שאלה לדיון.

[b o t t e n]

שאלה לדיון.

עוולה "יד שלישית". בלי קשר לשאלה של ליידי דרמה, זו שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב. זה פשוט עלה שוב בביקור של אמא שלי. לאמא שלי הייתה חברה טובה. הקשר ביניהן נותק מסיבות מטומטמות ביותר, וזה לא קשור. העיניין הוא שיש דבר שגיליתי אותו רק אחרי תחילת הנתק. החברה ההיא עבדה במקום רגיש. במקום הזה היא הייתה בדרג זוטר של ברי הסמכא. ברמת הכפופים להם - מי שהיו בדרג הכי נמוך, היה מישהו שהיה מתעלל על בסיס קבוע באחר. כולם ידעו מזה - ושתקו!! ברי הסמכא הבכירים - גילו אזלת יד. החברה ושותפי הדרגה שלה, היו מפנים את השטח כי פחדו שזה יופנה אליהם בדרך כלשהיא. מה שלי הפריע מול אמא שלי זה שני דברים. 1. שהיא לא עשתה משהו {זה היה נדרש בתחום של "השומרוני הטוב" אבל בהרבה דרגות מעל}. 2.שהיא המשיכה להיות חברה של האישה ההיא ושלמוע ממנה את סיפורי הזוועות האלה. איך הייתן נוהגות אתן?? אם בתור אמא שלי ואם בתור אני??

 

[לנושנוש]

מדברת איתה, מנסה להבין קצת יותר לעומק

את מצב שאימך....סיבותיה. וכולנו בסופו של דבר אנוכיים ושומרים רק על עצמנו. זאת דעתי כמובן.

 

[יעל נועם]

אמא, החברה ואני

ראשית - מה שהיה היה - אמא שלך לא יכולה לקחת את הדברים אחרוה, לא יכולה לשנות את התנהגותה אז וגם אם תדבר כיום עם החברה - מה זה יועיל? אני משערת שלאמא שלך יש את יסורי המצפון שלה. לכן - אני בספק אם יש טעם להמשיך לחפור בנושא. אם מאד חשוב לכך לנסות ולהבין את אמך - תנסי להקשיב לה, לנסות להבין אותה תוך מוכנות לקבל את המצב שהיא היתה בו אז, להקשיב מבלי לשפוט, כי כאמור שיפוט כבר לא יעזור. את לא יודעת מה מידת החשיבות והצורך של אמך אז בחברות הזו. לא יודעת איך אני הייתי נוהגת במצבה - לא הייתי בו. אך מקווה מאד שהייתי נוהגת אחרת - משכנעת את החברה לעשות משהו בנידון, אך כאמור - "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו".

 

[b o t t e n]

אמא שלי לא עשתה כלום כי היא לא חשבה שצריך

או שכדאי לה. היא גם לא חשבה שזה משנה. בגדול מדובר בנער וילד חוסים. הם "פגועים" אבל זה לא מצדיק חוסר טיפול ואדישות. אותי מטריף, כשניסיתי לדבר איתה על זה, היא המשיכה באדישות אפטיות שלה. לטובת ציר הזמן, נודע לי על זה והזדעדעתי, לפני האיבחון של הג'וקר. היום, האפטיות שלה מטריפה אותי מכיוון אחר.

הג'וקר מתועד לחיות חיים מלאים. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שהייתה אפשרות שהוא יהיה אותו ילד חוסה. יש שם נפש, הורים.... זה היה שמור כסוד. הורים שואלים שאלות ומשקרים להם. מדובר בקסטסרופה רצינית, לכל הדיעות. והשאלה שלי - ידוע לך עח קטסטרופה שמתרחשת מתחת לאף שלך. לא תעשי כלום???

 

[ליידי דרמה]

אני מודה ומתוודה שלא בכל פעם שאני יודעת

על קטסטרופה שמתרחשת מתחת לאף שלי - אני מתערבת.

 

[b o t t e n]

למה?

כי זה לא באופי שלך? או כי את חושבת שמישהו אחר כבא יעשה משהו? או כי את חושבת שאין ולא כדאי מה לעשות?

