שאלה לי..............קניתי דירה
- פותח הנושא טאבו
- פורסם בתאריך
בניה לא חוקית
מר א´ סוגר מרפסת בצורה לא חוקית, העיריה למרות שהיא מודעת לעבירה לא עושה דבר (אולי מכיוון ש א´ אלים, אולי כי ל א´ קשרים טובים ואולי פשוט מהזנחה). עברו שנים ולאחר זמן קנה את הדירה מר ב´. העיריה דורשת ש ב´ יהרוס את מה ש א´ בנה. מבחינה חוקית אולי ניתן לעיריה להתנהג כך, מבחינת הצדק הדבר תמוה ביותר. לדעתי ניתן לטעון להגנה מן הצדק ולזכות. ברור שאם העיריה דרשה מ א´ להרוס את שבנה, העמידה אותו לדין, הוציאה צו הריסה, דאגה לרישום אזהרה בטאבו, ובאופן כללי טיפלה בנושא, התוצאות המשפטיות צריכות להיות שונות. יגאל גולן
מר א´ סוגר מרפסת בצורה לא חוקית, העיריה למרות שהיא מודעת לעבירה לא עושה דבר (אולי מכיוון ש א´ אלים, אולי כי ל א´ קשרים טובים ואולי פשוט מהזנחה). עברו שנים ולאחר זמן קנה את הדירה מר ב´. העיריה דורשת ש ב´ יהרוס את מה ש א´ בנה. מבחינה חוקית אולי ניתן לעיריה להתנהג כך, מבחינת הצדק הדבר תמוה ביותר. לדעתי ניתן לטעון להגנה מן הצדק ולזכות. ברור שאם העיריה דרשה מ א´ להרוס את שבנה, העמידה אותו לדין, הוציאה צו הריסה, דאגה לרישום אזהרה בטאבו, ובאופן כללי טיפלה בנושא, התוצאות המשפטיות צריכות להיות שונות. יגאל גולן
תוכל לתת מראה מקום../images/Emo35.gif ../images/Emo104.gif
נראה לי מוזר לחייב בחובת הנמקה רק לפי 212, כיוון שסעיף זה דן בתוצאת המשפט, ולא בעילת התביעה. ייתכן אמנם שפסה"ד שהזכרת דן במקרה שבו העירייה החליטה מראש לבקש רק הריסה ללא הרשעה, אבל אם כך התוצאה תהיה גרועה מחינת בעלי הדירות כיוון שלהבא העירייה תבקש הרשעה ולדבריך לכאורה לא תצטרך להוכיח "צורך" בצו הריסה. ומעבר לכך - מה פירוש "צורך"? הרי החוק מורה על הריסה, אז איזו הוכחה נדרשת כאן? הייתי מאד שמח לעיין בפסה"ד אם יש לך מראה מקום.
נראה לי מוזר לחייב בחובת הנמקה רק לפי 212, כיוון שסעיף זה דן בתוצאת המשפט, ולא בעילת התביעה. ייתכן אמנם שפסה"ד שהזכרת דן במקרה שבו העירייה החליטה מראש לבקש רק הריסה ללא הרשעה, אבל אם כך התוצאה תהיה גרועה מחינת בעלי הדירות כיוון שלהבא העירייה תבקש הרשעה ולדבריך לכאורה לא תצטרך להוכיח "צורך" בצו הריסה. ומעבר לכך - מה פירוש "צורך"? הרי החוק מורה על הריסה, אז איזו הוכחה נדרשת כאן? הייתי מאד שמח לעיין בפסה"ד אם יש לך מראה מקום.
