שאלה להורים...

osnat057

New member
תגובה לחייכנית

מה ששאלת זו ה-דילמה...
עצם חיפוש המשפחה הביולוגית הביא (בעיני) בלבול כי ילד שננטש, יכול לפחד גם שההורה המאמץ יעזוב אותו ולכן חברתי הסתירה את התהליך. זה קרה אחרי שאביה המאמץ נפטר. עכשיו שאני חושבת שזו הסיבה, זה מדהים אותי!

לדעתי, הילדים ניתקו קשר (זמני בלבד) עם ההורים כי כל התהליך היה "גדול" עליהם והם לא יכלו להכיל אותו.
 
רוצה להבין וטוב יותר את דברייך

לגבי השורה האחרונה..
"לדעתי, הילדים ניתקו קשר (זמני בלבד) עם ההורים כי כל התהליך היה "גדול" עליהם והם לא יכלו להכיל אותו."

את חושבת שהתהליך היה גדול על הילדים או על המאמצים?
לא ברור לי.
כי אם "גדול" על הילדים- אין אפשרות של תמיכה רגשית מהמאמצים,לדעתך?
ואם "גדול" על המאמצים-
מה במאמצים מביא את הילדים לחשוב שהתהליך יהיה בלתי אפשרי להם לשאתו?
 

osnat057

New member
תשובה לחייכנית

טוב, זה מביא אותי לענות קצת יותר בפרוט.

לא כל אחד הולך באותו דרך. 2 ילדים היו מנותקים מההורים המאמצים בתקופת ה"מציאה" של ההורה הביולוגי. אחת חייה כמה חודשים עם האם הביולוגית וטילפנה ממנה למאמצים. כמובן שאחרכך חזרה לבית הוכר ואולי כמובן, המיטיב.

האם המאמצת סיפרה לי את הסיפור והילדים היו נוכחים. כולם הבינו שאין קשר בכלל בין התמיכה הנפלאה של ההורים המאמצים לבין הטלטלה של הילד שהופך בוגר ופותח תיבת פנדורה לא נודעת.

הילדים נעים בין רצונם לדעת מאיפה הם לבין הרצון לשמור על הבית שאימץ אותם. חרדות נטישה, נו ברור...
 

עלמה88

New member
באופן תאורטי אני אומרת אעשה הכל כדי לאפשר

אני מאמינה שחשוב שימצאו את שורשיהם, אני מקווה שיקבלו תשובה שתמלא את החור הזה
אני אומרת להם את זה, אז אין מצב שיחשבו שזה לא לרוחנו או עלול לקלקל את יחסנו. אשמח להיות חלק מזה, אם ירצו

ובאופן מעשי - אני חושבת שזה מאוד מורכב רגשית ושאצטרך תמיכה בשלב הזה, כי זה מסוג הדברים שיותר קל לומר ולהתייחס אליהם בעתיד מאשר לבצע
 
שמחה על תשובתך עלמה

ורוצה להמשיך את הדיון מכאן מהמקום של "זה מסוג הדברים שיותר קל לומר ולהתייחס אליהם בעתיד מאשר לבצע"
כי גם לי היה נדמה ש"בבוא העת נעשה הכל" זה סלוגן,שלא שאינו נכון,אלא שמאחוריו יש רגשות מורכבים,כמו שהזכרת בדברייך .
אז בעצם מהם החששות?
שיציעו לילד שלנו שייכות חדשה שתקרוץ לו?
שנצטרך להתחלק בילד שלנו עם אחרים?
שאם מדובר באנשים עם מצב כלכלי באופן מיוחד על-הפנים, הם ינסו בשם הרגש "להתלבש" עלינו?
שהראיה של הילד שלנו לגבי בית הגידול שלנו,קרי אנחנו,תשתנה?
שהילד שלנו יעבור טלטלה שלא יוכל להתאושש ממנה?
ואולי דברים אחרים שלא העליתי בדעתי?
 

