שאלה לדיון...

[Jogodor1]

שאלה לדיון...

בתור קאפואריסט , אני עד להרבה מקרים שבהם אנשים שהגיעו לדרגה גבוהה באומנות לחימה, במיוחד בקאפוארה, לוקחים את האומנות עצמה, מוסיפים לה כמה שינוים כראות עיניהם, ופותחים קבוצה חדשה, על שמם בדרך כלל, לפעמים למטרות רווח, ולפעמים כדי לצאת מן המסגרת של האומנות, והשאלה היא: האם זה מזיק או להפך מועיל לצאת או לשנות חלק מן המסגרת של האומנות, ובכך לאבד גם חלק מן המסורת, או לחילופין זה משפר את האומנות ?

 

[budoka]

מצב רווח

המצב שאתה מתאר די נפוץ באמנויות לחימה. זה משפר כאשר המורה שפרש הוא ברמה כזו, שהוא מסוגל ללמד את כל החומר שיש בביה"ס שממנו הוא פרש, ובוחר לעשות זאת בצורה אחרת ו/או להוסיף דברים שנראים לו רלוונטיים ו/או לוותר על דברים שאינם רלוונטיים בעיניו. כל מצב אחר גורם לאבדן ידע, שלא לדבר על אבדן הקשר למסורת, שלדעתי הוא חשוב מאד.

 

[SideKick]

דווקא טוב!

השאלה היא את מה מקדשים - את השיטה או את תוכנה. כל אדם (לוחם או סתם סטודנט) בוחר לקחת מלימודיו דברים שונים. יש כאלה המאמצים את מה שלמדו ככתבם וכלשונם. יש מי שמפעילים את חוש הביקורת שלהם ובוחרים לקבל חלק מהדברים, אך לא את כולם. ברור שאם רוב השיטה לא מקובלת עלי, כלל לא אמשיך בה ולא איישם אותה בחיי. אולם אם רוב הדברים הנלמדים נכונים עבורי, ובכל זאת עולה בי התנגדות למשהו, זאת בהחלט סיבה טובה ליצור זרם חדש מעט שונה. אדם הגון שמייסד זרם או שיטה חדשה על שמו ייתן קרדיט למקורות שמהם הוא שאב. אנשים עם קצת פחות בטחון עצמי יהללו את עצמם בלבד ויתהדרו בהמצאת שיטות חדשות. אולם אם מישהו מייסד שיטה חדשה בטרם רכש לו דרגה גבוהה ולא קנה מספיק ידע, זה כבר גובל בהונאה. מסורת היא דבר יפה, אולם היותו של המורה נאמן לעצמו ולתחושותיו ביחס לחומר הנלמד היא חשובה הרבה יותר בעיניי.

 

[Jogodor1]

ואיך מבחינים לדעתכם ?

בין רמאי, לאחד שמנסה ליצור אומנות טוב יותר ?

 

[zakomea]

לפי...

דעתי בכמה קבוצות בארץ יש רמאים (בלי שמות שוב) כי אנשים רואים הופעה רואים סלטות, ובאים לשיעור ראשון בציפיה ללמוד איזה סלטה או משהוא, ויש מורים שגם מלמדים למשל פעם הכרתי אחד מקורדאו והוא סיפר לי שעל השיעור הראשון הוא למד סלטה קדימה...

 

[zakomea]

דעה שונה...

בקפואירה ראינו שלא כל האנשים שמגיעים לרמת מאסטרא ופותחים קבוצה משלהם משפרים את האומנות אלא נהפוכו... יכול להיות טוב אבל זה לא כך בדרך כלל כי האומנות שלך ששונתה במשך המון שנים ושופרה, ומי אתה שפתאום הולך ואומר מה טוב בזה ומה לא

!| להוסיף יכול להיות טוב

 

[amir_aikido]

תלוי מי , מדוע ולשם מה

לא לכל אחד יש אותן מטרות באמנויות ללחימה, לכן, שינוי שיראה טוב לאחד יהיה גרוע לדעת אחר. אבל, לטעמי לפחות, כדי לפוח אמנות לחימה חדשה או סגנון חדש, האדם צריך להית ברמה של מורה בכיר לפחות באמנות לחימה אחת (המקורית) ורצוי ביותר מאחת (אם לא מורה בכיר באמנויות הנוספות, לפחות ידע ברמה של מדריך זוטר). חשוב שהוא לא רק ידע לבצע את הטכניקות / קאטות / קרבות ברמה טובה, אלא גם יבין את המשמעות ואת הסיבה לכל תנועה. ואז, מקובל עלי שאותו מורה יחליט שהוא רואה דרך אחרת, ייחודית משלו, על סמך ניסיון החיים שלו. וזכותו להחליט שהוא רוצה לפתחו תת-שיטה או שיטה חדשה. כמובן שאם הוא רוצה לפתוח תת-שיטה בשיטה מאורגנת, הייתי רוצה שיפנה למוריו (ואולי גם להנהלת השיטה) ושהם יסכימו לאותה תת-שיטה (ואחרת, שיחליט שזו שיטה חדשה לחלוטין), אבל גם אני מבין שזו דרישה אוטופית. הדגש| כל מתאמן (לפחות ברמות הותיקות) מחליט מה טוב ומה לא, ברמה האישית . כשעולים לרמה גבוהה אינני רואה פסול בהעברת התובנות האלה גם לאחרים. אמיר

