שאלה לדתיים

המוסר של אתמול והמציאות של אתמול

מכתיבים נורמה חברתית שהיא המוסר של היום והמציאות של היום מכתיבה נורמה חברתית שתהיה המוסר של מחר והמציאות של מחר יכתיבו נורמה חברתית שתהיה המוסר של מחרתיים וחוזר חלילה. המוסר האלוהי לא משתנה, הוא אותו מוסר מאז בריאת העולם ועד היום.
 

preacher

New member
כן, אבל מהו מוסר?

האם אלו כללים שאלוהים מחליט עליהם באופן שרירותי, והיה יכול להחליט אחרת, או כללים שלא קשורים אליו וניתן להבינם גם בלי קשר לאלוהים?
 
שאלה יפה אפנה אותה למומחים

ולא מפני שאין לי תשובה אלא מפני שאני לא רוצה לטעות בהגדרות כי אח"כ תתפסו אותי במילה. (הצעה - תורת תיקון המידות). רק כדי לסבר את האזן אומר כי ישנם דברים התלויים בהבנת הלב שכך יש לעשותם וללא "נגיעות אישיות". והקב"ה נתן להם הגדרות מדויקות במילים ע"מ שהנגיעות האישיות שלנו לא ישפיעו על המוסר לאורו אנו הולכים. מוסר של בנ"א לעומת זאת מוכתב ומשתנה לפי קפריזות של מי שמתקן אותם.
 
נורמה חברתית אינה מוסר

מוסר הוא תכונה של הביולוגיה האנושית ולכן איננו משתנה. מה שהיה רע לפני אלף שנה נשאר רע היום. הנורמות החברתיות, לעומת זאת, אכן משתנות מאד. הדת איננה קוד מוסרי. בכך הכיר גם הרמב"ם. בין מצוות הדת יש כאלו בעלי תוכן מוסרי (מצוות שכליות) וכאלו נטולות כל משמעות מוסרית (מצוות שמעיות) להן יש לציית פשוט משום שהן צו האל.
 
סתירה מניה וביה

הדת איננה קוד מוסרי. בכך הכיר גם הרמב"ם. בין מצוות הדת יש כאלו בעלי תוכן מוסרי - תחליט יש מוסר בתורה או לא?
 
יש מוסר גם בספר החוקים של בולגריה

גם שם יש איסור על רצח. אבל ספר החוקים של בולגריה איננו קוד מוסרי. כל מה שאתה למד ממנו זה מה מותר ומה אסור לעשות כאשר אתה שוהה בבולגריה. מה שאתה למד מהתורה זה את המצוות. לחלק מהמצוות עשויה להיות משמעות מוסרית, אבל הם איננן מהוות מדריך מוסרי. אסור לגנוב כמו שאסור ללבוש שעטנז: מפני שכך (לכאורה) ציווה האל, ולא מפני שזה לא מוסרי. אבל האמת היא שבכלל לא צריך מדריך חיצוני למוסר. המדריך האמיתי מצוי בלב פנימה.
 
אין שאלות שטחיות.

יש רק תשובות שטחיות. אבל אפילו תשובה שטחית לא הצלחתי להוציא ממך.
 
הגדרת שאלתי היא:

מה הקשר למה שכתבתי כאן? במה תשובתך הסתמית (והשטחית) "מה עם תיקון המידות?" מתייחסת לדברי?
 
ראה שספרי חוקים נכתבים הרבה פעמים

בהתייחס לדברים שתלויים בהבנת הלב, וגם עליהם אנו מצווים. מידות הן תופעות של כעס, קנאה, ועוד. ספרי חוקים לא עוסקים בשיפור המידות התורה שלנו כן. איך זה עובד? ובכן זהו ענין סגולי, אדם שלומד את סוגית "שור שנגח את הפרה" מתעדן במידותיו גם אם לא למד מהי מידת ההתרחקות ממידת הכעס.
 
עידון המידות זה טוב ויפה

בתנאי כמובן שמדובר במידות ראויות, אבל מידות אינן מוסר. מי שנולד מוסרי לא צריך ללמוד מהו טוב ומהו רע. הוא יודע זאת בלבו. רק מי שאין לו את המצפן/המצפון הפנימי תלוי במקור חיצוני על מנת לדעת כיצד לנהוג. ופה יש נחיתות משמעותית לקוד הדתי על פני חינוך לפי ערכי החירות וההומניזם שמקובלים על חלק מהציבור החילוני.
 
דוגמאות

רק מי שאין לו את המצפן/המצפון הפנימי תלוי במקור חיצוני על מנת לדעת כיצד לנהוג. ופה יש נחיתות משמעותית לקוד הדתי על פני חינוך לפי ערכי החירות וההומניזם שמקובלים על חלק מהציבור החילוני. - הבא דוגמאות לכך שיש נחיתות לקוד החינוך הדתי על פני ערכי החירות וההומניזם שמקובלים על חלק מהציבור החילוני. למשל בשלום בית, חינוך הילדים.
 
למשל

מי שמתחנך על התיזה שסיפורי התנ"ך הם מופת מוסרי, לומד למשל שציות לאל הוא ערך עליון המצדיק אפילו לקיחת חיים (עקידת יצחק), שבתנאים מסויימים רצח עם הוא מוצדק (עמלק), שזה טוב וראוי שחפים מפשע, אפילו ילדים, ישלמו את המחיר על פשעי אחרים (דוגמאות רבות, למשל מכת בכורות), שיהודים הוא עם נבחר ולכן "שווה יותר" (שוביניזם לאומני), שמי שלא מקיים את מצוות האל מגיע לו למות, וכן הלאה.
 

Lu Tze

New member
למעשה,

מצפון הוא תכונה נרכשת שמתפתחת עד גיל 8. אם המצפון לא מתפתח עד אז, האדם הופך לסוציופת.
 
מצפון נרכש כמו שהכושר להבין שפה

הוא נרכש. כלומר, מדובר ביכולת בסיסית שטבועה במוח האנושי, אלא שיש לסגל אותה במהלך ההתפתחות. כמו שלכל השפות האנושיות יש תחביר אוניברסלי המשותף לכולן, גם למוסר האנושי יש בסיס אוניברסלי שאיננו תלוי בהקשר החברתי. ביסודם, טוב ורע אמיתיים הם אותם טוב ורע בכל מקום.
 
למעלה