אשתדל להביא את פסק הדין
העיריה אינה יכולה לתבוע לפי 205 מבלי להוכיח מי בנה ומתי. זו הסיבה שהם תובעים לפי 212. השופט קבע שבתביעה לפי 212 יש "צורך" ציבורי בהריסה (לעומת 205 שלגביו ברור שיש צורך ציבורי - שחוטא לא יצא נשכר. כל זאת מהזכרון בלבד אשתדל בימים הקרובים להביא את פסק הדין או מראה מקום אליו. יגאל גולן
העיריה אינה יכולה לתבוע לפי 205 מבלי להוכיח מי בנה ומתי. זו הסיבה שהם תובעים לפי 212. השופט קבע שבתביעה לפי 212 יש "צורך" ציבורי בהריסה (לעומת 205 שלגביו ברור שיש צורך ציבורי - שחוטא לא יצא נשכר. כל זאת מהזכרון בלבד אשתדל בימים הקרובים להביא את פסק הדין או מראה מקום אליו. יגאל גולן
פסק דין רע"פ 124/01
פסק הדין המובטח (מקוצר המלא באתר בית המשפט), אני מקווה שהפירוש שאני נתתי לו נכון, לשיפוטכם! רע"פ 124/01 בפני: כבוד השופטת ט´ שטרסברג-כהן כבוד השופטת א´ פרוקצ´יה כבוד השופטת מ´ נאור המערער: זאב ניקר נגד פסק-דין השופטת מ´ נאור: 2. הבקשה שהוגשה לבית המשפט לענינים מקומיים היתה בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- (להלן - החוק) שעניינו הריסה ללא הרשעה. העבודות בוצעו בקומת הקרקע במקרקעין בהם מחזיק ומשתמש המערער. המערער סגר בקיר בלוקים, ללא היתר, לפני למעלה מ20- שנה, קומת עמודים מפולשת. בקיר, שאורכו 10 מטרים, הותקנו דלת ושני חלונות. בית המשפט לענינים מקומיים דחה את הבקשה למתן צו הריסה, אך בית המשפט המחוזי בערעור קיבל אותה. שתי הערכאות הסתמכו על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3490/97 יצחק נ´ הועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר סבא, פ"ד נב (1) 136 (להלן - פרשת יצחק), אך הגיעו לתוצאות שונות. המדינה הצביעה על גישות שונות המתגלות בפסקי דין שונים של בתי המשפט המחוזיים בעקבות פסק הדין בענין יצחק והסכימה למתן רשות ערעור. הרשות ניתנה. 3. הערכאה הראשונה הכריעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים וקבעה שהקיר נשוא הדיון איננו כלול בהיתר הבניה שניתן בשעתו. רק שלושה קירות של המבנה הוקמו על פי ההיתר שניתן. הקיר הרביעי - זה שעל הריסתו הורה בית המשפט המחוזי - הוא קיר של 10 מטר בתחום קווי הבנין. קומת הקרקע בה בנוי המקלט היתה אמורה להיות קומת עמודים מפולשת והיא נסגרה בצידה הדרומי בקיר שהוקם בלא היתר. 4. כל שנטען בבקשה המקורית שהוגשה לבית המשפט לענינים מקומיים ובתצהיר הנלווה אליה היה שהקיר נבנה ללא היתר, ועל כן התבקשה הריסתו. אחרי הגשת הבקשה המקורית ניתן, ביום 3.2.98, פסק הדין בענין יצחק. ב1.6.98- הוגשה בקשה מתוקנת. לבקשה המתוקנת נוסף נימוק שלא הופיע בבקשה המקורית לפיו הקיר מסוכן. נימוק זה נתמך בתצהירה של המהנדסת ברקוביץ: "השארתם של המבנים נשוא הבקשה על תילם עד התבלותם מבלי שנתקיימו כל הבדיקות ההנדסיות לבירור בטיחותם ויציבותם והתאמתם למטרות השימוש לו נועדו ובטרם נתמלאו כל הדרישות הארכיטקטוניות בדבר שמירה על קווי בנין והתאמת העבודות למראהו החיצוני של הבנין עלול לסכן את חיי הציבור ולגרום לפגיעה באחד משאר האינטרסים המוצדקים שלו". 5. המהנדסת ברקוביץ נחקרה על תצהירה בדיון בפני הערכאה הראשונה, וכך אמרה: "הקיר מסוכן מאחר ואין אישור מהנדס לתקינותו. טענתך כי הקיר מחזק את הבנין ומונע נזק אינה נכונה. הקיר יכול ליפול. אין חישובים סטטיים אין אינדיקציה ליסודות. לפי דעתי הקיר לא מחזק את הבנין. לשאלת בית המשפט אם הוא יבקש היתר בניה האם הוא יצטרך לבנות יסודות, אני לא מכירה את המצב בשטח ואני לא יכולה להגיד אם יצטרכו יסודות אם לא". 