שאלה לי אליכם...

[מספרת הסיפורים 22]

שאלה לי אליכם...

בהנחה שילדינו אינם מובנים לבני גילם, ולבעלי התפקידים במסגרות החינוך הרגילות, למה לנו בעצם לשלבם בהן?
אני מביטה בבני שעל עצם אבחנתו מתקיימים חילוקי דיעות בין אנשי מקצוע ואנשי חינוך, ושאינו מצליח להשתלב לאורך זמן בכתות הרגילות, ונהנה מאוד בחברת ילדי כתת התקשורת בה מצוי, ושם הכי טוב לו בעולם, ושואלת את עצמי אם שילוב על כל מטרותיו החשובות (למי?) שווה את סבלו, או שעדיף להשאירו בחברתם של אנשים כמותו, ולהעצימו במקומות הטבעיים והנכונים עבורו.

אני מודעת לכך שכאן בפורום יש הורים לילדים ששילובם מוצלח, ובכ"ז, לפי הבנתי(ותקנו אותי אם אני טועה) לקראת המעבר לחטיבה או לתיכון, רוב המשולבים מגיעים בסופו של דבר לכתות התקשורת.
האם שווה לשלב ילד בחברה שלא בשלה לקבלו, שקיימת בה המון בורות לגבי עצם טיבם של ילדינו, ושפעמים רבות הם נפגעים קשות על ידה?
האם כדאי לשלב ילד כמו שלנו בכתה עמוסה שלרוב לומדים בה תלמידים עם קשיים אחרים לא פחות מאתגרים, ומורה חסרת כל הכשרה בחינוך מיוחד, וסייעת שלרוב אין לה כל רקע בחינוך לא כל שכן רקע בעבודה עם ילדי הקשת?

מאוד חשוב לי לשמוע את דעותיכם,
תודה

 

[רואה 6 6]

זו שאלה מאוד טובה.

אני בענין כבר שנתיים וכרגע זה עוד בסדר כי זה גן עדיין אבל אני ממש לא מתכוננת בעתיד להילחם כל רגע על ההמשך.
אם נצליח להגיע למצב שבו לא ידכאו אותו עם הכרח ליהיות כמו כולם אולי זה ייקרא הגשמה של השילוב על ערכיו.אני יכולה לומר שיש דברים שאני מראש אפתור את הילד שלי מהם.
עם זאת, אני לא סובלת את תרבות הגטאות והחצר האחורית. להרחיק מהפרצוף את כל מה שלא עומד באותו סטנדרט.זה קרקע לפשעים ולעוולות איומים.

 

[אמא לנער אוטיסט]

תלוי אם הרשות המקומית ובית הספר משתפים פעולה.

 

[1אילת2]

כי אין אלטרנטיבה.

לא תיאורטית, כי עוד כמה שנים כבר לא יהיה חינוך מיוחד, הוא יהיה כמו כולם, עם כולם, ויצטרך ללמוד איך להתנהג. אני מעדיפה שהוא ילמד את זה עכשיו, ולא לסלול לו את הדרך להוסטל. ולא מעשית, כי כיתת התקשורת אינה נותנת מענה חברתי, טיפולי, התנהגותי או לימודי.
את הבן שלי מלחיץ לנסוע במונית באופן קבוע עם אדם זר. לעיתים הבוקר קשה לו (כמו שלפעמים קשה לו במהלך היום) ואז הוא אינו מסוגל לצאת בשעה הקבועה בבוקר. כאשר הוא לומד בבית הספר המקומי, אני יכולה לקחת אותו. כאשר מדובר בנסיעה של חצי שעה, זה פחות נוח.
היום בני מסוגל להשאר בבית הספר עד שלוש, כשהיה צעיר יותר, חמש שעות הספיקו לו. כיתת תקשורת התישה אותו לחלוטין ולא השאירה לו אנרגיה ללמידה. יש עוד ועוד, על הקושי להשתלב בכיתה מקבילה שאינה הכיתה שלו, עם סיוע של סייעת ולא של משלבת שיודעת את עבודתה, עם למידה בכיתה תוך פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר ועוד ועוד.
אם בית ספר רגיל הוא מקומם של כל הילדים אז זהו גם מקומו של הילד שלי. וילדי הכיתה שלו, שלפי הססטיסטיקה הנוכחית, לפחות לאחד מהם יהיה ילד אוטיסט בתוך 25 שנה, ילמדו להכיל אותו. ואני אלחם על מקומו שם כי זה מקומו.

