גם אני חושב על זה הרבה../images/Emo26.gif
לפעמים מנסה להבין, איך ייתכן שיצאתי חובב רוק מושבע כאשר בסביבה שלי אף אחד לא שמע רוק
תמיד אבא שלי היה מספר לי כמה הוא אהב "סגול כהה", "הגמלים", "הדלתות", "הצ'רצילים" (פעם היו מתרגמים כל שם...), אבל אין לו אף אלבום שלהם.... מגיל שנה הוא משמיע לי דקלון וציון גולן... ידיעותיה של אמא שלי מסתכמות ביהורם גאון (ומעט כוורת יש לציין), אבל שרית חדד לדעתה ענקית (אמא תתאפסי
) החברים שלי מתמחים בשמיעת זבל אורגני, מה שהולך היום בהתאם לתקופה, החל מדיסקו, טכנו, האוס, טראנס, צ'יל אאוט ולפי הבנתם "רד הוט" זה רוק מתקדם פסיכדלי... אז איך הגעתי לזה
אח של חבר שלי,בגיל 12 הייתי שומע צלילים מעניינים מהחדר שלו, פעם דפקתי בדלת ושאלתי, ומאז הייתי מבלה אצלו יותר מאצל החבר... ככה גיליתי בהתחלה את Genesis, Dire Straits ואחרים וטובים. אם האוזן אוהבת והראש טוב, מספיק לשמוע פעם אחת כדי לרצות לחפש עוד, וככה עד היום, צריכים להיות פתוחים למוסיקה. שמעתם משהו טוב? אל תתביישו לשאול, אולי מאחוריו מסתתר עולם שאתם לא מכירים. אז מי מעצב את ההעדפות המוסיקליות שלנו? לדעתי זה בבן-אדם, יש כאלו שיילכו אחרי האוזן שלהם ואחרים שיילכו אחרי הרדיו, לצערי אני רואה היום יותר מידי אנשים שהולכים אחרי המועדונים שמשמיעים רק "מה שהולך". כשאני מנסה להסביר את הטיעונים שלי, אני פשוט אומר: "המוסיקה שאתם שומעים היא זמנית, האם אתה שומע אלבום ששמעת לפני שנה? לא!, למה? כי זו לא מוסיקה זו אופנה!, מוסיקה היא כזו שיכולה לחיות לעד"
) אז היינו כנראה גם נהנים להקשיב לראפ. וכך גם עם הגיל בתור ילדים קטנים אהבנו מאוד את השירים הדיי דבילים של קלטות הטלוויזיה לטף, קיום אנחנו חושבים שזה סתם רעש במקרה הטוב. בכל מקרה מה דעתכם?
