כאמור, אנחנו כבר על הגשר הזה
אני חושבת שגדלנו ביחד עם הילד. כשהיה קטן זה היה כמו שאבי אומר, שחשבנו באופן תיאורטי שכשירצה- נעזור לו. ככל שגדל שאל יותר שאלות וסיפקנו לו יותר תשובות. זה בהחלט עזר לי לראות באופן מעשי את המצב בו הוא מנסה להשיג מידע עדכני (בנוסף למידע שנרשם בתיק האימוץ), ולהפוך את החשיבה התיאורטית למשהו שמתקרב לביצוע. עבורנו זה תהליך ולא משהו מסובך, אבל אני בהחלט מבינה שעבור אנשים אחרים הדברים יכולים להיות שונים. עזרה מקצועית שתחזק את הבטחון במה שאתה עושה ושתעזור לבחור בדרך הנכונה- זה יופי.
ולשאלות של חייכנית: התשובות שלי יהיו בוודאי שונות משלך, כי אנחנו אנשים שונים וכך גם ראיית המצב שלנו. אבל לכל אחד תשובות לגיטימיות משלו.
אנחנו לא חוששים מזה שהבן יחליף אותנו במשפחה אחרת. מראש יש חלק בתוכו ששייך למוצא אחר, לגנטיקה שונה. זה שהוא יכיר את המוצא הזה יכול להוסיף לו, אבל זה לא צריך להיות על חשבוננו. זה יהיה בנוסף על המציאות בה הוא חי עד כה. אני חושבת שאנחנו לא הורים גרועים, השקענו בו את נשמתנו במשך שנים רבות. ההשקעה הזו הניבה קשר חם, כזה שהכרויות חדשות ומידע נוסף לא יערערו ולא יבטלו. הבן שלי כבר לא ילד, הוא יוצא לחיים כבוגר. שאלת על להתחלק בילד שלנו עם אחרים? הילד הוא לא רכוש שלנו, ממילא כשיגדל הוא מחלק את משאביו לעוד ועוד מקומות. הוא לומד, יש לו חברים, יש לו עבודה, הוא יוצא למגורים מחוץ לבית, יהיו לו (ככל הנראה) בת זוג, ילדים משלו. אז במסגרת חלוקת המשאבים הנפשיים שלו יתכן ויקדיש חלק גם למשפחה הביולוגית. זה לא על חשבוננו, זה בנוסף לנו.
החששות שלי מתמקדים בעיקר בצד השני. כן, שמענו סיפורים על משפחות ביולוגיות שציפו שהרוטשילד שהפציע בחייהם יציל אותם מהעוני הנוראי בו הם שרויים (ומי שיום יום נאבק על לחמו ולא יכול לממן בגד, חינוך, טיפול רפואי וכו' רואה בחור בריא, מפותח גופנית, לבוש היטב ומשכיל- משוכנע שהאדם הזה שהגיע מעולם אחר יכול להצילו). בגוואטמלה- קראתי על נסיון סחיטה מצד משפחה ביולוגית שכוון אל המשפחה האמריקאית שהגיעה אליהם. אני פחות חוששת מסחיטה פיזית (ניתן לקבוע פגישות במקומות ניטרלים, בוודאי לא להגיע לבד אלא יחד עם מלווים- איתנו אם ירצה, ועדיף גם עם אנשי קשר מקומיים). אני יותר חוששת מסחיטה רגשית שעלולים להפעיל על הבן שלי. הרי הוא יראה שחייהם שונים לגמרי מחייו, וסכומים שאצלנו מהווים שכר לימוד לשנה אצלם יכולים להיות הכנסה של חצי חיים. מצבו לעומת מצבם- מתכון לעורר רגש אשמה (אתה יכול להציל אותנו, הרי דם סמיך ממים, אתה חי טוב- אתה חייב לנו וכו').
החשש האחר הוא מסירוב לראותו. אם מסירתו לאימוץ נשמרה בסוד- הופעתו עלולה לגרום לטלטלה נוראית אצל מי שהסתיר/ה, ואף לסכנת חיים. סירוב כזה יהווה נטישה חוזרת וקשה לא פחות עבור המאומץ.
אנחנו מדברים על הדברים הללו, מכיוון שלדעתי התכוננות מראש יכולה להפחית את הזעזוע.
וברור שרוב הסיכויים הם שאם יחליט- יצליח ליצור קשר, ויוכל למצוא את המשפחה הביולוגית, ואולי אף לשמור על קשרים עם חלקם- שאליהם יתחבר.