זן בודהיזם
זן או chan, כמו שהוא נקרא בסין יש לו קשר ישיר לבודהא-דהרמה. הבודהיזם שהתפרש לכל אורכה ורוחבה של מזרח אסיה, הגיע גם לסין, שם נוצר זרם ה chan שאחר כך הועבר ליפן ונקרא זן. כבר במאה הראשונה לפנה"ס הבודהיזם הגיע לסין ובמאה השישית הגיע ליפן ויצר את מאפייניו היפנים. הסינים החלו במלאכת תרגום רחבה של סוטרות מהודו, בעיקר סוטרות מהאייניות. אם חלוף הזמן תורגמו סוטרות רבות אחרות ופרשנות. באופן כללי, הזרמים בסין התחלקו לכאלו שיש להם קשר ישיר לבודהיזם בהודו (בעיקר יוגצ'ארה) וכאלו שהם יצירה סינית, הנשענת על סוטרות ופרשנויות שגם הגיעו מהבודהיזם בהודו (chan, pure land).בבודהיזם הסיני היו ויכוחים לגבי האם ההארה היא תהליך הדרגתי או אירוע פתאומי וזרם ה chan כמובן תמך ברעיון שההארה היא אירוע פיתאומי. אחד הרעיונות המרכזיים ב- chan, זה ה- tathagatagarbha ("טבע הבודהא") ורעיון הרייקות (sunyata). שני רעיונות אלו צמחו בהודו כחלק מזרם המהאיינה, שכמובן ראה את רעינותיו ודגשיו החדשים כמגיעים ישירות מהבודהא והעצם מגלים את התורה "האמיתית". ביפן, הזן קיבל את צורתו היפנית, אבל גם שם, הוא נשען על סוטרות בודהיסטיות כמו "סוטרת הלב", המדברת על הרייקות ומה teaching של הבודהא על ארבעת האמיתות הנאצלות.