משתמשת הרבה
ולא בשביל להצחיק מישהו, אלא בדיוק כמו שאמרה אלכסנדרה, זה או לצחוק או לבכות. אני מעדיפה "לצחוק" בעצמי ואחרים, שימצאו דרך להתמודד. מי שמכיר אותי משתף פעולה היטב ואחרים לפעמים בולעים בקושי. ובכל זאת לאחרונה שמתי לב שהתמתנתי קצת, מרחמת לפעמים על אנשים שאני יודעת שלא יודעים איך "לאכול" את זה. ואם כבר זה הנושא, סיפור מהימים האחרונים. התקשרתי לאכסניית נוער למסור פרטי כרטיס אשראי עבור הזמנה לפסח. [ לאחר אישור הפרטים שאלה הגברת בצד השני של קו: שני מבוגרים וכמה ילדים? עניתי: לא, מבוגר אחד וארבעה ילדים היא בלי להתבלבל: אה, עוד יותר טוב... אני: דווקא לא ממש היא: זה בסדר, הצטרפת למועדון אני: גם את במועדון? היא: כן כאן כבר לא יכולתי להתאפק ואמרתי: אני במועדון כי בעלי מת, מה אצלך? היא, בלי להתבלבל: אה, בעלי דווקא לא, אבל הייתי מוכנה להרוג אותו. האמת צחקתי, כבר מזמן אף אחד לא שיתף אתי פעולה עד כדי כך...