השפה היפנית אכן מוגבלת בצלילים שלה.
יש בה הרבה פחות צלילים ממרבית השפות שאנחנו מכירים. אחת הסיבות היא שאין בה הברות סגורות (אותיות שותקות - למעט נ'). למעשה, הצלילים שיש בה הם רק מה שאפשר לכתוב בהירגאנה.
אז אין בה צליל נפרד לל' ולר' (הר' היא משהו בין שניהם ומשמשת לייצג את שניהם במילים שהיא לוקחת משפות זרות). אין בה צליל ל־V (משתמשים ב־ヴ בשביל לייצג את הצליל הזה, אבל הוא לא חלק מהשפה היפנית, כמו שהצליל צ' ב"צ'ארלי" הוא לא חלק מהשפה העברית). אבל זה לא צריך להיות מוזר בעיניך. בעברית אין ייצוג לצליל th, והרבה צלילים שקיימים בערבית לא קיימים בעברית. וזה נכון גם לתנועות - בעברית אנחנו לא יודעים להבדיל בין הצליל של chick לצליל של cheek, נכון? לדובר השפה האנגלית אלה שתי מילים שנשמעות שונה לחלוטין.
ככה זה, לכל שפה יש מגוון צלילים משלה.
לשאלתך השניה - בטקסט ביפנית יופיעו כל סוגי הכתב היפניים - קאנג'י, הירגאנה וקטקאנה - בצורה מעורבת. שמות עצם שנלקחו מהשפה הסינית או מהיפנית העתיקה בדרך כלל ייכתבו בקאנג'י, אלא אם הקנג'י שלהם איננו שייך לסט הסטנדרטי שמקובל היום, ואז הם ייכתבו בקטקאנה, ולעיתים רחוקות יותר, בהירגאנה. שורשים של פעלים גם הם ייכתבו בקאנג'י. אבל מיליות קישור, וכל החלקים של הפעלים והתארים שמשתנים בהטיה - באים בהירגאנה. קטקאנה משמשת לכתיבה של מילים משפות זרות, אבל גם, כאמור, למילים שכבר לא מקובל להשתמש בקאנג'י שלהם, וגם - בטקסט שכתוב לפי הסטנדרט של משרד החינוך - לשמות של חיות וצמחים.
אלה כמובן רק כללים עקרוניים, ובסופו של דבר, כל מילה יש דרך מקובלת לכתוב, ויש אנשים שכותבים אותה לפעמים אחרת. למשל, בספרים לילדים קטנים הרבה פעמים כותבים בהירגאנה מילים, שבספרים למבוגרים ייכתבו בקאנג'י. ויש פשוט מילים שיש להן צורות כתיבה נדירות שמשתמשים בהן בתור סוג של השווצה.
למה לא להשתמש רק בהירגאנה? כי בגלל מיעוט הצלילים בשפה היפנית, ובגלל שלא מקובל בה להשתמש ברווחים, ובגלל שגם ההטיות מתבצעות בהירגאנה - מאוד קשה לקרוא טקסט שכתוב רק בהירגאנה - וקריאה של טקסט שיש בו קאנג'י היא הרבה יותר מהירה, כי מיד רואים איפה מתחילה ונגמרת כל מילה, ואם המילה "קָאֶרוּ" היא "לחזור", "לשנות" או "צפרדע".
תודה!
