שאלה לי אליכם..
שלום אני יוצא בשאלה מזה שנתיים וחצי, קורא סמוי פה לעיתים (אפילו מכיר פה כמה). יש לי שאלה אליכם: בערך מאז שיצאתי משאלה, מטריד אותי העניין הזה, כל פעם בעוצמות שונות, בוריאציות שונות, לפעמים ברגש ולפעמים בשכל, או במיינד או וואט אבר, אני לא מצליח למצוא סיבה להצדיק את הקיום שלי. במילים אחרות - לקום בבוקר. עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים; מה אתה צריך סיבה לקיום, מזה הפלצנות הזאת, פשוט תחיה, בלי יותר מדי התפלצפויות. וזה נכון, גם אני חושב ככה (רוב הזמן לפחות..). הבעיה היא, כשהחיים לא הולכים ככ טוב, מה אז עושים. ואם זה משהו מתמשך? סדרת בעיות? קיום קשה? אתם מבינים, לדת, הבת **** הזאת, יש אחלה תשובה לזה, הרי לא משנה מה אתה ומי אתה ומה אתה עושה ואם הולך לך או לא, העיקר שאתה איש טוב שמשתדל (בגדול..). ולא רק לדתות המונותאיסתיאות, אלא לכל אחד שמאמין שאנחנו חלק מתכנית יותר גדולה, שיש איזה מישהו או משהו אי שם (או פה או בכל מקום) שאשכרה מעניין לו ת'תחת מה קורה בחיים שלך, או כמה אתה מתאמץ, ושיש לדבר הזה הכח להבטיח לך, שכמה חרא (אפשר לכתוב פה חרא?) שאתה לא אוכל - זה ישתלם בסוף. אבל אם אני אתאיסט? אם אני מאמין (ולו בגלל העובדה שאין אלטרנטיבה יותר נורמלית והגיונית לי) שאין שום דבר מעבר? שמה שרואים בעיניים - זה מה יש, שאין שום דבר קסום, אין נפש או נשמה, רגשות זה סתם כימיקלים נורא מורכבים, אנחנו כולה 6 מיליארד גושי בשר, מאד מאד מורכבים ומתוחכמים, שמתהלכים פה על הכדור הזה ומשחקים לעצמנו במשחק ההזוי הזה שנקרא "החיים"? אז כל עוד אני נהנה במשחק, פנאן, אבל אם אני סובל בצורה מתמשכת ועיקבית, כי הקלפים שקיבלתי על הפנים, לפרוש? אני מעלה פה את השאלה, חשבתי אולי הישהו פה עבר גם איזה משהו דומה, אולי תוכלו לתת לי איזה תשובה שתניח את דעתי, לפני שזאתי האחרונה הולכת ומתנדפת לה.. תודה!
שלום אני יוצא בשאלה מזה שנתיים וחצי, קורא סמוי פה לעיתים (אפילו מכיר פה כמה). יש לי שאלה אליכם: בערך מאז שיצאתי משאלה, מטריד אותי העניין הזה, כל פעם בעוצמות שונות, בוריאציות שונות, לפעמים ברגש ולפעמים בשכל, או במיינד או וואט אבר, אני לא מצליח למצוא סיבה להצדיק את הקיום שלי. במילים אחרות - לקום בבוקר. עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים; מה אתה צריך סיבה לקיום, מזה הפלצנות הזאת, פשוט תחיה, בלי יותר מדי התפלצפויות. וזה נכון, גם אני חושב ככה (רוב הזמן לפחות..). הבעיה היא, כשהחיים לא הולכים ככ טוב, מה אז עושים. ואם זה משהו מתמשך? סדרת בעיות? קיום קשה? אתם מבינים, לדת, הבת **** הזאת, יש אחלה תשובה לזה, הרי לא משנה מה אתה ומי אתה ומה אתה עושה ואם הולך לך או לא, העיקר שאתה איש טוב שמשתדל (בגדול..). ולא רק לדתות המונותאיסתיאות, אלא לכל אחד שמאמין שאנחנו חלק מתכנית יותר גדולה, שיש איזה מישהו או משהו אי שם (או פה או בכל מקום) שאשכרה מעניין לו ת'תחת מה קורה בחיים שלך, או כמה אתה מתאמץ, ושיש לדבר הזה הכח להבטיח לך, שכמה חרא (אפשר לכתוב פה חרא?) שאתה לא אוכל - זה ישתלם בסוף. אבל אם אני אתאיסט? אם אני מאמין (ולו בגלל העובדה שאין אלטרנטיבה יותר נורמלית והגיונית לי) שאין שום דבר מעבר? שמה שרואים בעיניים - זה מה יש, שאין שום דבר קסום, אין נפש או נשמה, רגשות זה סתם כימיקלים נורא מורכבים, אנחנו כולה 6 מיליארד גושי בשר, מאד מאד מורכבים ומתוחכמים, שמתהלכים פה על הכדור הזה ומשחקים לעצמנו במשחק ההזוי הזה שנקרא "החיים"? אז כל עוד אני נהנה במשחק, פנאן, אבל אם אני סובל בצורה מתמשכת ועיקבית, כי הקלפים שקיבלתי על הפנים, לפרוש? אני מעלה פה את השאלה, חשבתי אולי הישהו פה עבר גם איזה משהו דומה, אולי תוכלו לתת לי איזה תשובה שתניח את דעתי, לפני שזאתי האחרונה הולכת ומתנדפת לה.. תודה!