6. השופט ברוך, התייחס לטענתה של המהנדסת ברקוביץ בענין בניית הקיר שנעשתה בלי בדיקות הנדסיות, וקבע: "אינני מוכן לקבל טיעון זה. מדובר במבנה אשר נבנה כדין, יסודותיו והיציקות שבו נבנו כולם על פי ההיתר, אין די באמירה בעלמא של המהנדסת ולפיה לא בוצעו חישובים ביחס לקיר, דהיינו ביחס לבלוקים שממלאים את החלל התחום באמצעות היציקות שבמסגרתן הונחו הבלוקים, כדי להצדיק מתן צו הריסה. על פי שיטתה של המהנדסת הנכבדה, לא יתכן מצב שבו לא ינתן צו הריסה, שהרי ביחס לכל בניה בלתי חוקית אין מבוצעות הבדיקות הנדרשות בחוק, ואם כן התוצאה המתבקשת היא שחייבים להינתן צווי הריסה, כדבר שבשגרה, והרי זה בדיוק מה שקבע בית המשפט העליון שאין לעשות". 7. בית המשפט לענינים מקומיים דחה את הבקשה למתן צו הריסה. הוא ציין בהחלטתו כי לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה לפי סעיף 212 לחוק, בשים לב למכלול הנתונים שמובאים בפניו. עוד קבע בהחלטתו כי על התביעה להוכיח קיומם של שיקולים ציבוריים חשובים להריסה ואלו מעומתים עם השיקולים שמעלה המתנגד לצו. לאחר שדחה, כפי שפורט, את קביעתה של המהנדסת לפיה טעמי בטיחות מחייבים הריסת המבנה - דחה את הבקשה. 8. בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את הערעור. בפסק דינו הוא ציין כי עצם העובדה שמדובר במבנה שהוקם שלא כחוק מהווה ענין ציבורי חשוב ויש אינטרס בהריסתו, כדי שחוטא לא יצא נשכר ולא תשרור אנדרלמוסיה בכל הנוגע לחוקיות הבניה. 9. נראה לי כי השוני בין גישת בית המשפט לענינים מקומיים לבין גישת בית המשפט המחוזי בענייננו הוא בשאלה מהי נקודת המוצא בבקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי היא שיש להרוס מבנה משנמצא שהוא נבנה שלא כחוק, אלא אם יראה המחזיק בו, או בעליו טעם טוב שלא לעשות כן. לשיטתו של בית המשפט לענינים מקומיים נקודת המוצא היא כי על המדינה - מבקשת הצו - להראות טעם לכאורה לביצוע ההריסה. אם כך תעשה, על המתנגד להראות טעם מדוע בכל זאת לא תבוצע הריסה. שוני זה בנקודת המוצא עולה גם מעיון בהודעת הערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי. 10. בשאלה היכן "נקודת המוצא" לגבי צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק אמר בית משפט זה את דברו בפרשת יצחק: "כאשר מדובר בהריסה מכוח הסמכות שבסעיף 205 לחוק התכנון, די לה לתביעה בקיומה של הרשעה בהקמת מבנה ללא היתר, והכלל שקבע בית-משפט השלום כנקודת מוצא למתן צו ההריסה במקרה דנן - ´אכן בדרך כלל בנין שנבנה ללא היתר דינו להיהרס´ - כוחו יפה בעניין זה. ברם, כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה - לפי סעיף 212 לחוק התכנון - שונים פני הדברים. בענין זה, אין די לה למדינה בהוכחה כי נתקיימו התנאים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, ועליה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של ´עניין ציבורי´ חשוב; כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו. צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה´עניין הציבורי´ גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד" (ע´ 142-141; ההדגשות הוספו בחלקן). דברים אלה - מקובלים עלי. לענין סעיף 212 - להבדיל מסעיף 205 לחוק - לא די למדינה להראות כי הבניה היא ללא היתר. עליה להראות "הצדקה" להריסה. למתנגד לצו לפי סעיף 212 האפשרות להראות מדוע לא "מוצדק" הוא להרוס את המבנה, ובית המשפט - מכריע. לא בכדי תיקנה המדינה את בקשתה בבית המשפט לענינים מקומיים לאחר פסק הדין בענין יצחק; אלא שהאחרון לא היה מוכן לקבוע על יסוד חוות דעתה של המהנדסת ברקוביץ שהמבנה מסוכן הוא. אני סבורה שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. 13. אציע לחברי לקבל את הערעור ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום, בלא צו להוצאות. הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ´ נאור. ניתן היום, ט´ באדר התשס"ב (21.2.2002).
