שאלה לגבי משחקים

[מיכל ותהילה]

שאלה לגבי משחקים

בנו של אישי קיבל מאמא שלו גיים-בוי. בחישוב מהיר וגס הילד מסתובב עם כ1000 ש"ח תלויים על הכתף... לדעתי זה:1. שחיתות 2.יקר מדי 3.לא שווה את הכסף-משחק בינוני מה דעתכם? אני סתם פלצנית?

 

[חנה גונן]

../images/Emo68.gifתאמת אימא....

שזה שחיתות ושזה יקר מדי ושזה לא שווה את זה ושאת יודעת איך להתמודד עם זה יותר טוב ממני. שלך חנה גונן

 

[נעה גל]

ומצד שני, כמעט "חובה" לכל ילד

כבר ניהלנו כאן דיונים על מתנות יקרות לילדים ומה המשמעות שלהן. ומה עם ילדים בני שנתיים-שלוש הנוסעים בג´יפים בשווי של 1500-3000 ש"ח? או ילדים שיש להם פליימוביל במחירים אסטרונומים? ומה עם העובדה שאורן (בת שש) מחזיקה "פינת טבע" שהערך שלה הוא, כמה אלפי שקלים (למעשה, מדובר בדבר הכי יקר בבית שלנו), האם זו לא שחיתות? לגבי "יקר מדי" ו "לא שווה את הכסף" - זה כבר ענין יחסי לחלוטין ונתון לשיקולו של כל הורה לפי מצבו הכללי וסדר העדיפויות שלו. אם אני מרוויחה 6000 ש"ח בחודש - אז המשחקים הללו בהחלט יקרים מדי. אם המשכורת שלי היא 30,000 ש"ח בחודש (נטו, כמובן. למה לא?

), אז, לא. גיים בוי לא יקר מדי. זה היה רק צד אחד של הענין. כיום, להיות ילד על סף בגרות ובלי גיים בוי זו עלולה להיות בעיה חברתית. ילד עלול למצוא את עצמו מחוץ למעגל חברתי מסוים. עוד שיקול, שלצערי הרב, צריך לקחת בחשבון (שלא להזכיר שיתכן שיש כאן מערכת של פיצוי בין אם לילד. הזכרת שהקונה היא אשתו לשעבר של בעלך). לפעמים עדיף להתאמץ ולהוציא את הכסף מאשר להוציא את הילד מחוץ לחברה (נושא רגיש אצל הורים רבים). בקיצור, כמדיניות אצלנו בבית אנחנו לא קונים מתנות מנקרות עיניים. יתכן מאוד שהמדיניות היתה משתנה לחלוטין אם היה לנו יותר כסף או שהיינו רואים שמדובר בתופעה חברתית שהילדים שלנו הם קורבן שלה. אגב, את אותו דבר בדיוק אפשר לומר על לבישת מותגים - אפשר בקלות לצאת מהבית (אני מתכוונת לילדים) לבושים בבגדים בסכום מעל 1500 ש"ח. או על עריכת בת מצווה/בר מצווה מפוארים כשביומיום למשפחה אין כסף לקנות לילדים ספרים ללימודים.

 

[דסי אשר]

עדכנו אותי- מה זה גיים -בוי?

לגבי כל השאלות, הכל אולי נכון, ותשובותיה של נעה מקיפות כמעט הכל. אולי מה שיש עוד להוסיף, זה השאלות שאת תוהה, הרגשות שאת מרגישה לגבי אשתו לשעבר של בן זוגך, איכות אמהותה וכו´- מין תחרות לא מודעת כזו. גם האבא של ביתי עושה עבורה, בכסף, דברים שאני לא, לא רק משום שאין לי כסף אלא משום שדרכי התקשורת שלי עם ביתי שונות. שלא תחשבי, האב מאד אוהב את ביתי, שהיא בתו, והיא מאד אותו. זה סגנון חייו, לתת והרבה. אבי ז"ל, שהיה איש סגור , ונראה והורגש כאיש קר מאד, אהב אותי מאד, כי הזכרתי לו מאד את אימי שנפטרה בהיותי נערה צעירה. הדרך שלו להראות לי את אהבתו, הייתה בכסף. מבחינתי- זה לא שינה את עמדתי אליו. ביתי אוהבת את אביה אחרת ממה שהיא אוהבת אותי, וכאילו אוהבת את אביה יותר, אבל הדגש הוא על "כאילו". ברור שזה לא בגלל הכסף שמרעיף עליה, זה משום שבאמת אוהב אותה מאד. דסי דסי