 

[amir_aikido]

נושא מעולה

אולי כדאי שתעיינו בקישור הבא (נכון, הוא כבר כמעט בן שנה) תקראו מה כתבנו בו, זה היה באמת דיון מעניין, אני מקווה שלא תתעיפו ואח"כ יהיה לכם הכוח להוסיף כאן את דעותיכם בנושא

אני לפחות אשמח לקרוא

אמיר

 

[Jogodor1]

הנושא קצת שונה

אבל דומה ברובו, ונראה שאז בימי הפורום לא היו הרבה שיגיבו עליו... תודה על הקישור אמיר, אתה מוזמן להביא (שוב) את דעתך בנושא. דעתי בנושא שלך היא שאתה צודק, הרבה מדריכים שמשתמשים באומנות לחימה ככלי להתעשר בעצם הורסים אותו מפנים ומלמדים טעויות את תלמידיהם, כיוון שהם בעצם לא הגיעו לדרגה שהיא כמעט נטולת טעויות. אצלנו למשל בקבוצת אבאדא, כדי שלמורה יהיה אישור ללמד הוא צריך גם דרגה מסוימת ומעלה, גם ותק מסוים ומעלה, וגם לעבור מבחני ידע... הבעיה היא שהאדם הרגיל, אותו תלמיד חדש באומנות מסוימת אינו יכול לעמוד על ההבדלים ולדעת מהי טעות ומהי לא. אך אם אדם מגיע לדרגה גבוהה מאוד שמעטים יש כמוהו בעולם, והוא מרגיש שהוא מיצה את המסגרת של האומנות, מותר לו לחרוג קצת מן המסגרת בתנאי שלא ישנה את הבסיס ובתנאי שיבדוק ששינוים אלא הם מועילים. יש דוגמא נפלאה לכזה מצב באתר של אבאדא אני פשוט לא זוכר אותו, אז אני לא אכתוב... הוא נמצא באינפורמציה על מאסטרי ביבמה ומאסטרי קאמיזה זהו באמת סיפור מעניין על איך נולד אחד מתוך שלוש המקצבים במעגל הקפוארה האתר...

 

[amir_aikido]

תקרא את כל השירשור

גם הנושא שאתה מביא עלה בו. זה לא פוסל דיון נוסף, רק שאני חושב שהדברים שנכתבו שם (ולא רק על ידי אלא בהחלט גם על ידי אחרים) ראויים לקריאה. אמיר

 

[המיאו המכבה]

לדעתי...

ישנם מצבים שמצויינים למעלה שמה שאנשים עושים זה בעצם לקחת אומנות לחימה ולתת לה איזה ליטוש פה ושם, לדעתי מעשה זה הוא אווילי לגמרי... האומנות לחימה מורכבת כך שהכל יתאים להכל ואם נלטש, אז האפקט יברח... לעומת מצבים אלה, ישנם מצבים שאדם אוסף כמה תנועות מכל אומנות לחימה ויוצר לעצמו אומנות לחימה חדשה, עם אפקט שונה, טקטיקה שונה, שילובים שונים. בקיצור, אומנות לחימה חדשה! אני אישית מכיר אומנות לחימה כזאת שקוראים לה "התגוננות רחוב" או מה שאנשים מכנים: "קרב מגע" את שיטה זו "המציא" חיים כהן, אדם המתגור בישובינו הקט ומלמד את אומנות לחימה זו ביישוב (זה דווקא הולך אצלינו...) והקטע עם הרווח, כל אחד והאופי שלו, אי אפשר לשפוט אדם לפי האומנות לחימה שלו...

 

[fearless firefighter]

שאלה מעולה....

