו חיים נקודה . אך כשהוא עובד במלא המרץ אנו בני האדם מנוטרלים, אנו פועלים כנהגים אוטומטים ללא חיים, כל פעם שהמוח מגלה סיכון, ולו הכי קטן - פחד עולה, עלבון, כעס, אשמה בכל מיני מצבי צבירה שונים ומוכרים ולעיתים מוכרים פחות. כאשר ילד נולד להוריו וכל עוד הוא לא למד את השפה, השכל, המוח אינו פעיל דיו על מנת לתפוס שליטה על הבחורצ`יק הקטן - הילד בנירוונה, הוא בגן-עדן, הוא עדיין לא אכל מפרי עץ הדעת, אין אסור ומותר, אין צריך או כדאי, אין ``נו נו נו`` - כי אין מילים ואין פירושים, הכל פורח, הכל חדש וטרי, הכל באהבה! ואז המוח גדל, הוא קולט את השפה, אמא ואבא כבר לא אנשים נחמדים, והם הכי קרובים, בשביל לקבל יחס אהוב ושווה צריך לעמוד בתנאים מסוימים, צריך למלא אחר ההוראות, וזה מותר וזה אסור, וזה ``נו נו נו``, וזה ``אמרתי לך?!`` ``פויה``, ``ילד רע`` - הילד גורש מגן עדן והילד צריך לשרוד על מנת להיות שוב שווה ונאהב וכאן נכנס השכל לפעולות חדשות - הוא סופג, הוא לומד מה גורם ולו הרגשה קטנה, איזו מניפולציה תיגרום להרגשה של ``שווה`` ואיזו מניפולציה תגרום להרגשה של ``נאהב``, אך לפני הכל צריך לבחור מודל לחיקוי - מי שורד הכי טוב בבית? - אמא?! או אבא?! את מי נחקה???? הילד גדל ומרגיש טיפש! כי כולם אומרים לו כך, המוח מחפש שיטה לחפות על הרגשה זו - פתרון : להכחיש את הטיפשות ו``הלא יודע`` להסוותה ע``י המלצות לאחרים, לאמר לאחרים כיצד לחיות את חייהם,ללמדם שהם טועים! להוכיח אחרים, אם לא בפניהם אז מאחורי הגב, להוריד אחרים על מנת לעלות מעל! להיות צודק תמיד! והילד גדל, והאומללות גדלה, יש שיראה אותה לעיני כל עלמנת לקבל יחס ``מזדהה`` מן הסביבה, למען יקבל יחס שכביכול ``אוהב`` ואנשים נוספים יבוא ויגידו לו איך לתקן את חייו ומה לעשות ואיך לחיות נכון.... (- משול הדבר לאחד המקבל אפס בבחינה המלמד מישהו שכרגע נכשל.....) ויש שלא יראה כל זיק של אומללות אלא ישמור אותה פנימה, והוא יאכל מבפנים, הוא הרי צריך להוכיח כל הזמן כמה הוא שווה וכמה אהוב... וכך הסביבה כולה - נוירוטים! באהבה JonGler