שאלה לדיון!

שאלה לדיון!

שלום חברים ישנים וחדשים( יש כאן הרבה חברים חדשים וזה נהדר). האם אנחנו סובייקטיבים לחיים?או צריכים להיות? הרי אם אנו בוחרים לחיות כאן ועכשיו ללא חוקים והגדרות מגבילות אזי שאנו צריכים להיות סובייקטיבים,ומצד שני האם אנו לא אובייקטיבים לחיינו בשום תחום? מה דעתכם?
 

sovlanit

New member
מנטיס המקורי שלום,

ובכן, לעניות דעתי,ההסתכלות שלנו על העולם ועיבוד החוויות הם עניינים סובייקטיביים לחלוטין. למה הדבר דומה? לצלם-שמצלם תמונה. לכאורה התמונה אובייקטיבית, אך הבחירה של הצלם את מושא הצילום,הזוית,העיתוי,צבעונית/שחור לבן ופרמטרים נוספים היא עניין סובייקטיבי. השאלה מתייחסת למגוון תחומים . באופן אישי- קשה לי להתנתק מרגשות בבואי להחליט בעניין כלשהו... חיים טובים
 

איל באש

New member
אנחנו אוביקטיבים בסוביקטיביות שלנו

זה בטוח, אבל אנחנו לא אוביקטיבים לגבי דבר. תחשוב לרגע שכדי להיות אוביקטיבי עלייך לא להיות מעורב כלל וכלל, ועצם חוש השמיעה שלך כאשר אתה שומע על מקרה חיצוני לך, או חוש הראייה שלך שאתה רואה מקרה חיצוני לך , או חוש הטעם שאתה טועם משהו חדש לך ואו חוש הריח שאתה מריח ריח חדש, כולם כולם יוצרים מעורבות!!! כי : שאתה רואה ב"אוביקטיביות" אתה שופט ומנתח על פי מה שזה עושה לך, על פי איפה שזה נוגע בך פנימה. אינך מסוגל לא לערב את הרגשות/מחשבות/דעות/אמונות/ועוד.. שאתה עד למקרים חיצוניים. אם היתי מסוגל לכך וודאי לא היית חיי בגוף פיזי כעת! מה שקורה הוא שאנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא נוגע לנו, ממציאים קריטריונים לבדיקה של מוצרים /התנהגויות/אנשים ועוד... על פי אמות מידה אלו שאנחנו קבענו אנחנו שופטים מסווגים ומחליטים מה טוב ומה רע ( שוב אמות מידה שאנחנו קבענו), ועל פי קריטריונים אלו אנחנו כאילו אוביקטיביים, או מתימרים להיות. זה אבסורד משום שהמנגנון האנושי מעצם היותו אינו אוביקטיבי לעצמו ולשום אוביקט בסביבתו. הכל הכל עובר דרך מסננת הרגשות / דעות / אמונות/ נסיון חיים /זכרונות/ וחוקים או קריטריונים שלנו לגבי האוביקטים אותם אנחנו מנסים לשפוט ב"אוביקטיביות" אינך יכול להריח בושם חדש ולהיות אוביקטיבי לגביו משום שמיד אם תרצה או לא תרצה חוש הריח שלך נוגע בזכרון מריחות אחרים הטבועים במוח שלך ולכן התגובה שלך ניזונה גם משם, וזה כבר לא אוביקטיבי!! אינך יכול לשפוט סיטואציה באוביקטיביות משום שכאשר אתה מנסה לנתק את עצמך/דעותך/אמונותך/ועוד.. המסיטואציה אתה בעצם עובד על עצמך . כולנו מביאים את הפירושים שלנו לחיים, מעטים מאיתנו חיים את החיים עם מה שיש בהם. הפירושים שלנו מתימרים גם להיות אוביקטיבים וזה מה שמפיל אותנו בפח כל הזמן! שנבין שאנחנו לא אוביקטיבים לגבי דבר זה לא אומר שלא נוכל לחוות דעתנו עליו , זה לא אומר שלא נוכל להרגיש אם זה מדבר אלינו או לא , נעים לנו או לא, ועוד.. זה לא אומר שלא נוכל לקבוע שאדם מסויים צריך להענש כי לא עמד בחוקי החברה שקבענו לנו. זה רק אומר שיהיה לנו הרבה יותר קל, והרבה פחות ויכוחים והתנצחויות על להוכיח מי צודק, ומי טועה. האוביקטיביות עוזרת לנו להשקיע טונות של כספים בחקר מדעי, לאשש או להפריח תיאוריות שמהתחלה לא היו יכולות להיות אוביקטיביות כי אנחנו אנשים סוביקטיבים. (האבסורד גדול מאוד במיוחד בתחום התאוריות הפסיכולוגיות) להיות סוביקטיבים זה פשוט להבין שלכל אחד דיעה משלו אמונה משלו ודרך התנהגות משלו, צורה משלו , ריח משלו, ומחשבות משלו.. לכל אחד חיים משלו לבד וכולנו יחד, והכל בסדר. אני לא יותר או פחות מ... אני לא מעל או מתחת ל... ואין דבר כזה בהשוואה!!! הסוביקטיביות לא מאפשרת את ההשוואה שהאוביקטיביות מאלצת!! הסוביקטיביות לא מאפשרת את האגו שהאוביקטיביות מכריחה!!! תודה על דיון מעניין יום מקסים
 

