שאלה לדרומיות

[שרלוקה]

שאלה לדרומיות

איך אתן מסבירות את המצב?

שוב אנחנו מארחים את המשפחה מהדרום.
בפעם שעברה, איכשהו, אף אחד לא שאל שאלות. למרות שהבני דודים הדגימו "נוהל צבע אדום" והבנות שלי התאמנו על זה גם....

אני שמה לב שהפעם יש יותר שאלות. ואני קצת נאלמת דום.
לדוגמא ראינו לפני כמה ימים באחת הכיכרות נרות נשמה לשלושת הנערים. שאלו מה זה הסברתי מה זה נרות נשמה ושהנערים נהרגו. כששאלו מי הרג קצת הסתבכתי. כששאלו אם אותם אנשים הרגו גם את X (משפחה) עוד יותר הסתבכתי.....

עזרה בבקשה

 

[פרת וחידקל]

תזכירי לי בנות כמה הן?

 

[סקרלט אוהרה 2]

את האמת

כששמים את ה-PC בצד, ההסבר מאד תואם גיל.

 

[שרלוקה]

ומהי האמת?

זאת בדיוק השאלה שלי.
מה את היית אומרת?
הן בנות ארבע ושש.

 

[סקרלט אוהרה 2]

תיאור המצב כמות שהוא.

יש מלחמה, יורים עלינו טילים ומנסים לפגוע בדברים שיקרים ללבנו (הבית, הילדים), מזל שיש לנו אפשרויות להתגונן ע"י כיפת ברזל / ממ"דים / צה"ל / כל הסבר אחר שנראה לך.

זה עצוב שזה קורה, זה פוגע בכולם, אבל לשמחתנו האפשרות להתגונן קיימת, ולכן אנחנו יכולות להרגיש בטוחות יחסית, ולהיזהר יותר מהרגיל.

לגבי "למה הם עושים את זה" - כי יש בינינו מלחמה ארוכת שנים, יש לנו ארץ נהדרת שכולם רוצים לקחת עליה בעלות, אני מאמינה בזכות ההיסטורית (/ מדינית / תקראי לזה איך שתרצי) שלנו להיות כאן, והם לא, ומכאן חוסר ההסכמה, ולצערנו הרב הויכוח מתבטא באלימות ולא בדיבור, אבל זה המצב היום בשטח, ואיתו צריך להתמודד עכשיו.

את הזעזוע מהרוע (הו, אובדן התמימות

) אני מאפשרת, ומזדעדעת איתן ביחד, ומסבירה שיש אנשים רעים. זה חלק מהעולם. נוראי, אבל חלק. צריך להיזהר מהם ולקוות שנהיה טובים תמיד.

את הדקויות אני משאירה לגיל מאוחר יותר. כרגע המסר הוא רק "זה המצב, וכך מתמודדים".

 

[אשרז4]

בדיוק