זה היה ה-קטע המביך של הערב
במקום לשיר את אחד משיריו של בוב דילן היא החליטה לשיר דווקא אחד משיריו של בוב מארלי, אולי כבר אז נולד הרעיון לשיר "כל אחד והבוב שלו".
יצא לי לשוחח עם מישהו שהיה בקהל באותו ערב והתרשמתי ממנו שהתנהגותו של הקהל לא היתה חריגה במיוחד. הוא מן הסתם היה המום, בעיקר באקט של קריעת תמונתו של האפיפיור (שדילן אחרי כמה שנים הופיע לפניו). אם לא די בזה דילן בעצמו עלה על הבמה כשהוא שתוי, טוב הוא היה חתן החגיגה. יש כאלה שטוענים שהערב הזה לא היה צריך בכלל להתקיים, כי הוא כשלעצמו היה הזוי. בעיניי כמי שהקשיב ברדיו וצפה בטלויזיה זה היה ערב מרגש וטוב שהיה, כי זה בהחלט מגיע לדילן.