ניני5

New member
מסכימה איל, אנחנו תמיד סוביקטייבים

לגבי העולם. אנחנו תמיד רואים הכל דרך העין הפנימית שלנו. יש אנשים שמנים שהם בטוחים שהם רזים. רק המאזנים האובייקטיביים יראו שהם בעלי עודף משקל. ומדוע זה כך? כי האנשים האלה פשוט מקבלים את עצמם, אוהבים איך שהם נראים, והאופנה לא משפיעה עליהם. לעומת זאת, יש בנות אנורקטיות ששוקלות 35 קילו והן בטוחות שהן שמנות. ומכוערות. ברור שזאת ראיה סוביקטיבית. אדם שמעיר משהו לזולתו בשם האובייקטיביות, הוא לא אובייקטיבי, כי הוא מעיר מתוך עולמו הסובייקטיבי. אם כך איך אנחנו עדיין חיים בחברה מגובשת, ולא כבודדים סובייקטיבים. יש מוסכמות שמקובלות על כל החברה. קוראים לזה תרבות, וזה הסובייקיטיביות של החברה. למשל, בישראל מוסכם שמותר לחפף. מותר לעגל פינות. ועוד דברים כאלה נסלחים, שלא יתכנו בחברה אחרת (האמריקאים למשל). אנחנו מבינים את זה ובדרך כלל סולחים ואפילו חושבים שזה חמוד כזה. האדם מאז היותו במערות, הבין את הבעיתיות של האובייקטיביות והסובייקיביות. לכן המציא את המדע. למשל הכנת סכיני אבן במערה זה היה המדע של אז. זה היה מידע אובייקטיבי. כולם למדו את זה ללא עוררין. כל דבר שאפשר לחזור עליו אין ספור פעמים באותה הצלחה, ע"י הרבה אנשים, נקרא מדע. את הידע המדעי אפשר להעביר מדור לדור. עולם הרגשות גם הוכנס למצב "מדעי" בצורה של תרבות. כל הרגשות בתקופת המערות, נוקזו בסיפורים שעברו מדור לדור. במשך ההתפתחות של האדם השפה השתכללה, והרגשות עודנו אנחנו כל הזמן מתפתחים מבחינה מדעית וריגשית. ועל זה נאמר "מותר האדם מהבהמה". גורלנו משחר ההיסטוריה, זה כל הזמן להתפתח.
 
למעלה