Hero&Heroine
היה האלבום הנמכר ביותר של הסטרובס בארה"ב. גם באנגליה הוא הצליח, אבל קצת פחות. זה היה בעיקר בעקבות להיט אחד שצעד שם קצת Shine on Silver Sun. האלבום הזה, לדעתי, נופל הן מאלה שקדמו לו והן מזה שבא אחריו. לפני שאציין מדוע, אומר שאם אתה מעוניין להכיר את הסטרובס בפאזה ה"פרוגית" שלהם, עשה זאת עם האלבום הבא Ghosts שעולה על קודמו בכל הפרמטרים. צריך לזכור שהאלבום Hero&Heroine הוא אלבום של הרכב חדש כמעט לחלוטין. ריק האדסון המתופף, ג'ון פורד הבסיסט ובלו וויבר הקלידן עזבו ובמקומם הצטרפו ג'ון האוקן (לשעבר ברנסאנס) על הקלידים, צ'אס קרונק (מחבורת ריק וויקמן) על הבאס ורוד קומבס (מסטילרס וויל של גארי רפרטי) על הבאס. קאזינס כבר פזל לכוון המוסיקה הסימפונית באלבומים הקודמים אבל האלבום הנוכחי (גם בגלל החברים שהצטרפו שבאו כולם מסצנת הפרוג) הוא כולו סימפוני. מי שאוהב פרוג יאהב מאד את האלבום הזה. מי שלא אוהב פרוג יסלוד ממנו. מכיוון שאני אוהב את כל מה שהלהקה הזו עשתה מסיבות שלא נכנס אליהן עכשיו, אני אוהב גם את האלבום הזה ואנסה להסביר כאן מה אני אוהב בו, ומה אני יכול להבין שלא אוהבים. קטע הפתיחה הארוך, Autumn הוא קטע שניכרת בו השפעה גדולה של ג'נסיס, יס, ואפילו פינק פלויד. הוא מטעם מצויין לחורף (ולדעתי כל האלבום הוא כזה ובכלל - הסטרובס הם להקה של חורף... גם אני...). מלוטרונים מאד רכים, ושירה חולמנית משהו של קאזינס ואפילו של דייב לאמברט, הגיטריסט שנשאר מהאלבום הקודם. בצד הראשון יש עוד שיר אחד יפהפה לדעתי Sad young man שכתב רוד קומבס המתופף, שיר שנמאס אחרי שמיעה או שתיים Shine on silver sun ושיר שלא ברור מה הוא עושה באלבום הזה It's Just Love שכתב ושר דייב לאמברט. השיר הזה, אגב, נכתב על ידי לאמברט 5 שנים קודם לכן ויש לו ביצוע נהדר באלבום של להקתו הקודמת fire. זה שיר רוקנרול פשוט, קצבי מאד, והכנסת המלוטרונים באמצע רק עושה לו עוול. כבר לפי הצד הזה אפשר להבין שהאלבום, להבדיל מקודמיו, הוא יצירה משותפת של חברי הלהקה ולא פרוייקט יחידני של דייב קאזינס. יש שחושבים שטוב שכך ויש שחושבים שלא. אני סבור שגם החברים האחרים ידעו לכתוב לא רע, אבל ליריקה כמו שקאזינס כותב - קצת קשה להשיג. הצד השני טוב יותר מהראשון. שיר הנושא Hero And Heroine הוא פצצת אנרגיה נפלאה שלא ממש אופיינית לסטרובס עם מלוטרון מאד "אכזרי" וגיטרות ובאס בדיסטורשן. זה שיר שקאזינס מאד אוהב והלהקה מבצעת אותו כמעט בכל הופעה שלה, כאשר ביצוע מהמם יש בהופעת האיחוד שלהם ב 1998 עם נגינת כינור וירטואוזית של ריק סאנדרס מפיירפורט קונבנשן. Midnight Sun הוא לדעתי השיר המקסים ביותר באלבום - עם גיטרה ספרדית, קונגאס, וחלילית ואווירה חורפית וכיפית. Out In The Cold הוא שיר קטנטן, עם מלים חרמניות ועם נגינה נפלאה של האוקן על פסנתר אקוסטי. Round And Round הוא עוד נסיון של קאזינס להיות רוקר - לי קצת קשה עם זה. השיר המסיים הוא Lay A Little Light On Me (ויש עוד חירבוש מיותר בסופו). מתחיל נפלא נגמר לא משהו, אבל מסתבר שיש להם ביצוע שונה ומרגש בהרבה לשיר הזה בקופסא שכתבתי עליה כאן לפני כחודשיים. ולסיכום: מי שאוהב את סטרובס הפולק-רוקים כדאי שידלג על האלבום הזה. מי שרוצה לשמוע להקת פרוג טובה ולא פומפוזית יתר על המידה - יאהב אותו מאוד. ובכל זאת, אם צריך לבחור אלבום שעשה ההרכב הזה של הלהקה, אני הייתי הולך בלי לחשוב פעמיים על Ghosts שיצא בסוף 1974 ועליו גם כתבתי סקירה במדור המאמרים. יקי