 

[ליידי דרמה]

מכל מיני סיבות

לא תמיד יש לי את האנרגיות והזמן והדרייב להירתם למשימה, לפעמים אני מעדיפה להיות פסיבית כדי לא להיקלע ל"מלחמה" שהיא לא שלי , לפעמים אני מעדיפה לדאוג לדברים שנוגעים לי ולשם אני מפנה את המשאבים שלי או האנרגיות שלי, לפעמים זה מחוסר תשומת לב לפרטים . בואי נאמר כשזה נוגע ליקרים לי ולחיים שלהם ושלי - אני אעשה הכל. פשוט - אני כבר פחות מעורבת בחיים של אנשים אחרים.

 

[אנילה1]

אמך לא עשתה כלום, כי בתקופה שלה, אף אחד

לא חשב שדברים כאלה הם לא נכונים. לכן לא עשו כלום. כולם חשבו שהאיש מאוהב בחברה של אמך, אבל האשה לא אוהבת לא רצתה אותו והלכה.

 

[תפו ופוזה]

לא הייתי שותקת../images/Emo67.gif

אכן הייתי מאיצה באמא לנקוט צעד מכל סוג שהוא ההתעלמות בתחומים ומקומות רבים תתפוצץ בכל מקרה במוקדם או מאוחר.

 

[b o t t e n]

זה קרה לפני 20 שנה.

נודע לי לראשונה לפני חמש שנים.

 

[תפו ופוזה]

ולמה עכשיו זה מציק לך?

 

[b o t t e n]

זה הציק לי כבר כשגיליתי לפני חמש שנים.

עכשיו, פשוט הנושא איכשהוא עלה כשהיא ביקרה כאן. כל פעם, בדרך עקיפה זה עולה, אני מניחה שזה רובץ לה. אנימניחה שכסבתא לילד אוטיסט זה מעיק לה אישית.

 

[יעל נועם]

תקופה אחרת

לפני 20 שנה (את מציינת שאז זה קרה) היתה פחות מודעות לנושאים כאלו. כיום, קוראים הרבה על מקרים כאלו, על אנשים שמתקוממים על דברים כאלו. אני לא זוכרת שאז היו עוסקים כל כך הרבה בדיווח על עוולות הנעשות כלפי החלש. טוב שהדברים השתנו, אך אי אפשר למדוד התרחשויות העבר בקנה מידה של היום.

 

[b o t t e n]

זה גם נכון.

 

[liza26]

קצת מטריד

גם אם זה קרה לפני 20 שנה אבל אי אפשר לדעת למה אמך לא הגיבה לנושא אולי פחדה להגיב, להתריע, להשקיע אנרגיות בזה

 

[b o t t e n]

כשאני חושבת על זה יותר.

קודם מטריד אותי שהיא המשיכה עם החברה שלה כאילו כלום. והחברה "נתנה יד" למעשה הזה לקרות.

 

[רדבק]

בא לי לבכות מצער על אימך

לפני עשרים שנה קשר השתיקה והטאבויים היו חוק בלתי כתוב גם הורי ילדים שנפגעו לרוב היסו וכיסו מפחד הבושה התקופה האחרונה שהעלתה למודעות את הצורך להתריע ואת העובדה כי אסור שהקרבן יחוש אשמה או בושה (אם כי עדיין זה לא מוטמע די) נותנת זווית ראיה שונה לדברים. כיום אימך רואה את שתיקתה דאז בראי התקופה הנוכחית, ואזלת היד שגילתה בנוסף לחששות המוחשיים יותר כלפי הנכד שלה בוודאי מענים אותה ואין ביכולתה לשנות או לתקן דבר. לא מקנאה במשא הרובץ על מצפונה!

 

[b o t t e n]

מסתבר שזה הציק לה כל השנים

ועדיין לא הציק לה מספיק בשביל להעמיד את החברה במקום. אני מנסה לחשוב מה ואיך אני הייתי פועלת, בטח שלא הייתי נשארת חברה של מישהו שמועל בתפקידו, על אחת וכמה שהאמון הזה הוא מצד ילדים חוסים והוריהם. זה מזכיר לי שלג'וקר הייתה מלווה קטסטרופה בהסעה. הדבר הראשון שאמרתי לראש העיר כשכלו כל הקיצים {בערך יום} זה שאם הוא חושב שקלות ראש וזילות בחיי ילדים פגועים היא "ברכה" להורים שיישכח מזה.

 

[ליידי דרמה]

גם אותי זה היה מטריד