או - סופסוף שרשור על מוסיקה ../images/Emo13.gif
אני קניתי 4 רימסטרים של האמיל בינתיים. בשביל להבין עד כמה עבודת הרימאסטר היתה חשובה (למי שמתעניין בפיטר האמיל כמובן
) צריך להבין מה זה SOFA SOUND: לודגג היו שני גלגולים, וביניהם האמיל הוציא 3 אלבומי סולו, IN CAMERA השלישי שבהם. מה שייחד אותם פרט לעובדה שהשירים אישיים ואינטימיים יותר, הוא שההקלטות והבישולים הם ביתיים ונעשו באמצעים די פרימיטיביים (הטייפ למשל היה 4 ערוצים בלבד), מה שאילץ כושר המצאה ואילתור רבים. את האולפן החפיפי הזה שבעקרון מימש את הרצון להקליט מהספה בבית, האמיל כינה "SOFA SOUND". משום כך לתקליט היה צליל יותר של בוץ מאשר ברק של אייבי רואד. ומשום כך הרימאסטר הנוכחי היכה בהלם את כל מי שהכיר במשך שנים את התקליט והדיסק הקודמים. ככה מעידים גם ג'ון בריון ואני, הרושם הוא שכאילו נכנסו כלים נוספים לשירים. הצליל הפך קריסטלי וכל כלי נשמע "לחוד" הפעם. הבונוסים הם חגיגה בפני עצמה. כמי שמכיר את IN CAMERA המון שנים אני מוצא את גרסאות ה BBC מרגשות וטעונות יותר מאשר גרסאות האולפן, שזאת חויה נדירה בבונוסים למיניהם. כמו יונתן, גם אני חושב שמדובר באותן הקלטות PEEL SESSIONS שיצאו בדיסק בשם הזה. אבל אני לא יכול להיות בטוח, אין לי את הדיסק הנ"ל. אחד ההבדלים המהותיים בין האמיל כסולן ולהקת האם ואן דר גראאף היה בהופעות: ודגג התגלתה על הבמה כשור זועם, מפלצת כוחנית ודורסנית. אלבומי ההופעה שלה הם טור דה פורס שלא לוקח שבויים. מאוד חסר לי האיזון הלירי והעדין פה ושם כמו שאני מכיר מתקליטי האולפן. האמיל סולו בהופעות זה סיפור אחר. לבד, עם גיטרה או פסנתר ולפעמים לווי של כינור הוא מנצל את ההזדמנות לחקור את השירים שלו ולנסות להוציא מהם עוד מיץ, לחשוף בהם פינות שהיו שרויות באפלה. כשהוא מצליח זה פיצוץ רגשי. ולכן הבונוסים של סדרת האמיל עולים על אלה של ודגג גם בפרשנות האישית, וגם בסאונד האיכותי: אחרי הכל הם לקוחים מהופעות של ה BBC. מי שטרח לקרוא עד לכאן, מן הסתם יש לו מספיק עניין בפיטר האמיל, ואני אומר לכולכם שהגעתם עד הלום - לכו תשיגו את כל הסדרה עד OVER. ויפה שעה קודם.