פסק הדין המובטח (מקוצר המלא באתר בית המשפט), אני מקווה שהפירוש שאני נתתי לו נכון, לשיפוטכם! רע"פ 124/01 בפני: כבוד השופטת ט´ שטרסברג-כהן כבוד השופטת א´ פרוקצ´יה כבוד השופטת מ´ נאור המערער: זאב ניקר נגד פסק-דין השופטת מ´ נאור: 2. הבקשה שהוגשה לבית המשפט לענינים מקומיים היתה בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- (להלן - החוק) שעניינו הריסה ללא הרשעה. העבודות בוצעו בקומת הקרקע במקרקעין בהם מחזיק ומשתמש המערער. המערער סגר בקיר בלוקים, ללא היתר, לפני למעלה מ20- שנה, קומת עמודים מפולשת. בקיר, שאורכו 10 מטרים, הותקנו דלת ושני חלונות. בית המשפט לענינים מקומיים דחה את הבקשה למתן צו הריסה, אך בית המשפט המחוזי בערעור קיבל אותה. שתי הערכאות הסתמכו על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3490/97 יצחק נ´ הועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר סבא, פ"ד נב (1) 136 (להלן - פרשת יצחק), אך הגיעו לתוצאות שונות. המדינה הצביעה על גישות שונות המתגלות בפסקי דין שונים של בתי המשפט המחוזיים בעקבות פסק הדין בענין יצחק והסכימה למתן רשות ערעור. הרשות ניתנה. 3. הערכאה הראשונה הכריעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים וקבעה שהקיר נשוא הדיון איננו כלול בהיתר הבניה שניתן בשעתו. רק שלושה קירות של המבנה הוקמו על פי ההיתר שניתן. הקיר הרביעי - זה שעל הריסתו הורה בית המשפט המחוזי - הוא קיר של 10 מטר בתחום קווי הבנין. קומת הקרקע בה בנוי המקלט היתה אמורה להיות קומת עמודים מפולשת והיא נסגרה בצידה הדרומי בקיר שהוקם בלא היתר. 4. כל שנטען בבקשה המקורית שהוגשה לבית המשפט לענינים מקומיים ובתצהיר הנלווה אליה היה שהקיר נבנה ללא היתר, ועל כן התבקשה הריסתו. אחרי הגשת הבקשה המקורית ניתן, ביום 3.2.98, פסק הדין בענין יצחק. ב1.6.98- הוגשה בקשה מתוקנת. לבקשה המתוקנת נוסף נימוק שלא הופיע בבקשה המקורית לפיו הקיר מסוכן. נימוק זה נתמך בתצהירה של המהנדסת ברקוביץ: "השארתם של המבנים נשוא הבקשה על תילם עד התבלותם מבלי שנתקיימו כל הבדיקות ההנדסיות לבירור בטיחותם ויציבותם והתאמתם למטרות השימוש לו נועדו ובטרם נתמלאו כל הדרישות הארכיטקטוניות בדבר שמירה על קווי בנין והתאמת העבודות למראהו החיצוני של הבנין עלול לסכן את חיי הציבור ולגרום לפגיעה באחד משאר האינטרסים המוצדקים שלו". 5. המהנדסת ברקוביץ נחקרה על תצהירה בדיון בפני הערכאה הראשונה, וכך אמרה: "הקיר מסוכן מאחר ואין אישור מהנדס לתקינותו. טענתך כי הקיר מחזק את הבנין ומונע נזק אינה נכונה. הקיר יכול ליפול. אין חישובים סטטיים אין אינדיקציה ליסודות. לפי דעתי הקיר לא מחזק את הבנין. לשאלת בית המשפט אם הוא יבקש היתר בניה האם הוא יצטרך לבנות יסודות, אני לא מכירה את המצב בשטח ואני לא יכולה להגיד אם יצטרכו יסודות אם לא". 6. השופט ברוך, התייחס לטענתה של המהנדסת ברקוביץ בענין בניית הקיר שנעשתה בלי בדיקות הנדסיות, וקבע: "אינני מוכן לקבל טיעון זה. מדובר במבנה אשר נבנה כדין, יסודותיו והיציקות שבו נבנו כולם על פי ההיתר, אין די באמירה בעלמא של המהנדסת ולפיה לא בוצעו חישובים ביחס לקיר, דהיינו ביחס לבלוקים שממלאים את החלל התחום באמצעות היציקות שבמסגרתן הונחו הבלוקים, כדי להצדיק מתן צו הריסה. על פי שיטתה של המהנדסת הנכבדה, לא יתכן מצב שבו לא ינתן צו הריסה, שהרי ביחס לכל בניה בלתי חוקית אין מבוצעות הבדיקות הנדרשות בחוק, ואם כן התוצאה המתבקשת היא שחייבים להינתן צווי הריסה, כדבר שבשגרה, והרי זה בדיוק מה שקבע בית המשפט העליון שאין לעשות". 