 

[מיכל ותהילה]

אז ככה

גים בוי זה משחק מחשב קטן שמחברים לו קסטות של משחקים. בעיני מאד דומה לטטריס. גם אני מסכימה שנעה הקיפה כמעט את הכל, וזו בדיוק הנקודה.כי הורים שמאפשרים לילדיהם מותגים, הםאלה שיוצרים את הבעיה. הבעיה היא שכח שאמור להיות של הורים נמצא בידי ילדים. תחרות עם אמא אחרת- לא בביתנו. כמובן שיש לי רגשות בנוגע לטלנובלה שלנו אבל זה ממש לא העניין. זה השתרבב לסיפור כי בעצם רציתי לאמר שלא אנחנו קנינו את ה"בעיה".

 

[דסי אשר]

נהיתי מהתשובה שלך.

ברור לך שגם טטריס בחיים לא ראיתי, אני כאילו גרה במדבר תרבותי ... אני החלט מסכימה, שלהורים יש תפקיד מרכזי בהעברת ערכים , כמו קנית מותגים, מוצרי מותרות, קנית עודף צעצועים ועוד הרבה מרכיבים בתהליך הגידול והחינוך של הילדים. באם מעשה החינוך נעשה לא מתוך חשיבה מלאה ומקיפה, לגבי ההשלכות - ולא כל אחד מסוגל/רוצה לעשות זאת, הדבר חוזר אליו כבומרנג. דסי

 

[לאה_מ]

אני בכנות חושבת שאם ילד ימצא עצמו

מחוץ למעגל חברתי מסויים רק מהסיבה שאין לו גיים בוי (או בגדים ממותגים או שהוא נוסע לקלאב מד בחו"ל ארבע פעמים בשנה או שלהורים שלו אין ג´יפ...) ההמצאות מחוץ לאותו מעגל חברתי היא יתרון, ולא חסרון. אני מצרפת קישור לדיון שנעה הזכירה על רכישת טרקטורון ממונע לילד.

 

[ליאת גננת מרעננה]

../images/Emo45.gif

 

[נעה גל]

את יודעת לאה, שזה מאוד קל להגיד

את זה עכשיו, בתור אנשים בוגרים המבינים איזו חשיבות מועטה יש למותגים בחיים (האמת? לא כל המבוגרים אכן חושבים כך), אבל, לילד קשה מאוד להסביר ובטח הנימוק שזה יתרון לא יספק אותו. מה אז? כמה שווים העקרונות שלנו מול "אבל לכולם יש כזה"?

 

[ליאת גננת מרעננה]

"לכולם יש" זה פשוט לא שיקול

במערכת היחסים שלי עם ילדי, שיקול שיכול לגרום לי לשנות את דעתי, צריך להיות ענייני. "לכולם יש", "למה אני" ודומיהם - אינם לעניין. "בא לי", "לא רוצה" "צריך למטרה מסויימת" - כן! אותם אני מוכנה לשקול, וההחלטה תהייה בהתאם ליכולת ולרצון שלי להענות. אני לא זוכרת את עצמי מסבירה לילדי את יתרונות התפיסה שלי. דווקא הם אלה שכשגדלו קצת, הסבירו אותן.

 

[אפרתש]

נכון חלקית ...

לא קל לילד לעמוד אל מול "כולם". ואם אכן מדובר ב"כולם" - הוצאתו מחוץ למעגל החברתי הזה היא לא יתרון, אלא בידודו. יש לשקול את הבעד והנגד של כל מקרה. שלושה ילדים מהכיתה נסעו לחופשת סקי והם מקימים מועדון סגור של סנובים - אכן, לא יקרה כלום אם הילד שלי לא יהיה במועדון הזה. כל הילדים לובשים נעלי התעמלות מצפצפות ומאירות ואוריריות, והילד שלי מאד מתבייש במגפר שלו - אקנה גם לו נעליים סטייליסיטות. ונקודה נוספת - ענין הפרופורציות. בעינינו, גיים בוי באלף שקל זה בזבוז איום ונורא ומנקר עיניים. בעיני הורינו, הצעצועים הרבים של ילדינו הם בזבוז איום, ומה פתאום הילד צריך מכנסיים חדשים כשהקודמים לא קרועים? כלומר, יש שינוי שחל עם השנים. רבים מאיתנו חיים ברמת חיים יותר גבוהה מזו שחיו בה הוריהם. כמו שאנחנו חושבים שהורינו לא מעודכנים, כדאי לעצור ולשאול את עצמו - באורח החיים שלנו, איזה משחק הוא מקובל, ואיזה הוא הגזמה.