זו אכן שאלה טובה, שתהיתי רבות לגביה. לדעתי, זה תלוי בשיטת הלחימה. אומנויות לחימה עתיקות יחסית, כגון קונג פו וטאי צ´י, לדעתי אסור לשנות מאומה, שכן כל האומנות מבוססת על תנועות בעלות עומק ומשמעות. לעומת זאת, ישנם שיטות לחימה שללא טרנספורמציה מסויימת הם לא היו קיימים בכלל- כמו לדוגמא הקרב מגע, או בגירסתו המשופרת התגוננות רחוב, הוא למעשה שילוב של אומניות שונות. ואכן, זוהי שיטה שפותחה בארץ ונהפכה בינלאומית (ותתפלאו, בארה"ב אשכרה קוראים לזה krav maga). אז בקיצור, לדעתי זה תלוי באומנות ובשיטה- וזה מה שיש לי להגיד.

 

[סלבו לוי]

בדיוק../images/Emo70.gif

אומנות לחימה מסורתית, שכבר קיימת שנים רבות, היא אומנות לחימה שלמה, דיינו, אומנות שכוללת בתוכה הכל (בריחים, הטלות, מכות וכו´). הכוונה היא לא ל"סלט" אלא, שאומנות לחימה שנלמדת כהלכה, יש בה את כל האלמנטים. השאלה רק, כיצד המורה מלמד, ועל מה הוא שם דגש (יותר או פחות).

 

[amir_aikido]

אין אמנות בלי שינויים, ניפוץ מיתוס

אני רוצה לנפץ את המיתוס: לא תתכן העברת ידע דרך דורות בלי שנויים

גם בשיטה הכי מסורתית, שתהיה הכי מסודרת שניתן. לא ניתן להעביר ידע בלי שינויים. זוכרים את משחק הילדים, "טלפון שבור", מעבירים מילה מפה לאוזן ומגלים שהיא עברה משובשת לחלוטין ולעיתים קרובות שינתה משמעות ? אותו דבר בדיוק קורה לכל אמנות לחימה שעוברת דרך כמה דורות של מורים. וזאת אפילו באמנויות הכי מסורתיות ושומרות מסורת שיש. אמנויות יותר מודרניות לעיתים קרובות אפילו מוכנות לקבל את השנוי ולהתקדם איתו. בכלל, קחו אמנות לחימה מסורתית, ותנסו להסתכל איך מישמים אותה שני מתאמנים/מורים ברמות המאוד גבוהות (בדרגות היפניות המקובלות אני מדבר על דרגות מעל דאן 5). תגלו שכל אחד לוקח את האמנות לכיוון מעט אחר בהתאם למיבנה הגוף האישי שלו וההבנה שלו על הדגשים שיותר חשובים. כשהייתי ביפן לחודש, למדתי אצל 3 מורים שונים, כ"א תלמיד ישיר של מייסד השיטה שלי, הזוטר שבינהם דאן 6. וראו איזו הפתעה, לא פעם הם סתרו זה את זה, ולימדו צורות שונות לבצע את אותה הפעולה, כשכל אחד מהם טען שהוא שאל את מייסד השיטה והוא אמר לו שהדרך שלו היא היא הנכונה. לכאורה זה לא יכול להיות, אך למעשה יש יותר מדרך נכונה אחת לבצע כמעט כל פעולה. לכל דרך יתרונות וחסרונות, כל מתאמן/מורה בעל רמה גבוהה מגלה שאחת הדרכים מדברת אליו יותר, והיא שמרגישה לאותו אחד יותר נכונה. ואני רוצה להדגיש כאן מדובר על 3 תלמידים ישירים של אותו מייסד שיטה, שלמדו באותה תקופה. כשעוברים דורות, הבעיה מחריפה, יש הרבה יותר תלמידים/מורים, לא כולם למדו מאותו מקור. במשך השנים גם הפרספקטיבה ההיסטורית משתנה. אם עד המאה ה-19 הדגש בלימוד אמנויות לחימה ביפן היה בלימוד לחימה בכלי נשק, היום הדגש עבר ללימוד לחימה בידיים ריקות. ורק בודדים לומדים כלי נשק, שלא לדבר על שימוש בכלי הנשק בשדה הקרב. גם הזהות של המתאמנים משתנה לאורך השנים. היו תקופות בהן אמנויות הלחימה באמת שימשו לוחמים לנצח בשדה הקרב. אז היו הרבה יותר תלמידים, המוטיבציה הבסיסית שלהם היתה שונה והם היו מקצוענים. היום הלימוד נעשה בעיקר כתחביב, הלוחמים המקצועיים בתחום הם רק הספורטאים. לכן, אף אמנות לחימה לא נשארת בלי שינויים לאורך שנים, וזה כולל גם את אמנויות הלחימה המסורתיות

אמיר

 

[Jogodor1]

נראה לי ש...

הדיון צריך לעלות למעלה שעוד יוכלו להגיב עליו, בינתיים אני אחשוב על שאלה אחרת...