7. בית המשפט לענינים מקומיים דחה את הבקשה למתן צו הריסה. הוא ציין בהחלטתו כי לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה לפי סעיף 212 לחוק, בשים לב למכלול הנתונים שמובאים בפניו. עוד קבע בהחלטתו כי על התביעה להוכיח קיומם של שיקולים ציבוריים חשובים להריסה ואלו מעומתים עם השיקולים שמעלה המתנגד לצו. לאחר שדחה, כפי שפורט, את קביעתה של המהנדסת לפיה טעמי בטיחות מחייבים הריסת המבנה - דחה את הבקשה. 8. בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את הערעור. בפסק דינו הוא ציין כי עצם העובדה שמדובר במבנה שהוקם שלא כחוק מהווה ענין ציבורי חשוב ויש אינטרס בהריסתו, כדי שחוטא לא יצא נשכר ולא תשרור אנדרלמוסיה בכל הנוגע לחוקיות הבניה. 9. נראה לי כי השוני בין גישת בית המשפט לענינים מקומיים לבין גישת בית המשפט המחוזי בענייננו הוא בשאלה מהי נקודת המוצא בבקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי היא שיש להרוס מבנה משנמצא שהוא נבנה שלא כחוק, אלא אם יראה המחזיק בו, או בעליו טעם טוב שלא לעשות כן. לשיטתו של בית המשפט לענינים מקומיים נקודת המוצא היא כי על המדינה - מבקשת הצו - להראות טעם לכאורה לביצוע ההריסה. אם כך תעשה, על המתנגד להראות טעם מדוע בכל זאת לא תבוצע הריסה. שוני זה בנקודת המוצא עולה גם מעיון בהודעת הערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי. 10. בשאלה היכן "נקודת המוצא" לגבי צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק אמר בית משפט זה את דברו בפרשת יצחק: "כאשר מדובר בהריסה מכוח הסמכות שבסעיף 205 לחוק התכנון, די לה לתביעה בקיומה של הרשעה בהקמת מבנה ללא היתר, והכלל שקבע בית-משפט השלום כנקודת מוצא למתן צו ההריסה במקרה דנן - ´אכן בדרך כלל בנין שנבנה ללא היתר דינו להיהרס´ - כוחו יפה בעניין זה. ברם, כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה - לפי סעיף 212 לחוק התכנון - שונים פני הדברים. בענין זה, אין די לה למדינה בהוכחה כי נתקיימו התנאים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, ועליה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של ´עניין ציבורי´ חשוב; כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו. צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה´עניין הציבורי´ גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד" (ע´ 142-141; ההדגשות הוספו בחלקן). דברים אלה - מקובלים עלי. לענין סעיף 212 - להבדיל מסעיף 205 לחוק - לא די למדינה להראות כי הבניה היא ללא היתר. עליה להראות "הצדקה" להריסה. למתנגד לצו לפי סעיף 212 האפשרות להראות מדוע לא "מוצדק" הוא להרוס את המבנה, ובית המשפט - מכריע. לא בכדי תיקנה המדינה את בקשתה בבית המשפט לענינים מקומיים לאחר פסק הדין בענין יצחק; אלא שהאחרון לא היה מוכן לקבוע על יסוד חוות דעתה של המהנדסת ברקוביץ שהמבנה מסוכן הוא. אני סבורה שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. 13. אציע לחברי לקבל את הערעור ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום, בלא צו להוצאות. הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ´ נאור. ניתן היום, ט´ באדר התשס"ב (21.2.2002).
עוד עמנואל ויזר
New member
חן חן...השכלתני ../images/Emo13.gif ../images/Emo104.gif
והנה עוד חוק שהושלך לפח האשפה.... ואח"כ מתפלאים שכל אחד מצפצף על החוק...
והנה עוד חוק שהושלך לפח האשפה.... ואח"כ מתפלאים שכל אחד מצפצף על החוק...
