שאלה לי אליכם:

[תמי ס]

שאלה לי אליכם:

אני לא שייכת לפורום הזה אלא לצערי לפורום השכן (אבדן) ויש לי שאלה, מקווה שאוכל לקבל מכם עצות. שכנתי ילדה פג בשבוע 30, מעיון קודם בפורום שלכם הבנתי שהשאלה המעצבנת ביותר ששאלו אתכם היא "כמה הוא/היא עלה/תה במשקל?". אני לא רוצה לעצבן אותה ולטעות בשאלות לא נכונות, מה שואלים על מנת להביע התעניינות? בינתיים שאלתי איך הוא נושם והבנתי ממנה שהוא כבר לא מונשם אלא נושם בכוחות עצמו, מה עכשיו? תודה מראש למי שיוכל לענות לי.

 

[אינה של יערה]

שלום תמי!

איזה כיף שיש חברות כמוך

לדעתי השאלה הכי טובה היא "מה שלומך?" כי אמהות לפגים בדרך כלל שוכחות את עצמן ושלומן. עוד שאלות שאני הייתי מקבלת בברכה הן "למי הוא דומה?" ו-"איך עבר היום?". (וכמובן לספר לה על הפורום הזה

). נושאים שעדיף לא להעלות הם "מתי הוא יוצא הביתה?" ו"אני אוכל לראות אותו?", וגם "אף פעם אי אפשר להשיג אותך בטלפון!" (בתוך הפגיה אסור לדבר בטלפון). לעומת זאת, היה לי מאוד נחמד כשחברות באו לבית-החולים בצהריים וגררו אותי לבית קפה בסביבה. שתהיה שנה יותר טובה מזו שהיתה...

 

[דבורי]

איך את מסתדרת?

נראה לי שעדיף לשאול ולהזדהות איתה, וגם לעזור לה (לבשל אוכל, לעזור עם הילדים האחרים..) כשהבת שלי היתה בפגיה העדפתי לא לשמוע יותר מדי שאלות, למרות שהיא לא היתה בסכנת חיים, ולא קטנה מדי (נולדה 1650 ג´). התגלתה אצלה בעיה חמורה בעין וידעתי שאנחנו עומדים כנראה בפני ניתוח וטיפולים לכל החיים, והייתי זקוקה לזמן שלי לעכל ולהתמודד. מצד שני הייתי כל הזמן בהתרוצצויות - בין הבן בחדר התינוקות לבת בפגיה לבן הגדול שבבית. ממש לא שמחתי לטלפונים וגם לא החזרתי טלפונים למי שהתקשר, ולא היה לי כח בכלל לספר על המצב, אבל שמחתי לעזרה (להעסיק את הבן הגדול, להקפיץ חלב לפגיה בלילה לאחר שהתאום חזר הביתה, ולאוכל מוכן כשגם הבת חזרה).

 

[טל של אשחר]

לכי על סיר מרק..

כל מי שעלה אלינו לרגל עם איזה אוכל שהוא לא סנדביץ ממזנון בית חולים עשה לנו את היום.

 

[אורן של איה]

תמי

תשאלי במה את יכולה לעזור. הילדה שלי יצאה מהפגיה לפני כחודש אחרי 79 יום אחרי שנולדה בשבוע ה-27. דוקא אני שמחתי שמתענינים במשקל שלה אבל לא יותר כי פשוט אין תשובות. מה שכן- עזרה היא בהחלט "עזרה". בין אם צריך לקנות משהו קטן, לצאת עם הכלבה, לבוא לארח חברה- כל אלה הם עזרות לגיטימיות שעוזרות להתמודד. והכי חשוב- לי מאוד עזר הפורום הזה. הרגשתי שאין בעולם אנשים שמבינים אותי יותר טוב מאשר חברי הפורום. שלחי אותה לפה. אני מבטיח שהיא תצא מפה רק ביום היציאה מהפגיה - בעזרת השם. ואסור, אסור, אסור להגיד- אני יודע, הכל יהיה בסדר, אל תדאגו. תגידי שאת מתפללת שהכל יהיה בסדר, שיהיה מה שצריך להיות (למרות שיותר קשה לאכל) וכו´, אבל לא "הכל יעבור בשלום- אתם תראו...". בהצלחה... אורן

 

[engel_j]

אותי זה לא עיצבן ששאלו אותי../images/Emo95.gif

על המשקל של ליאל,אנשים היתענינו מאוד מה קורה,שמחו מאוד שהמשקל עלה. סה"כ אין על מה כל כך לכעוס על אנשים שלא יודעים מה זה פג, אני בסברתי לחברים קרובים על כל מה שקורה וכל התהליכים, הם חיזקו אותנו,פשוט עיניין המשקל הוא מקור השווה לתינוק רגיל לשביל הפורפורציות. סה"כ גם אנחנו היינו מחכים בקוצר רוח בין השקלה להשקלה.