משתפרת

New member
כאמור, אנחנו כבר על הגשר הזה

אני חושבת שגדלנו ביחד עם הילד. כשהיה קטן זה היה כמו שאבי אומר, שחשבנו באופן תיאורטי שכשירצה- נעזור לו. ככל שגדל שאל יותר שאלות וסיפקנו לו יותר תשובות. זה בהחלט עזר לי לראות באופן מעשי את המצב בו הוא מנסה להשיג מידע עדכני (בנוסף למידע שנרשם בתיק האימוץ), ולהפוך את החשיבה התיאורטית למשהו שמתקרב לביצוע. עבורנו זה תהליך ולא משהו מסובך, אבל אני בהחלט מבינה שעבור אנשים אחרים הדברים יכולים להיות שונים. עזרה מקצועית שתחזק את הבטחון במה שאתה עושה ושתעזור לבחור בדרך הנכונה- זה יופי.
ולשאלות של חייכנית: התשובות שלי יהיו בוודאי שונות משלך, כי אנחנו אנשים שונים וכך גם ראיית המצב שלנו. אבל לכל אחד תשובות לגיטימיות משלו.
אנחנו לא חוששים מזה שהבן יחליף אותנו במשפחה אחרת. מראש יש חלק בתוכו ששייך למוצא אחר, לגנטיקה שונה. זה שהוא יכיר את המוצא הזה יכול להוסיף לו, אבל זה לא צריך להיות על חשבוננו. זה יהיה בנוסף על המציאות בה הוא חי עד כה. אני חושבת שאנחנו לא הורים גרועים, השקענו בו את נשמתנו במשך שנים רבות. ההשקעה הזו הניבה קשר חם, כזה שהכרויות חדשות ומידע נוסף לא יערערו ולא יבטלו. הבן שלי כבר לא ילד, הוא יוצא לחיים כבוגר. שאלת על להתחלק בילד שלנו עם אחרים? הילד הוא לא רכוש שלנו, ממילא כשיגדל הוא מחלק את משאביו לעוד ועוד מקומות. הוא לומד, יש לו חברים, יש לו עבודה, הוא יוצא למגורים מחוץ לבית, יהיו לו (ככל הנראה) בת זוג, ילדים משלו. אז במסגרת חלוקת המשאבים הנפשיים שלו יתכן ויקדיש חלק גם למשפחה הביולוגית. זה לא על חשבוננו, זה בנוסף לנו.
החששות שלי מתמקדים בעיקר בצד השני. כן, שמענו סיפורים על משפחות ביולוגיות שציפו שהרוטשילד שהפציע בחייהם יציל אותם מהעוני הנוראי בו הם שרויים (ומי שיום יום נאבק על לחמו ולא יכול לממן בגד, חינוך, טיפול רפואי וכו' רואה בחור בריא, מפותח גופנית, לבוש היטב ומשכיל- משוכנע שהאדם הזה שהגיע מעולם אחר יכול להצילו). בגוואטמלה- קראתי על נסיון סחיטה מצד משפחה ביולוגית שכוון אל המשפחה האמריקאית שהגיעה אליהם. אני פחות חוששת מסחיטה פיזית (ניתן לקבוע פגישות במקומות ניטרלים, בוודאי לא להגיע לבד אלא יחד עם מלווים- איתנו אם ירצה, ועדיף גם עם אנשי קשר מקומיים). אני יותר חוששת מסחיטה רגשית שעלולים להפעיל על הבן שלי. הרי הוא יראה שחייהם שונים לגמרי מחייו, וסכומים שאצלנו מהווים שכר לימוד לשנה אצלם יכולים להיות הכנסה של חצי חיים. מצבו לעומת מצבם- מתכון לעורר רגש אשמה (אתה יכול להציל אותנו, הרי דם סמיך ממים, אתה חי טוב- אתה חייב לנו וכו').
החשש האחר הוא מסירוב לראותו. אם מסירתו לאימוץ נשמרה בסוד- הופעתו עלולה לגרום לטלטלה נוראית אצל מי שהסתיר/ה, ואף לסכנת חיים. סירוב כזה יהווה נטישה חוזרת וקשה לא פחות עבור המאומץ.
אנחנו מדברים על הדברים הללו, מכיוון שלדעתי התכוננות מראש יכולה להפחית את הזעזוע.
וברור שרוב הסיכויים הם שאם יחליט- יצליח ליצור קשר, ויוכל למצוא את המשפחה הביולוגית, ואולי אף לשמור על קשרים עם חלקם- שאליהם יתחבר.
 
הי משתפרת

בשאלות שלי לא כיוונתי לעמדה וגישה מסויימת-פשוט רציתי לראות מה באמת חושבים.
האמת שבעוד שכשהילדים בגילאים הצעירים מאד נדמה לי שאפשר לשמוע הרבה "בבוא העת נעשה הכל"
ככל שהילד גדל,להערכתי ניטלת ההתלהבות מהאמירה הזאת,היא הופכת ליותר מורכבת,יותר מסוייגת.
אישית אני משערת שאחד העניינים שמשחקים פה הוא שילד שעומד לסגור מעגל - עומד לגלות אמת
שאיתה עומד לחיות לעד.אונס? זנות? גילוי עריות?ליל שיכורים? -לא בטוח שהנסיבות הדרסטיות הללו הן הן הנסיבות,אבל תמיד הנסיבות אינן פייבורוטיות יותר מדי-אחרת לא היה נמסר...לא בטוח שקל לחיות עם הנסיבות המדוייקות של המסירה,לעיתים נדמה לי שאולי עדיף שהן תישארנה אניגמטיות...
אני יודעת על ילד שאומץ ,חובב ספורט ,שבגיל 10 שאל את אמא שלו [המאמצת כמובן] -"אמא ,כשעל המגרש מקללים אותי ואומרים לי "בן ז--ה"מתכוונים אלייך או לאמא הביולוגית שלי?"-וזה אומר שכנראה כבר בגיל זה רצות מחשבות על נסיבות המסירה...

מכל מקום-היה מאלף לקרוא כל מה שכתבת,וכל הכבוד לגישה המאפשרת שלכם כלפי נושא סגירת המעגל של הבן
 

עלמה88

New member
תודה לך, משתפרת

אנחנו בעיצומה של התבגרות. לפעמים נדמה שההשקעה העצומה לא הניבה קשר חם, ואני מגייסת את הסבלנות שלי עד שהמחשבות האלה יפסיקו להציק.
הילדים עוד לא מעלים את הנושא אבל גם אני חוששת מהצד השני והחשש הכי גדול הוא שלא ימצא צד שני (אימוץ חו"ל) או שימצאו ביולוגים שיסרבו להיפגש, ולא רק שהילד יחווה שוב נטישה, "החור השחור" יתרחב ויעמיק ואיתו התחושה של התלישות, של חוסר השייכות...
אין לי ספק שמפגש כזה יטלטל את כל השותפים לו, אני מאמינה שכולנו נגדל ונצמח ממפגש כזה
 
למעלה