 

[אינה של יערה]

נעה - מה זה פינת טבע?

נשמע מסקרן... למזלנו הרב רמת ההכנסה שלנו היא כזו שאין שום דרך בעולם שנוכל להרשות לעצמנו מותגים - כך שהדיון הזה בכלל לא על הפרק. אני אישית רואה את החיפוש אחר המבצעים והמציאות כספורט אתגרי. כל-כך נהניתי לקנות ליערונת קוביות לגו ענקיות ב"נמל הצעצועים" ב-45 ש"ח, ולגלות אחר-כך את אותן קוביות בדיוק ב"מאמא יוקרו" בקניון איילון ב-75 ש"ח!!!

 

[נעה גל]

אוי... פינת טבע

בעיקרון, פינת טבע אמורה היתה להיות כל מה שאנחנו אוספים בחוץ ושייך לטבע, כמו - קן של ציפור שכבר לא משתמשים בו, נשל של נחש, נוצות של בת יענה, קוצים של דורבן, צדפים וקונכיות מחוף הים, וחמניה מיובשת עם הגרעינים בתוכה. כך זה התחיל. אבל אז אורן פיתחה תאווה מיוחדת לדגים מיובשים ואבנים (אלה שמבחוץ הן נראות כמו סלע רגיל ומבפנים יש גבישים בכל הצבעים). והיא קיבלה סוסון ים מיובש, ודג חשמל מיובש, ואחרי זה אבו נפחא נפוח ומיובש, ועוד אחד, ועוד אחד (ולמי ששאל את עצמו: כן, זה מסריח), ועשרות סוגים של אבנים וקונכיות מיוחדות וצדפים נדירים וכוכבי ים בכל הגדלים. ואורן יכולה לפתוח בקלות מוזיאון קטן שיתחרה במצפה התת ימי.

 

[סמך]

ומעבר לעניין הכלכלי

לאחר שבני בן ה-6 מבלה הרבה יותר מדי זמן עם המשחק (הארור) הזה, עושה רושם שמוחו הופך למעין עיסה דביקה. מישהי מעוניינת ב-GAME_BOY משומש במצב טוב (עם הרבה טביעות אצבעות שמנוניות על המסך) במחיר מציאה?

(אני, מבחינתי כבר הייתי מחסלת אותו עם

)

 

[דליה.ד]

אני מרגישה את הכעס שלך

ואני לא מבינה מה המקור. מה צריך לקנות לילד רק צעצועים זולים? אולי תבררי עם עצמך על מי את כועסת, על הילד? על מי שקנה לו? ילדים מאוד מתלהבים, בדרך כלל, מכל משחק חדש שמעניין אותם, לרוב - לאחר תקופה מסויימת הם יפסיקו מעצמם לשחק נון סטופ באותו משחק. ואני יודעת את זה מנסיון, גם מהגיים בוי, גם מהג´יפ הממונע ששימש קיץ אחד ועכשיו הוא קישוט בחצר. הדברים היחידים שהילדים, שלי לפחות, חוזרים אליהם כל הזמן הם האופניים והרולרס בלייד. ולפי דעתי ניתןלמצוא גםכמה דברים חיוביים בגיים בוי: אסטרטגיות, תיאום עין יד, שקט בבית?

 

[חנה גונן]

החוכמה היא ללמד אותם...

שאפשר לעמוד מול כולם כשאתה יודע ומרגיש בבירור שכשיחיד אתה הולך בדרך הנכונה והשאר לא ובשביל לעמוד על היושר,העצמאות והאינדודואליות שלך לא צריך מותגים(אני למשל חיה יפה מאוד בלי מותגים ומרגיז אותי לראות את כל השטויות שילדים גוררים לגן כשיש ילדים שההורים שלהם לא יכולים להרשות לעצמם הלא גן אמור להיות מקום יותר שיוויוני נכון?)ואפילו שמשלמים על זה מחיר(ומחיר כבד גם את זה אני יודעת מניסיון סתם עוד סיפור ארוך)אבלן עצם ההרגשה הטובה שלא ויתרת למרות הקושי שווה יותר מכל מותג. שלך חנה גונן

 

[מיכל ותהילה]

אני מניחה שפנית אלי...

אין בי כעס, בטח שלא על הילד. העלתי נקודה לדיון ומחשבה. המשחקים שהזכרת הם המשחקים המעניינים תמיד מכוון שהם מפעילים את הילד. את המיומנויות שהזכרת אפשר לרכוש גם במשחקים אחרים.