 

[ayalafree]

לילדים על הספקטרום פעמים רבות קל יותר לשחק עם ילדים נ״ט

פעמים רבות קל לילדים על הספקטרום לשחק עם ילדים נ׳ט. לפחות זה מה שקורא במקרה שלנו. חוץ מזה צריך להכין אוצו למאת לחברה הרחבה. אי אפשר שיחיה בבועה לעד

 

[dina199]

ולפעמים קל להם לשחק עם מבוגרים

או עם ילדים הרבה יותר צעירים מהם.
בחברה הרחבה (בחיים הבוגרים) אין שום הכרח להיות בקשר עם 'שכבת בני גיל' בלבד.

 

[dina199]

שאלת שאלה שגם אני רציתי לשאול

אבל פחדתי.
גם אני שמתי לב שזה התהליך.
נראה לי שבגיל הגן ויסודי ההורים מאוד רוצים שהילד יהיה 'כמו כולם' , ובחטיבה ותיכון באה ההכרה שמה שחשוב זה המקום שהכי מתאים לילד.

 

[נטלי אדיב פלג]

שאלה רלוונטית, תשובה ברורה

כמי שראתה לא מעט ילדים משולבים
ולא מעט ילדים במסגרות תקשורת
אני...ללא עוררין חסידת השילוב!!
נכון...יש לא מעט קשיים
צריך לבדוק היטב לפני שבוחרים ונכנסים למסגרת המשלבת
אבל הלמידה היא לאין ערוך יותר טובה
איכות החיים היא בפירוש יותר גבוה.
תקשיבי, ע"מ לשלב בצורה שמקדמת כמובן שצריך ללמוד היטב מה נדרש.
ע"מ לשלב צריך לא מעט משאבים.
צריך סייעת, שמקבלת הדרכה!
צריך כוחות נפש
אבל התרומה של זה לחיים של הילד ולמשפחה היא עצומה!!!!
זה מדהים לראות את הילדים המשולבים!
חוצמיזה
מה יקרה אם כל אמא תסתכל על מה שיש למערכת להציע ורק תגיד...
זה לא מספיק מקצועי אז נלך לתיקשורתי
תחשבי איזה כח עצום
יהיה
אם כל אמא תגיד, אני רוצה יותר מזה
מגיע לילד שלי יותר מזה
וכך נדחוף עוד ועוד לשינוי
בסופו של דבר בשנים האחרונות יש שינוי אדיר בנושא השילוב
בנושא התקציבים, הנגישות וכדומה
וזה גרגר קטן לעומת הישנוי שנדרש כאן
שינוי נולד מתוך אמונה ביכולת לשינוי ובהבנה מה באמת מגיע לילד...
בכל בחירה שתבחרי
שיהיה בהצלחה
נטלי פלג
0502767700

 

[TikvaBonneh]

שני דברים

למידה זה לא הכל. הכי חשוב שלילד יהיה טוב.
ושנית - לדחוף לשינוי המערכת - לא על גבו השברירי של הפידידון שלי.
הוא יותר מידי יקר לי.

 

[אמא מודאגת3]

יש לי שאלה

היות שאת מפרסמת את הטלפון שלך את אשת מקצוע? או הורה?
הלחץ שצריך להיות הוא בכיוון לשנות את כל מה שקורה היום בשטח בכיתות התקשורת והשילוב..

 

[dina199]

הלמידה הכי טובה של הבן שלי

(וזה חוץ מהמון דברים אחרים) הייתה בתיכון לחינוך מיוחד (פרטי).
ומהסיבה היחידה : זה היה המקום שהתאים לו.
במקום בו הילד מרגיש רע לא תהיה למידה , והיא גם לא תהיה מבחינת חשיבות במקום הראשון אצל ההורים.

 

[TikvaBonneh]

לי התשובה ברורה

לבן שלי יגרם נזק ריגשי אם ילמד בכיתה רגילה בשילוב יחידני.
אני מעדיפה שהילד שלי ימשיך ללמוד בכיתת תקשורת.
הייתה לנו עכשיו ישיבה עם ראש המתי"א ועוד עשרה אנשי מקצוע שכולן המליצו על שילוב יחידני.
פניתי אל המטפלת הריגשית שלו ושאלתי אותה אם אכן, בלב שלם היא יכולה להמליץ על שילוב, והיא הודתה שאני צודקת, וסרבתי להוציא אותו מכיתת התקשורת.