צפצוף על החוק
אין מטילין גזירה על הציבור שהציבור אינו יכול לעמוד בה. עקרון חשוב זה נשכח על ידי המחוקק הישראלי פעם אחר פעם (ראה למשל חוק הפיקדון החדש). חוק התכנון והבניה גרם לכך שמאות אלפים ישראלים הם בבחינת עבריינים, עשרות אלפי צווי הריסה משפטיים אינם מבוצעים ומספרם אך הולך ועולה. מכל זה צריך להיות ברור שהחוק הוא חוק רע. יש צורך לתקן את החוק ולו בלבד מעצם העובדה שהוא מכיל אלפי עמודים כתובים שאינם תמיד ברורים והמכילים סתירות פנימיות רבות. העובדה ששופט מוצא לנכון לדרוש נימוק מדוע יש צורך להרוס קיר, מוזרה ביותר לאור העובדה שקבלנים בונים לא אחת קומות שלמות ללא היתר ומצליחים לקבל אישור בדיעבד לבניה. כאשר קבלן בונה קומה נוספת, אפילו באישור, ברור שבבנית היסודות נלקחה בחשבון העובדה שתיבנה קומה נוספת. נראה לכן שהקבלן השקיע כסף רב ולא נראה לי שהשקעה מסוג זה היתה נעשית אילו היה חשש שהבניה הנוספת לא תאושר בסופו של דבר. יגאל גולן
אין מטילין גזירה על הציבור שהציבור אינו יכול לעמוד בה. עקרון חשוב זה נשכח על ידי המחוקק הישראלי פעם אחר פעם (ראה למשל חוק הפיקדון החדש). חוק התכנון והבניה גרם לכך שמאות אלפים ישראלים הם בבחינת עבריינים, עשרות אלפי צווי הריסה משפטיים אינם מבוצעים ומספרם אך הולך ועולה. מכל זה צריך להיות ברור שהחוק הוא חוק רע. יש צורך לתקן את החוק ולו בלבד מעצם העובדה שהוא מכיל אלפי עמודים כתובים שאינם תמיד ברורים והמכילים סתירות פנימיות רבות. העובדה ששופט מוצא לנכון לדרוש נימוק מדוע יש צורך להרוס קיר, מוזרה ביותר לאור העובדה שקבלנים בונים לא אחת קומות שלמות ללא היתר ומצליחים לקבל אישור בדיעבד לבניה. כאשר קבלן בונה קומה נוספת, אפילו באישור, ברור שבבנית היסודות נלקחה בחשבון העובדה שתיבנה קומה נוספת. נראה לכן שהקבלן השקיע כסף רב ולא נראה לי שהשקעה מסוג זה היתה נעשית אילו היה חשש שהבניה הנוספת לא תאושר בסופו של דבר. יגאל גולן
פרט וכלל ../images/Emo104.gif
אין מדובר כאן בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, אלא בחוק שנועד להגן על הציבור והעבריינים הם שאינם עומדים בו. חוק התכנון והבניה נועד ליצור נורמות תכנוניות, כך שערי ויישובי ישראל לא יראו כמו מחנה פליטים. הבעיה היא, שהשלטון המקומי מאפשר השתלטות נורמות פסולות של תיחמון ועקיפה (ואני מצטער לומר שעיריית ת"א - ובמיוחד תחת הנהלתם של ה"ה מילוא וחולדאי - נוהגת בדרך פסולה זו כדבר של שגרה). הבעיה אינה אי בהירות בחוק, אלא רצונו של יזם או בעל נכס לעשות כרצונו בלי כל התחשבות בהשלכות על הציבור.
אין מדובר כאן בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, אלא בחוק שנועד להגן על הציבור והעבריינים הם שאינם עומדים בו. חוק התכנון והבניה נועד ליצור נורמות תכנוניות, כך שערי ויישובי ישראל לא יראו כמו מחנה פליטים. הבעיה היא, שהשלטון המקומי מאפשר השתלטות נורמות פסולות של תיחמון ועקיפה (ואני מצטער לומר שעיריית ת"א - ובמיוחד תחת הנהלתם של ה"ה מילוא וחולדאי - נוהגת בדרך פסולה זו כדבר של שגרה). הבעיה אינה אי בהירות בחוק, אלא רצונו של יזם או בעל נכס לעשות כרצונו בלי כל התחשבות בהשלכות על הציבור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.