ההבדל לא קשור לשאיבה בכלל.
הסיבה היא סוג הקרקע/מסלע שמשתנה בין איו"ש לרמה"ג.
בעוד רמת הגולן ברובה יושבת על קרקע מבזלת (תוצאה של הר געש עתיק), שעוביה הוא כ-100 עד 200 מטר, המים שיורדים שם מחלחלים דרך הנקבובים שבסלע, עד שמגיעים לשכבת קירטון (סוג של סלע משקע שאינו חדיר למים), ולכן פורצים מהקרקע לשפיעה של נחלים ומעיינות רבים.
כמוכן, מתחת לחרמון, יש מסלע גיר גדול, שמשמש כ"ספוג" למים, משחרר באיטיות את תכולת המים שאגר בחורף, כך ששפיעת נחל דן ממשיכה כמעט בקצב קבוע גם בקיץ.
לעומת זאת, איו"ש יושבת על סלע גירי בעובי של כ-300-500 מטר, מה שמאפשר להרבה מים להיות מוחזקים באקוויפר ההר, ורק בנק' מעטות בהן מתחת לאבן הגיר נמצאים סלעי קירטון (שאינם חדירים למים), נוצרת שפיעת מעיינות, העיקרים הם מקורות הירקון ונחל תנינים.
בשל מפלסו הנמוך של אקוויפר ההר, נחל ירקון נמצא על קו חוט השערה בו השפיעה תלויה בעצימות החורף, ואילו נחל תנינים שופע כל השנה.
בנוסף קיימים כמה איזורים יחסית גבוהים באיו"ש שיש שכבות קטנות של אבן קירטון מקומית, שיוצרים שפיעות בגובה של כ-400-500 מטר, מה שקרוי אקוויפר "שעון" (מהשורש "נשען"), ששופע בצורה אקספוננציונאלית לפי כמות המים בו, ולכן רוב השפיעה היא לאחר גשמים, לדוגמא נחל הסטף וחבריו הקרובים.
לכן רוב המים באיו"ש כלואים במסלע הגירי, ויש לחפור לעומק לצורך שאיבתם, ולכן גם ירידה קלה במפלס האקוויפר ההר תשפיע מיידית על השפיעות ממנו, בעוד ברמה"ג השפיעות הן רבות בשל עומק אקוויפר הבזלתי הרדוד, והשפיעה הרציפה מנחל דן, היא בשל גובה החרמון ועובי רב של שכבת הגיר שבו, שמאפשרים שפיעה רציפה גם בקיץ.