 

[מיק67]

אני לא מתלהבת משילוב בכלל

וזאת מכיוון שהסביבה כל כך לא מתאימה לזה מכל בחינה שהיא שמי שמשלם את המחיר הוא הילד המשולב.
בתי הספר עובדים לפי שיטה ארכאית שלא מתאימה לאף אחד ולא מאפשרת קיום של נטיות אישיות כלשהן, שלא לדבר על נטיות אישיות קיצוניות כמו של הילדים שלנו.
אפילו בבית ספר דמוקרטי הבחירות של הבת שלי היו קיצוניות, אבל שם עוד איכשהו זה התאפשר לפחות באופן פורמלי (כי גם שם גבות הורמו ולא היתה באמת הבנה עמוקה)
ומעבר לזה, החברה שלנו היא כל כך לא סובלנית וכל כך אלימה עוד מהבית שקשה מאוד ליצור כיתה מכילה וסובלנית. הכיתות מלאות וצפופות בצורה לא סבירה, רמת הלחץ בשמיים.
בעיני זו אכזריות ואני מאוד מצטערת על השלוש שנים שבתי סבלה שם.

 

[asa112]

אפשר לשאול למה זה חשוב לך ?

אם את מרגישה שבן שלך במקום שמתיאים לו, למה לא לשמוח וזהו ? למה מפריע לך שילדים אחרים משולבים ?

בקשר לשאלה, יכולה להגיד רק 2 דברים -
1) לא משלבים ילד אם הוא סובל
2) מישמשקיע בשילוב (ובלי השקעה זה פשוט לא עובד) - יודע למה לעשות זואת.

בגיל חטיבה הרבה ילדים עוברים לחינוך מיוחד, כי גיל הזה מאוד קשה וקשה מאוד לשלב בחטיבה.
זה לא אומר , שלא צריך לשלב בגיל של יסודי או גן.

 

[TikvaBonneh]

כי כולנו תלויים זה בזה

אם ילדים אחרים משולבים, אז הרבה פעמים אין מספיק ילדים כדי לפתוח כיתת תקשורת.
וגם - הילד שלי סבל מאוד בשילוב, אבל לא הבנתי שזה בגלל ששילוב לא נכון עבורו, או שקשה מאוד לשלב בגיל הזה.
וזה גם לא מה שהורים אחרים אמרו לי.
אמרו לי - מנחה השילוב שלך לא מוצלח, תחליפי מנחה. הסייעת שלך לא מתאימה, תחליפי סייעת. הוא לא מקבל מספיק התאמות - תשבי עם היועצת על ההתאמות שלו.
והייתה אמא אחת בודדה שבחטיבה העבירה לכיתת תקשורת ואני לא הקשבתי לה.
לכן אני חושבת שיש טעם בדיון בנושא הזה, וחשוב לשמוע דעות של הורים אחרים.

 

[מספרת הסיפורים 22]

היי אסא

אענה לך על שאלתך בשמחה- אחד הדברים שלמדתי במהלך העשור בו אני אמו של בני אהובי הוא שבכל הקשור אליו אין לי שום פריבילגיה לנוח לי על זרי הדפנה, ואני חיבת ל הז לבדוק, לשאול, לברר וללמוד, על מנת שאוכל לבחור עבורו את הטוב ביותר, כיוון שכשאני טועה המחירים הוא משלם גבוהים הרבה יותר מתוצאותיהן של טעויותי ההוריות על בני הנ"ט.
כיום הוא לומד בכתה ה, ומחכות לנו עוד שנים ארוכות במערכת החינוך, ואני כל הזמן מתלבטת לגבי המשך דרכו בה.
אין לי ברירה...
ומנסיוני- אני לומדת הכי הרבהמהורים כמוני.
תודה לכולכם על תגובותיכם מאירות העיניים.
למדתי המון, ואשמח לקרוא עוד...

 

[אמא בלו]

כמה קשה להחליט

על הדרך הנכונה לילד.
ומי באמת יודע?
איך היה לו אם היה נשאר כאן או הלך בדרך אחרת.

אצלי הדעות לשילוב היו חלוקות בין אנשי המקצוע הפרטיים וגם חלוקות בין הצוות החינוכי בבית הספר.
המנהלת אמרה לי שהיא תלך איתי יד ביד עם מה שאבחר.
בעיני הכיתה הקטנה לא התאימה לה וגם לא השילוב ולא ידעתי ממש מה לעשות. זה היה ברור שזה יהיה הכיוון של שילוב והשאלה עכשיו או בכיתה ב. היה נראה לי שהיא זקוקה לגירוי הסביבתי הזה למלא את הסקרנות הטבעית שלה.
מבחינה חברתית לא היה גם כך ענין גדול בילדי כיתת התקשורת וגם ההבנה שבכיתה ג יש קפיצת גדילה בילדים בהרבה בחינות אז החלטתי לשלב שיתרגלו אליה מעכשיו .

יש המון הצלחות ויש המון קשיים. בעיקר אני מסתבכת עם מציאת פתרון הולם לצהרונית.
ואני חושבת שהקשיים תמיד יהיו שם אם לא בכיתה עצמה אז בהפסקות ובכלל בהתמודדות עם החברה. ואני חושבת שהם רק ילכו ויגדלו ולכן צריך להתמודד איתם מהשורש מההתחלה.

די הופתעתי לקרוא שבחטיבה מקובל שחוזרים לכיתה קטנה ?

 

[מספרת הסיפורים 22]

אמא בלו תודה על תגובתך

מסייגת את דברי: לא "מקובל" שחוזרים לכתה קטנה בחטיבה, אלא כך קורים הדברים על פי מה שאני שומעת ומכירה בסביבתי. כמובן ששום דבר ממה שכתבתי לא קרוה באופן גורף, לא חקרתי את הנושאים, ואני מספרת אך ורק מידיעותי ונסיוני האישי.

 

[yuliyuli1]

בחטיבה הקושי החברתי גדל (גם לנ"טים)

אני בטוחה שאם היו אפשרויות אחרות גם לנט"ים הרבה נט"ים היו מחפשים בחטיבה לאן אפשר לברוח...

 

[ימימה]

אנחנו עברנו בחטיבה לכיתת תקשורת

לא "חזרנו", כי הוא אובחן רק בגיל 7, קצת לפני כיתה ב', ושולב עד כיתה ו'.
בסוף כיתה ו' החלטנו אכן להעביר אותו לכיתת תקשורת, החלטה שאנחנו מברכים עליה כל יום ויום. הסיבות היו - החשש שלנו שבכיתות הגדולות של החטיבה הוא ילך לאיבוד (38 ילדים לפחות לעומת 26-28 ילדים ביסודי שלנו, 6 כיתות בשכבה לעומת 2 ביסודי), הקושי בתקשורת עם בית הספר והמחנכת ובקיום דמות יציבה שהילד יכול לפנות אליה, כשהמחנכים בעצם רואים את התלמידים בערך פעם בשבוע (+הזמן שהם מלמדים מקצוע) וכמובן הקושי החברתי בגיל המסובך הזה שבין 13-16 שלא פוסח גם על נ"טים....
השילוב שעשינו, אגב, נחשב מוצלח, ועבדנו עליו קשה מאד. הבעיה היתה שמכיוון שהילד שלנו לא בעייתי

בית הספר לא רצה להתאמץ לעזור לו. היה "שקט תעשייתי" ומבחינתם זה הספיק. המחנכות היו נחמדות ומכילות, הילדים היו מקסימים ומקבלים - אז מה הבעיה?
אז אני יכולה להצביע על כמה בעיות: קודם כל - וזה משהו שהרגשנו כבר אז, ולא הצלחנו לפתור - בכל הקבלה הזו הייתה מידה רבה של פטרונות. תחושה של "אנחנו טובים, אנחנו מקבלים את השונה"

זה לא בלט, אבל זה היה שם ולי זה כאב מאד.
שנית, הם כאמור לא עשו כלום מעבר למינימום הקבלה הזו וכל נסיונותינו לעשות דברים שיתרמו גם לשילוב חברתי ממשי או לעתידו ולא רק לנוחות ביה"ס - נדחו.
והבעיה השלישית והחשובה מכל, שהבנו רק בדיעבד, היא כמה מאמץ הילד השקיע כדי לשרוד שם את היום יום (למרות שאהב ללכת לבית הספר). את זה הבנו רק כשראינו איך הוא פורח בכיתת התקשורת, איך ירד לו עול מהכתפיים ממש. איך מתוך תחושת הקבלה ומתוך ההקלה שהרגיש בכיתת התקשורת, הוא פתאום התבגר וצמח.
כמו תקווה גם אני מאמינה - שאף שצריך להתאים ולשנות את החברה כך שילדינו יוכלו להשתלב בבי"ס רגיל, והלוואי שיהיה יום שבו זה יקרה, בלי פטרונות ובלי טובות - עד אז אני לא מוכנה לעשות את המאבק הזה על גבו העדין של הילד שלי.... מבחינתי היכן שטוב לו, שם הוא צריך להיות.
לא מאמינה שילד עדין כמוהו יצמח מתוך מקום של קושי - זה רק מרסק אותו. הוא צומח מהמקומות שבהם הוא חזק ומחזקים אותו, וזו השאיפה שלי בשבילו.